לצד המאמץ הנמשך במשרד החוץ לדאוג לחיסון הדיפלומטים הישראלים ברחבי העולם, יש ביניהם גם מי שלא זקוק לכך שכן הוא חלה כבר בקורונה. זה מצבו של שגריר ישראל באנגולה אורן רוזנבלט. תיאור קורותיו בשנה החולפת ממחיש את התנאים שהדיפלומטים הישראלים מתמודדים עמם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מדוע מחקו את אלוקים מהפסיכולוגיה היהודית?
– הקורונה הוכיחה: עם ערבות הדדית נוכל לעבור כל מכשול
– "קרעים של אישה" נוגע ברגשות האנושיים ביותר הקשורים בלידה והורות
בראש השנה תשפ"א חש רוזנבלט שאיבד את חוש הריח. "בצאת החג נבדקתי, והתגלה שאני חיובי לקורונה", הוא מספר. "הייתי בטוח שלא נדבקתי, כי הקפדתי על מסכות וריחוק ושמרתי בקפדנות שהכללים יתקיימו בשגרירות". בדיעבד התברר שנדבק מנהגו, אף ששניהם עטו מסכות. "אשתי ושלושת הילדים נדבקו גם הם. אצלי זה נמשך כמה ימים, היא הייתה חולה במשך חודש והרגישה מאוד לא טוב. כשאתה נמצא באפריקה, חש ברע ומתחיל לסבול מקשיי נשימה, זה מורכב יותר מאשר בארץ. הייתי בקשר הדוק עם משרד החוץ, שהיה ערוך לכל תרחיש".
המרכז הרפואי המוביל באנגולה שייך לחברה ישראלית, שמעסיקה שם 80 רופאים. "במשך תקופה ארוכה הם היו היחידים שערכו פה בדיקות קורונה. זה מקור לגאווה ישראלית. הם הקימו גם מרפאות שדה במחוזות. זה בלט לטובה".
אחת ההשפעות של המגפה העולמית הייתה צניחה במחירי הנפט – ממוצרי הייצוא החשובים של אנגולה. היא גרמה לגל פיטורים, בין השאר של תושבי חוץ שעבדו בתעשיית הנפט. "הילדים שלי לומדים בבית הספר הבינלאומי. רבים מההורים של חבריהם פוטרו או עזבו את המדינה מסיבות אחרות. הם עלו על טיסה ועזבו, בלי שהייתה לילדים אפשרות להיפרד. עד לפני שבועיים בית הספר היה סגור. כמעט שנה הילדים למדו בזום, לא פגשו חברים. בית הספר נפתח בינואר, לארבע שעות ביום".
רוזנבלט, בן 50, הוא בוגר המחזור הראשון של הישיבה בעלי. הוא עבד כעורך דין, עד שלפני כ־18 שנה החליט לפנות לשירות החוץ. מאז כיהן כסגן קונסול בניירובי שבקניה ובשנגחאי שבסין, וכקונסול באטלנטה שבארה"ב. כיום הוא שגריר באנגולה ושגריר שאינו תושב בקונגו, במוזמביק, בסאו־טומה ובפרינסיפה. "למוזמביק וסאו־טומה לא יכולתי להגיע בשנה האחרונה, אבל בקונגו דווקא ביקרתי פעמיים", הוא מספר. "כיוון שהטיסות מוגבלות, זה היה מבצע שכלל נסיעה במכונית 17 שעות לכל כיוון, ואז בידוד".
לחופשה לא יצא כבר שנה וחצי. "כדי לנסוע לחופשה, צריך שמישהו יבוא להחליף אותי. זה אומר שהוא יצטרך להיכנס לבידוד בהגעה לפה ואז בידוד בחזרה בישראל, וזה בלתי אפשרי. הייתי בישראל לפני למעלה משנה. אף פעם, בכל השנים שלי במשרד החוץ, לא הייתה תקופה ארוכה כל כך שלא הגעתי ארצה. אבל בכל העולם קשה, אז לא מתלוננים".
העבודה הדיפלומטית עצמה השתנתה לחלוטין. "לפני הקורונה עבדנו הרבה על יצירת מיזמים משותפים בתחומי החקלאות והמים", שכן לרבים מתושבי המדינה אין עדיין חיבור ביתי למים זורמים. "היום, אף אחד לא פנוי לזה. מצד שני, זה פותח גם אפשרויות אחרות לקשר – בשנה החולפת עסקנו הרבה בסיוע הומניטרי, כמו הרבה נציגויות אחרות בעולם.
