המשרד להגנת הסביבה הציג היום (ג') את אסטרטגיית הפסולת החדשה של ישראל, בהתאם ליעד שהציבה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל בקיץ 2020, הקובע מעבר מכ-80 אחוזי הטמנה כיום, ל-20 אחוזי הטמנה בשנת 2030. האסטרטגיה מציבה יעדים שאפתניים למחזור הפסולת והפחתת ההטמנה, ובסיסה הוא הפיכת כלכלת ישראל עד שנת 2050 מליניארית, כזו הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת, לכלכלה מעגלית, השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים. זאת, במטרה להפחית את ייצור הפסולת, להפוך אותה למשאב ולהפחית את ההשפעות הסביבתיות השליליות לאורך שרשרת הטיפול בה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הגדרת קו העוני במדינה היא שקר סטטיסטי
– בלי ימין ושמאל: שמירה על האקלים צריכה להיות קונצנזוס
– נתונים ראשונים: רמת יעילות מדהימה בחיסוני פייזר
בתדרוך לתקשורת שערכה בצהריים השרה גמליאל הסבירה כי עם כניסתה למשרד ביקשה להקים צוות שיבחן מחדש את החלופות שיוכלו להביא אותנו ליעד זה ב-2030. צוותי עבודה בראשות המנכ"ל דוד יהלומי ובהובלת גלית כהן, סמנכ"לית בכירה לתכנון, מדיניות ואסטרטגיה, יובל לסטר, מנהל אגף מדיניות ואסטרטגיה וד"ר אוהד קרני, מנהל תחום מדיניות רגולציה, גיבשו בחודשים האחרונים את התוכנית עליה הכריזה. המדיניות החדשה, שדורשת הליכי חקיקה בכנסת הבאה, עוסקת בהעברת האחריות על הפרדת הפסולת עוד בבתי האזרחים. מסקרים שערכו במשרד להגנת הסביבה עלה כי כ-70 אחוז מהנשאלים הצהירו כי ישתפו פעולה למען השמירה על הסביבה ומחזור הפסולת, כל עוד פחי האשפה השונים יהיו נגישים להם.
"אחרי למעלה משני עשורים שבהם דרכה ישראל במקום, הגיע הזמן להפוך את הפסולת ממטרד למשאב", הסבירה השרה גמליאל. זו לא התוכנית הראשונה לעשיית סדר בטיפול בפסולת עליה מצהירים במשרד. בשנת 2010 התמקד המשרד להגנת הסביבה באסטרטגיה שכשלה, "הפרדה במקור", שהאזרחים לא נענו לה בעיקר כי לא היה לאן לפנות את הפסולת האורגנית וזו הלכה, ברובה, להטמנה רגילה. ב-2017 חשבו לשרוף את הפסולת שלא מהווה שימוש מושכל וסביבתי משמעותי. "כעת האסטרטגיה משתנה להתמקדות בכלכלה מעגלית. בשונה מהשיטה הליניארית של הפק-יצר-צרוך-וזרוק שמייצרת זיהומים משמעותיים לכל אורך השרשרת ופוגעת בסביבה, בכלכלה המעגלית ייעשה שימוש יעיל יותר במשאבים. כמות הפסולת המוטמנת תצומצם ונשתמש כמה שיותר בחומרים ממוחזרים", דברי גמליאל.
ב-2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה) – 30 אחוז יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25 אחוזים עד לשנת 2030 ול-7.5 מיליון טונות בשנה. קצב גידול הפסולת בישראל עומד בעשור האחרון על כ-2.6 אחוזים בממוצע בשנה, ומושפע מדמוגרפיה ושינויי צריכה (1.94 אחוזים נובעים מקצב גידול האוכלוסייה ו-0.66 אחוז מגידול בייצור הפסולת).
כיום, ללא שינוי ניכר בשני העשורים האחרונים, מוטמנים כ-80 אחוזים מהפסולת בישראל. ההטמנה כרוכה במכלול השפעות סביבתיות שליליות הנמשכות לעיתים מאות שנים קדימה, בהן פליטת גזי חממה, פליטת מזהמי אוויר מקומיים, חדירת תשטיפים בעלי תכולה גבוהה של תרכובות אורגניות וא-אורגניות (כולל מתכות כבדות) לקרקע ולמקורות מים, ופגיעה בשטחים הפתוחים.
בניגוד למגמות הנצפות במדינות ה-OECD של גידול משמעותי באחוזי המחזור (46 אחוזים בממוצע נכון לשנת 2017) וצמצום הפסולת לנפש, אחוזי המחזור בישראל נמוכים מהן באופן ניכר ועל כן נדרשת רפורמה מקיפה בתחום.
במשרד להגנת הסביבה החליטו כי האסטרטגיה החדשה תתמקד באימוץ מדיניות הדומה לזו של מדינות מערב אירופה המובילות בטיפול בפסולת. זאת, תוך הפרדה מראש בין הפסולת האורגנית לזו "היבשה" הניתנת למחזור, וקביעת תמריצים כלכליים לשם כך. המדיניות הזאת תביא, כך לפי אנשי המשרד, לחיסכון משקי של מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, להפחתה בייצור הפסולת לנפש, לשיעורי מחזור גבוהים ולהפחתה של עד 50 אחוזים בצורך בהקמת מתקנים לשריפת פסולת. הפתרון הזה יאפשר חיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה לרשויות וכן לתושבים, כתוצאה מהפחתת עלויות הטיפול בפסולת.
מתווה התוכנית החדשה של המשרד, המבוסס במידה רבה על זה שהתקבל ב-2017 בידי השר אבי גבאי, הוא מיון האשפה לשלושה פחים שונים עוד בבית: פח חום לאשפה אורגנית הכוללת בעיקר שאריות מזון, פח כתום לאריזות המיועדות למחזור ופח ירוק שנועד לשאר הפסולת. הפחים הצבעוניים הללו, שנותרו מיותמים בלא מעט יישובים בישראל, הם העדות לניסיון מהפכה קודם שלא צלח, ממגוון סיבות. בראשן, הרשויות המקומיות שלא אהבו את המהלך.
"מדובר ביעדים שאפתניים אבל ריאליים, ישנן מדינות שהצליחו להגיע בפחות מעשור ליעדים אותם הגדרנו", ציינה גמליאל.
עם פיזור הכנסת לקראת בחירות רביעית בתוך שנתיים, תעמוד התוכנית החדשה לבחינת השר החדש להגנת הסביבה, אם גמליאל לא תמשיך לכהן בו. קידום התוכנית בכנסת ובממשלה יהיה באחריות השר החדש והוא ייאלץ להתמודד עם לא מעט התנגדויות בניסיון לבלום את המהלך. "לתוכנית, ככל הנראה, צפויים מתנגדים. לכן המבחן האמיתי כעת יהיה בנחישות ובעקביות של קידום התוכנית וכן של יישומה בפועל", אומרים בתגובה בחברה להגנת הטבע. עוד נאמר בהודעת הארגון כי "אחרי שנים של היעדר מדיניות פסולת עקבית, שהובילה לכאוס בתחום ולמפגעים סביבתיים קשים, החברה להגנת הטבע מברכת את המשרד ואת השרה, גילה גמליאל, על הצגת מדיניות מתקדמת, המיישרת קו עם הנורמות הנהוגות בעולם".
אך למשרד להגנת הסביבה צפויה כעת התמודדות אחרת: התוכנית להקמת מתקן שריפת פסולת "השומרוני הטוב" במישור אדומים, המתנגשת עם האסטרטגיה החדשה. חברי מטה המאבק נגד הקמת המשרפה תובעים מהשרה גמליאל לעצור אותה, לאור הסתירה הקיימת. "זורים חול בעיני הציבור באמצעות מסמכים ומושגים של אנרגיה ירוקה, בעוד שבפועל אין כל קשר בין המשרפה המתוכננת לבין אנרגיה ירוקה וסביבתית", טוענים אנשי המאבק. לדבריהם, "עצוב מאוד שדווקא מפלגת הליכוד, הנמצאת בשלטון, היא זו שמקדמת מיזם מזהם והופכת את יו"ש לחצר האחורית של מדינת ישראל". עוד אמרו כי לא יוותרו וימשיכו להלחם נגד המשרפות "הגורמות לזיהום מסוכן, למחלות קשות ולמוות".
גם בעיריית ראשון לציון טוענים כי השרה גמליאל הציגה אסטרטגיה שסותרת לחלוטין מתקן פסולת מסוכן שמשרדה מקדם בעיר. "בניגוד לאסטרטגיה שמציג המשרד להגנת הסביבה, הוא מקדם בימים אלה השקעה חסרת תקדים של כ-817 מיליון שקלים במתקן לטיפול בפסולת עירונית באתר השפד"ן בראשון לציון", הסביר ראש העירייה רז קינסטליך. "עיריות באזור מתנגדות בתוקף, בהן גם ראשון לציון, רבבות תושבים הצטרפו למאבק במתקן המסוכן. תהליך הטיפול בפסולת יכלול חומרים מסוכנים, 50 אחוז מהזבל יישלח להטמנה בדרום, ומאות מיליוני שקלים יבוזבזו על ניסיון למנוע נזק למי התהום ממתקן מיותר ומסוכן". לדבריו, "הבהרתי למשרד להגנת הסביבה ולעומדים בראשו כי לא נאפשר להקים מתקן מסוכן בראשון לציון. זו סכנה אמיתית לתושבי העיר והאזור, זו סכנה לסביבה ובזבוז מופרז של כספי ציבור".
