לידיה של ישראל נפלה הזדמנות בלתי חוזרת להשפיע באופן ניכר על ממשל נשיא ארה"ב החדש. ג'ו ביידן, שנכנס לא מזמן לתפקיד כבר מגלה שאיראן שהוא הכיר לפני עידן טראמפ היא איראן אחרת לגמרי: היא דומה יותר לתיאורים שהציג ראש הממשלה נתניהו מאשר לתיאורים שהציגו ביידן וממשל אובמה. והפרחים לאיראן שמשחקת לידיו של נתניהו.
אירוע תקיפת הספינה הישראלית במפרץ עומאן בסוף השבוע האחרון, זימן לישראל הזדמנות מדינית חד־פעמית. העובדה שהאיראנים הם שביצעו את הפיגוע נתונה ללא עוררין, אך השאלה הגדולה היא האם ישראל תוכל להציג ממצאים שיוכיחו כי מטרת הטיל הייתה לפגוע בנפש, ולא בסחורה. מטרת החקירה של מערכת הביטחון היא למצוא מודיעין מדויק על זהות המבצעים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "האמונה או היעדרה הם שהניעו אותי לעסוק בכתיבה ובמוזיקה"
– עוד פורים בסימן קורונה: החיסון והנגיף במירוץ צמוד
– משושן ועד ווהאן: לקחת את גורלנו בידינו
לעניין זה יש משמעות גדולה מאוד שתעיד על כך שאיראן יודעת, יכולה ורוצה להגיב בטרור. וכי יש לה יכולת תקיפה מדויקת, כזו שהתוצאה בה ידועה טרם הפעולה. כדי לנצל את ההזדמנות הזו ישראל צריכה לגרום לאמריקנים להבין שהאיראנים לא מתכוונים לזנוח, ולו לרגע, את המטרה מספר אחת שלהם: השמדת מדינת ישראל, ועד אז התשה.
האיראנים כבר יודעים שישראל רחוקה מהכחדה, אבל קרובה לתשישות. ההתמודדות עם הטרור במזרח התיכון, שהיום 95 אחוזים ממנו מיוצר על ידי האיראנים, היא נקודת החולשה של ישראל. מיותר לציין שהלחימה בטרור שואבת המון משאבים. רק דמיינו כיצד מדינת ישראל הייתה נראית ללא הצורך בהגנה ומתקפה בלתי פוסקת, שרק הולכת וגוברת לרעתה.
הצעד הבא של נתניהו הוא מגע ישיר עם ממשל ביידן: על נתניהו לשים בצד את כל המחלוקות ולהגיע עד לראש הפירמידה בארה"ב לצורך הסברה מדויקת. כל זה צריך להיעשות מתחת לרדאר התקשורתי, ולהצטייר כאילו האמריקנים הם שמכתיבים את המציאות. עוד לחיצה קטנה בצינורות המדיניים, וישראל תצליח לשכנע את ארה"ב כי החזרה להסכם הגרעין היא אסון.
ולצד ההיערכות בזירה המדינית, גם פעולה צבאית מול איראן לא יורדת מהפרק. בשונה מהמצב ששרר לפני שמונה שנים, אז לישראל הייתה יכולת לתקוף באיראן אך לא בצורה מספקת, היום לצה"ל ולמוסד יש את היכולת הזו.
מול מערכת הביטחון עומד האתגר ההכרחי להעמיד במהרה תוכנית להשמדת פרויקט הגרעין האיראני, מבלי שהיא תלויה בשום גורם זר. תוכנית שכזו לא כוללת רק השמדה של מתקן איראני, שזו אולי הפעולה המסובכת פחות, עליה לכלול גם היערכות להשלכות לפעולה שכזו. הפעם, בניגוד למשל לתקיפה בסוריה, לישראל לא תהיה ברירה אלא לעמוד מאחורי מעשיה ולצד זה להיערך לתגובה הקשה שתבוא.
בתרחיש שכזה האיראנים לא יוותרו על מלחמה אזורית שתכלול את כלל זרועותיה של טהרן במזרח התיכון. המשמעות היא מלחמה מצפון ומדרום, טילים מכל הנקודות האפשריות במזרח התיכון שאיראן אוחזת בהן, ופגיעה קשה בישראל. ייתכן שזו תהיה מלחמת אין ברירה שתסיים את הסאגה אחת ולתמיד.
ישראל הרסה את הניסיון של עיראק להקים כורים גרעיניים, כמו גם את הניסיון של סוריה, שלא העזה לחזור לפרויקט גרעיני מאז הותקפה, וכך צריך לעשות גם לאיראנים. הישג עצום יהיה כזה שבו ישראל תצליח לשכנע את ארה"ב שהדבר הכרחי ולגרום לה לבצע את הפעולה הצבאית. זה לא יהיה רק ניצחון ישראלי על הטרור, אלא תבוסה של ממש עבור איראן. נכון להיום, זה תרחיש כמעט בלתי אפשרי, אבל בינינו לאף אחד לא יזיק להתפלל גם להצלחתו.