"בימים כתיקונם אנגולה היא לא מדינה ענייה כל כך, אבל עכשיו זו תקופה מאוד לא יציבה. אז קיימנו, למשל, חמישה אירועים של ארוחת צהריים המונית, וחילקנו גם אוכל ומוצרי מזון בכל מיני מקומות, כמו כנסיות של אוהבי ישראל. זה לא דבר שמשרד החוץ עושה בדרך כלל. גם כשמגישים סיוע, אנחנו נותנים 'חכות' ולא 'דגים'. מעדיפים לסייע למדינות להתפתח בעצמן. אבל בימי הקורונה חילקנו מזון מוכן, וזה התקבל בעין טובה מאוד".
על פי הנתונים הבינלאומיים, כ־20 אלף תושבים באנגולה חלו בקורונה, מספרים נמוכים בהרבה מבישראל. עם זאת, מהימנות המידע שם נחשבת פחותה מזו שבמערב. "בכל מדינות אפריקה התמותה מקורונה לא גבוהה, וחוקרים בודקים עדיין מדוע. אחת הסיבות היא שזו מדינה צעירה מאוד, ומספר הילדים הממוצע בה לאישה הוא שישה".
מבחינת חיסונים, המצב רחוק מאוד מהמציאות הישראלית. "כרגע מדברים פה על חיסון צוותי הרפואה". החיסונים של פייזר ומודרנה לא רלוונטיים באנגולה, בשל התנאים הלוגיסטיים הנדרשים, ובהם קירור עמוק הדורש ציוד משוכלל ואספקת חשמל רציפה.
העובדה שהשגריר רוזנבלט ומשפחתו הם שומרי מצוות – עניין מאתגר תמיד בשליחות, במיוחד במדינה שאינה מערבית – מוסיפה למורכבות השנה. בית הכנסת שרוזנבלט כיהן בו כחזן ובעל קורא קבוע, בבירה לואנדה, נסגר בתחילת הקורונה. "לא התפללתי במניין כבר שנה. סביב החגים חשבנו לקיים מניין בחצר בית הכנסת, אבל היה חשש בקהילה כי יש בה אנשים בסיכון. להיות בסיכון בריאותי באנגולה זה מורכב יותר מאשר בישראל".
רוב חברי הקהילה הם ישראלים שעובדים באנגולה. רבים מהם חזרו ארצה בתחילת המגפה. "לא הייתה תקיעת שופר בציבור, לא יום כיפור, כלום. אמנם התפללנו בבית והשתדלנו לשמור על צביון, אבל זה קושי שאתה לא חוזה. כדיפלומטים אנחנו רגילים לשינויים, וממשיכים לייצג בגאווה את מדינת ישראל. עם כל הקשיים, עושים את העבודה במלואה".
ממרחק, הוא אומר, נראה כי דווקא בארץ המצב קשה יותר. "בישראל אנשים מתים. אני צופה בכל יום בחדשות, וקשה מאוד לראות את זה. יש גם דאגה לבני המשפחה. לשמחתנו, ההורים שלי וגם של אשתי חוסנו כבר בשתי מנות, אבל לפני כן היינו מאוד לא רגועים". הוא רואה גם את הטרוניות הקשות בארץ, ומוסיף במבט מבחוץ: "אוהבים להתבונן על ניו־זילנד וטאיוואן, אבל מלבדן ברוב המדינות יש טענות קשות על ההתמודדות עם המגפה. ישראל לא לבד".
במשרד החוץ מדגישים שהפעילות הדיפלומטית לא הצטמצמה בשנה החולפת, אלא שנפתחו לאחרונה ארבע נציגויות חדשות, בעקבות הסכמי אברהם, ונערכו מבצעים חובקי עולם של הטסת ישראלים ארצה. בימים אלו, בשותפות עם משרד הבריאות והמל"ל, נבחנות האפשרויות לפתיחת התיירות בפני ישראלים שחוסנו. ביום שני צפוי להיחתם הסכם בנושא עם יוון, למשל.
הטיסה לאנגולה, אגב, דורשת בדיקה לפני ההמראה ולאחר הנחיתה, והמתנה בנמל התעופה לתוצאה. מי שיתגלה כנשא קורונה יועבר לבידוד במתקן ממשלתי אנגולני. "זה קרה לישראלי אחד לפני חודש", מספר רוזנבלט. "גם בזה אנחנו משתדלים לסייע ככל הנדרש".
