משלוש יוצא אחד

מהפסוק “ובחוקותיהם לא תלכו" למדו חכמינו איסור לחקות את דרכי ההתנהגות של אומות העולם. אלא שגם האיסור הזה, לימדונו חכמים, אינו חל על חוקי הגויים שיש להם טעם ברור והגיוני.

מוסד היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא דוגמה מובהקת למקום שבו אנו הולכים כנגד המקובל בכל שאר מדינות העולם, אבל דווקא דוגמה זו נראית ככישלון גדול.

ראשית חשוב להבין כי היועמ"ש הינו מוסד ייחודי, הכולל תחת אדם אחד מגוון סמכויות שונות וסותרות: הוא האחראי על מתן הייעוץ המשפטי לממשלה, הוא האחראי הבלעדי על ייצוג הממשלה בבתי המשפט, והוא העומד בראש התביעה ומאשר אישית חקירות ותביעות כנגד שרי הממשלה וראשה. לשילוב כזה אין אח ורע בשום מדינה מתקדמת.

– דע מה שתשיב: האם המפלגות יתמכו בפיצול תפקיד היועמ"ש?

כבר בהיגיון הפשוט ניתן להבין שהתפקידים השונים של היועמ"ש מציבים אותו ואת הממשלה בניגוד עניינים בלתי אפשרי. כיצד למשל ייצג היועמ"ש את הממשלה בנושאים שבהם הממשלה פעלה כנגד עצתו? והאם יעז שר לפעול בהתאם לשיקול דעתו הענייני, כנגד עמדת היועמ"ש, כאשר אותו יועמ"ש יכול להורות על פתיחה בחקירה נגדו ועל העמדתו לדין?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דע מה שתשיב: האם המפלגות יתמכו בפיצול תפקיד היועמ"ש?
– דע מה שתשיב: כיצד יפעלו המפלגות בשטחי C?
– האם ירון זליכה יקבל 8 מיליון שקל מ"מענק נתב"ג"?

אולם אם ההיגיון הפשוט אינו מספיק, הרי שהמציאות זימנה לנו לאחרונה מספר דוגמאות לנזקים הנגרמים מריכוז עוצמה רבה כל כך בידי אדם יחיד. באותה הזדמנות למדנו שהמילים “מניעה משפטית" או “חוות דעת משפטית", השגורות בפי היועצים המשפטיים, אינן באמת חד משמעיות כפי שהיו רוצים שנחשוב.

הדוגמה האחרונה לפריכות חוות דעתו של היועמ"ש פורסמה מעל דפי עיתון זה, בנוגע להתנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לנקיטת סנקציות כנגד סרבני חיסונים. לדבריו יש לחוקק חוק חדש לצורך העניין, אשר ייאלץ כמובן לעבור תחת ביקורת בג"ץ. אלא שכפי שנחשף, אותו יועץ עצמו אישר בשנת 2019 שימוש בסנקציות נגד סרבני חיסון לחצבת.

דוגמה הפוכה ראינו בעבר עם מינויו של עו"ד דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה. היועץ מנדלבליט כתב אז לשר המשפטים כי ישנה “מניעה משפטית" למינוי, אולם לאחר לחץ תקשורתי חזר בו והודיע כי ניתן למנות את עו"ד אלדד. אז האם “מניעה משפטית" היא אכן מניעה אובייקטיבית, או שמא רק דרך לבטא את עמדתו הזמנית של היועץ?

הבעיה אינה רק בהצגת עמדת היועץ המשפטי כאמת אובייקטיבית, בעוד שלמעשה אינה כזו. הבעיה מתרחבת כאשר לוקחים בחשבון גם את ניגודי העניינים השונים שבהם מצוי היועץ.

כך למשל, בשנת 2018 התיר היועמ"ש לראש הממשלה נתניהו לקבל מימון לצורכי הגנתו מבן דודו נתן מליקובסקי. אלא שעם התפתחות ההליכים, וכאשר הקרב בין התביעה להגנה החל להתחמם, חזר בו לפתע מנדלבליט מעמדתו הקודמת והורה על השבת הכספים. מדובר בחזרה תמוהה מחוות דעת קודמת, המערערת באחת את יכולת הנאשם להתגונן.

כאשר חוות הדעת ניתנת על ידי אותו אדם עצמו העומד בראש התביעה כנגד נתניהו, ואשר הפסד במשפט עלול להביא לסוף הקריירה המשפטית שלו, העניין הופך לשערורייתי.

ואם בכל אלו לא די, הגיעה עמדתו של היועץ במספר עניינים הנוגעים לפעולת הממשלה, וגרמה גם היא להרמת גבות. כך למשל הודיע מנדלבליט כי יש לראות את הצבעת השרים שמונו על ידי בני גנץ בממשלה כשווה מספרית לזו של השרים שמונו על ידי נתניהו – לכאורה בניגוד מפורש לחוק.

בדומה, קבע היועמ"ש כי טרם העברת חיסונים למדינות זרות יש להיוועץ בקבינט המדיני־בטחוני, שוב בניגוד לחוק מפורש. כל זאת תוך גרימת נזק אדיר למאבק בקורונה ולמדיניות הישראלית מול מדינות זרות, ותוך העברת כוח משמעותי לצד אחד של השדה הפוליטי, וכנגד ראש הממשלה אשר היועמ"ש תובע בימים אלו ממש, ואשר העלה טענות כנגד התנהלותו בבית המשפט.

אין מנוס אלא להבין שהניסוי הישראלי הייחודי של מוסד היועמ"ש כשל, וכי מתחייבת התאמה לנהוג ולמקובל בעולם – הפרדת הייעוץ, הייצוג והתביעה לשלושה רכיבים נפרדים, שבראשם יעמדו אנשים שונים.

אין לנו אלא לקוות כי הכנסת הקרובה תשכיל לפעול סוף סוף לפיצול תפקיד היועמ"ש, באופן שיאפשר לממשלה ולשריה קבלת ייעוץ מקצועי, ייצוג הולם, והסרת חשש ההליכים המשפטיים מעל ראשם.

עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה