חופי התכלת של מדינת ישראל היו בשנה האחרונה המפלט היחיד בעבור רבים. שם אפשר היה לנשום לעומק ולחוש את תחושת המרחבים הפתוחים, החסרה כל כך בעידן הקורונה. כעת, בעקבות זיהום החופים, נראה שגם זה נשלל מאיתנו. אלף טונות של גושי זפת ונפט נערמות כעת לאורך החופים, מראש הנקרה בצפון ועד זיקים בדרום. בכל יום שעובר מחלחלים חומרים רעילים לשכבות החול התחתונות, ולפי שעה נראה שאין שום סיכוי שבעונה הקרובה יונגשו החופים למבקרים בצורה נוחה ובטוחה. מברשות הנפט לניקוי כפות הרגליים בחופים עומדות לבצע קאמבק, רק שמה שהיה פעם הוא כאין וכאפס לעומת האסון הנוכחי.
השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל הודיעה השבוע כי בתוך שלושים יום תגיש "תזכיר חוק בנושא מוכנות ותגובה לאירועי זיהום הים בשמן". עוד התבשרנו כי "בקרוב תוקם ועדה בין־משרדית אשר תמליץ על דרכי התמודדות עם תרחישי אסון ימיים וההיערכות למניעתם". השאלה המתבקשת היא איפה הייתם עד עכשיו. במדינה קטנה עם חוף ים ארוך, בסביבה ימית שיש בה תעבורה גבוהה של אוניות, מכליות נפט, כלי שיט צבאיים וכמובן אסדת קידוח פעילה במרחק לא גדול מן החוף, אפשר היה לצפות שמדינת ישראל תהיה ערוכה לתרחיש מהסוג הזה. ועוד לא הזכרנו את האפשרות המבהילה של טרור אקולוגי.
יעילות מדהימה הוכיח המשרד להגנת הסביבה בהגשת בקשה במהירות שיא לצו איסור פרסום. בית המשפט נענה, והצו אסר לפרסם כל פרט מהחקירה שעלול היה להביא לזיהוי כלי השיט החשוד בזיהום. על הצו, שהוציא השופט זאיד פלאח, נכתב: "שוכנעתי". גם בפרשת דליפת הנפט החמורה בשמורת עין עברונה נעשו ניסיונות להסתיר את הפרשה מהציבור באמצעות שימוש בחיסיון הביטחוני שממנו נהנית חברת קצא"א.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "שבוע הסולידריות": כך מקדמים בבריטניה את אל אקצא
– "טראמפ התקשר ושאל אותי אם ארצה לייצג אותו"
– יותר ימינה: סמוטריץ' דורש מקק"ל לא להנציח את הגושים ביו"ש
בנימוקים לבקשה שהגיש המשרד נאמר כי "פרסומים בשלב הרגיש הזה עלולים לפגוע בחקירה מורכבת עם היבטים בינלאומיים". אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. בשלב שבו הוגש הצו כבר היו ידועים שמה של המכלית החשודה, מינרווה הלן, וגם המסלול שעשתה מנמל היציאה ממצרים לאזור פריקת הנפט בים והחזרה המוזרה למצרים. גם נקודת הפריקה המשוערת כבר פורסמה בתוכנית "הצינור" בידי הכתב אמיר שואן, שעשה עבודה מעולה. יתרה מכך, באפליקציה חינמית מסוג Tracker Vessel אפשר היה לקבל מידע מפורט על המכלית, ההיסטוריה שלה ומעורבותה בתקלות ימיות קודמות.
האם ייתכן שהמשרד להגנת הסביבה ביקש להסתיר באמצעות הצו המשפטי את המשך מומנטום החקירה, שהיה חושף אולי כשלים יסודיים בעבודת המשרד עצמו, או את תהליך קבלת ההחלטות? ארגון "אדם טבע ודין" דרש שקיפות: "הסתרת נושאים הקשורים בחקירת אסון הזפת היא פגיעה אנושה באמון הציבור בממשלה וברגולטורים. בנושאים סביבתיים, ודאי כשמדובר באסון מסדר גודל כזה, שקיפות ומסירת מידע לציבור קריטית ומעוגנת בחוק ובפסיקה".
ואכן, בעקבות בקשה שהגישו כלי תקשורת וארגוני סביבה, נענה השופט פלאח והסיר את צו איסור הפרסום. "לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים וערכתי איזון בין האינטרסים השונים, אני מורה – הצו שהוצא על ידי אתמול, בטל", כתב השופט, אך הותיר על כנו "איסור פרסום כל עניין הנוגע לשיטות החקירה, הגורמים המעורבים בביצוע החקירה וכל פרט שמקורו ברשות החקירה עד 28 בפברואר".
לא פחות חשוב, השופט דחה את טענות המשרד להגנת הסביבה, שלפיהן כתבות שפורסמו בתקשורת הזיקו לחקירה. "אמנם אסרתי על כלי התקשורת לפרסם כל דבר שמקורו ברשות החקירה, אך אני מתיר לרשויות החקירה להשתמש בפרטים שעלו בתחקירים העצמאיים של כלי התקשורת", קבע השופט, באמירה שנמסך בה קו דק של הומור. וכדי שיהיה ברור מה הוא חושב הוסיף כי "רשויות החקירה יכולות להיות ניזונות מהתחקירים של התקשורת לקידום חקירתם".
המצרים באים, ולא רק הם
רצה המקרה ובדיוק בזמן שבו נחשפו השבוע ממדי האסון האקולוגי בחופים, הגיע לביקור בישראל שר האנרגיה המצרי טארק אל־מולה, כאורחו של שר האנרגיה יובל שטייניץ. לא בכל יום מגיע שר מצרי לביקור בישראל. אל־מולה נפגש גם עם ראש הממשלה, מה שייצר תחושת קונספירציה נרחבת שלפיה ההחלטה על צו איסור הפרסום נועדה למנוע מבוכה מהשר המצרי ומהמארחים גם יחד.
לדברי מקורות במשרד האנרגיה, בשל המידע הזה הם הופצצו השבוע באינספור פניות בשאלה האם צו איסור הפרסום נועד למנוע תקרית מדינית שתרגיז את המצרים ותפגע במארג היחסים העדין עם קהיר. למעשה, לא היה שום קשר בין הדברים. ההחלטה על הביקור התבשלה תקופה ארוכה. לדברי מקורות בקיאים, העיתוי נקבע כבר לפני כשבועיים. במהלך הביקור נפגש השר המצרי עם ראש הממשלה, ביקר באסדת לווייתן ונועד לארוחת ערב פרטית עם ראשי קבוצת דלק יצחק וחיה תשובה, עידן וולס ויוסי אבו. בסיום המפגש סוכם על הנחת צינור תת־ימי להולכת גז טבעי מאסדת לווייתן למתקני ההנזלה במצרים. ישראל מייצאת כבר יותר משנה כמות גדולה של גז טבעי לשוק המצרי, שצפויה לגדול ולהתרחב עד קרוב לפי שניים בשנים הבאות, באמצעות ייצוא לאירופה דרך מצרים.
שאול חורב. צילום: אריק סולטן
טארק אל־מולה. צילום: שלומי אמסלם, לע״מ
אבל זהו רק אחד הצינורות שנמצאים על שולחן השרטוט האזורי. על סדר היום העכשווי כמה וכמה צינורות. קטנים וגדולים. אחד מהם זערורי במידותיו, אך בעל משמעות פוליטית גדולה. זהו צינור הדלק שאמור לחבר את חברת החשמל עם תחנת הכוח של עזה, במימון קטארי. הן מצרים הן הרשות הפלסטינית עושות כל שביכולתן לחסום את ההשפעה הקטארית וחדירתה ליו"ש ולעזה. לכן גם מצא שר החוץ המצרי זמן לביקור ברמאללה. הוא חתם שם על מזכר הבנות עם הרשות לשיתוף פעולה בפיתוח שדה הגז לחופי עזה. ישראל התנגדה במשך השנים למהלך כזה, אולם בנסיבות העכשוויות נראה שאין לה סיבה להתנגד. מצד אחד, הצינור במימון קטאר אמור לקדם "הסדרה עמוקה" מול חמאס. מצד שני, אם תקום אי פעם בעתיד אסדה פלסטינית מול חופי עזה, מיקומה רק יתרום לשקט באזור.
זהו החלק המקומי. כפי שכבר דיווחנו כאן בהרחבה, בעקבות הסכמי אברהם צפוי שינוי אזורי נרחב. אם וכאשר יתחיל לזרום לישראל נפט מאיחוד האמירויות, תהפוך ישראל לכוורת אנרגטית בינלאומית. הנפט מהאמירויות שיגיע לנמל אילת יוזרם בצינור הנפט של חברת קצא"א למסוף בנמל אשדוד, ומשם ייוצא לאירופה. אם החזון האזורי יוגשם – בתוך שנים ספורות צפויה ישראל להפוך למדינה קטנה, עטופה צנרת אנרגיה בינלאומית, המחברת בין שלוש יבשות. מצד אחד, חזון של עתיד כלכלי מזהיר; אך מצד שני, במקרה של אסון אקולוגי הוא עלול להפוך לחזון בלהות.
