כדי להבין את סיפורה הכלכלי של מדינה שעושרה מזכיר את האגדות על מערת האוצר של עלי באבא וכולל ארמונות העשויים מזהב, די להצביע על נתון אחד: מחירה של חבית נפט. ההיסטוריה המודרנית של סעודיה קשורה כולה לנפט – עליותיו מעשירות את קופתה, וירידותיו מכניסות אותה למשבר. את הקשר הגורדי הזה מבקשים כעת קברניטי הממלכה לשבור. במקום כלכלה שמבוססת באופן בלעדי כמעט על נפט, הם שואפים לבנות כלכלה עם מקורות נוספים ומגוונים יותר. על התהליך מנצח מוחמד בן־סלמאן, יורש העצר הסעודי הצעיר, שהמערב מכנה MBS, ולראשונה נראה שהם מתכוונים לזה ברצינות.
הכול התחיל ב־1933. אז התגלו לראשונה מרבצי נפט בכמות מסחרית במדבריות סעודיה. ערב הסעודית הייתה אז ממלכה מדברית ענייה – מונרכיה ערבית מוסלמית שהשריעה היא חוקתה. תגלית הנפט שינתה את הכלכלה, החברה והתרבות שלה לבלי הכר, והפכה אותה לאחת המדינות העשירות בעולם. ב־1952 כבר הפיקה סעודיה מיליון חביות נפט ביום, והעולם המערבי התחיל לקנות אותו בכמויות גדולות. הביקוש לנפט באותן שנים היה עצום, מכיוון שכל הייצור התעשייתי היה מבוסס עליו, והכלכלה המשגשגת לאחר מלחמת העולם צרכה עוד ועוד דלק. עלויות הייצור של הנפט בערב הסעודית נמוכות מאוד, כך שהרווח על כל חבית הוא עצום. עד שנות השבעים מחירי הנפט נשארו קבועים פחות או יותר, וסיפקו לסעודיה הכנסה נאה ויציבה.
ארגון אופ"ק (OPEC) הוא הגוף ששומר על סעודיה עשירה. ארגון המדינות המייצאות נפט הוקם בשנות השישים, כנציגן של 13 מדינות: אלג'יריה, אינדונזיה, איראן, עיראק, כוויית, לוב, ניגריה, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור. המדינות הלו מחזיקות יחד כ־ 75% מעתודות הנפט בעולם, מפיקות כ־30% ממנו ואחראיות לכ־50% מייצוא הנפט. בפועל הארגון משמש כקרטל, שתפקידו לווסת את קצב הפקת הנפט ובכך לשלוט במחירו. היצע נמוך של נפט שומר על מחיר גבוה ועל עושר המדינות החברות באופ"ק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הכל נשאר במשפחה: ריאיון עם יעקב בוזגלו
– פשוט וטעים: קינוח קוקוס ותותים שיעשה לכם את החג
– ראייה וצליל: חמש סדרות מוזיקליות מומלצות
בשנת 1973, אחרי ניצחונה של ישראל במלחמת יום הכיפורים, החליט הארגון להטיל חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל, והכניס את העולם המערבי למשבר אנרגיה. בשיא המשבר הגיע מחיר הנפט ל־120 דולר לחבית. התחבורה במערב שובשה, והייצור במפעלי התעשייה נפגע קשות. בצפון אירופה אנשים התקשו לחמם את הבתים, ותעשיית הרכב האמריקנית נקלעה למשבר. אבל כשהעולם המערבי סבל – סעודיה פרחה. הכסף המערבי זרם ברחובות כמו נפט, וסעודיה פיזרה אותו ללא הבחנה.
מדינת הרווחה הסעודית נבנתה בשנים האלה בנדיבות חסרת מעצורים של מי שיש לו הרבה מאוד כסף להוציא, ומרשה לעצמו לנהוג בפזרנות. האזרחים הסעודים מקבלים סל הטבות מפנק במיוחד: שירותי בריאות ברמה גבוהה ובעלות נמוכה, לימודים בחינם, תשתיות אדירות, סובסידיות על חשמל ועל מים, ובנזין במחיר נמוך מאוד. מנגד, הממשלה כמעט לא גבתה מיסים. מס ההכנסה היה נמוך במיוחד, ומע"מ כלל לא נהג עד 2017.
כשהכול חינם וכמעט לא צריך לשלם מיסים, אנשים בסעודיה גם לא ממש טרחו לעבוד. הממשלה סיפקה את צורכי כל האזרחים, ואת העבודה ביצעו עובדים זרים. שיעורם של אלה באוכלוסייה הסעודית עצום; כמעט שליש הם עובדים זרים שמועסקים בתעשיות הנפט, בתעשיית השירותים וגם במשרות בכירות בתחום הפיננסים ובחברות עסקיות. האזרחים הסעודים עצמם בקושי עובדים, או שהם משתלבים במשרות נוחות במגזר הציבורי, שם הם מקבלים שכר תמורת מעט מאוד עבודה (ככה זה כשיש שלוש־ארבע הפסקות לתפילה במהלך היום). השינוי החברתי שצמח מהנדיבות הזו היה גם הוא חסר תקדים: אוכלוסיית סעודיה שילשה את עצמה בשנים 1970־1990, ומאז הספיקה להכפיל את עצמה שוב. כשאין דאגות פרנסה ואפשר לשאת כמה נשים, ובכן, יש הרבה ילדים.