משמר החופים
בהיעדר חשיבה נכונה, ארץ הקודש עלולה להפוך לאזור מוכה אסון. וכפי שאפשר ללמוד מרצף אירועים שהחל בדליפת הנפט של חברת קצא"א לשמורת עין עברונה, דרך שפיכת נפט מצינור של מסוף קצא"א באשקלון באוקטובר האחרון, וכעת אסון הזפת לאורך החופים. המסקנה אחת: מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באסונות אקולוגיים, לא מבחינה טכנולוגית, לא כלכלית וגם לא חשיבתית. המחשבה הזאת מהדהדת, ולא יהיה מוגזם לומר, גם מזעזעת. אם לפני שבוע מישהו היה אומר שבתוך ימים ספורים יוצפו חופי ישראל בטונות של זפת בלי שמדינת ישראל תנקוט פעולת מנע, איש לא היה מאמין. אבל זה בדיוק מה שקרה.
פרופ' שאול חורב, ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, ולשעבר סגן מפקד חיל הים וראש הוועדה לאנרגיה אטומית, סבור כי "זיהום חופי ישראל בזפת הוא משל לעיוורונה של ישראל למתרחש במרחב הימי כולו. זה מתבטא באוזלת היד של הממשלה בטיפול באירוע, למרות סימנים מעידים מוקדמים לנושא, כמו גם בחוסר היכולת של גופי הביצוע להכיל את האירוע בשלב מוקדם. המושג 'מודעות למרחב הימי' משמעו הבנה יעילה של כל מה שקשור למרחב הזה ועשוי להשפיע על הביטחון, הבטיחות, הכלכלה או הסביבה של המדינה". המושג הזה התגבש לאחר אירועי הטרור של 11 בספטמבר 2001, מסביר חורב. "נשיא ארה"ב ג'ורג בוש הבן חשש כי התקפת הטרור הבאה תנצל את המרחב הימי, שזוהה כחדיר ופגיע. הוא דחף לגבש מכלול אמצעים לזיהוי איומים במרחב הימי מוקדם ככל האפשר מבחינת זמן, ורחוק ככל האפשר במרחב הגאוגרפי".
ישראל, אומר חורב, אמנם פיתחה יכולות לבנות תמונה ימית המבוססת על מקורות מידע מגוונים, ומיועדת לסכל את תקיפתן הצבאית של אותן תשתיות. אולם, "חבל שאיש לא העלה על דעתו שעל תמונה זו לשרת גם את הגורמים האחראים לטיפול בסוג אחר של אירועים, למשל זיהום נרחב של חופי ישראל בזפת, אירוע שעלול להשבית את מתקני ההתפלה של ישראל או לגרום תקלות במתקני הפקת הגז. יש עוד תרחישים רבים העלולים לסכן את המרחב הימי של מדינת ישראל, ולכן ראוי שבניית תמונה ימית עדכנית תהיה באחריות זרוע הים של צבא ההגנה לישראל, אך המידע יופץ לגורמים נוספים כמו המשרד להגנת הסביבה ורשות הספנות והנמלים".
חשוב להתחיל בגיבוש מדיניות ואסטרטגיה ימית במובנה הרחב כפי שנעשה במדינות אחרות, אומר חורב. להגדיר מיהו הגורם הממשלתי שיופקד על הטיפול באירועים מסוג זה, מהן חובותיו של חיל הים שזכה למשאבים רבים כדי להגן על המים הכלכליים של ישראל, ולא פחות חשוב – להחליט שהגיעה השעה להקים משמר חופים שירכז את פעולות כל צוותי "המגיבים הראשונים" לאירוע מסוג זה, ויסתייע בכוחות החירום וההצלה הייעודיים – בדומה לנעשה באירועים המתרחשים ביבשה.
מרצף אירועי הזיהום בשנים האחרונות עולה מסקנה אחת: מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באסונות אקולוגיים, לא מבחינה טכנולוגית, לא כלכלית וגם לא חשיבתית עיוורון לאומי למרחב הימי. חוף אשקלון, השבוע
