שישה חודשים לאחר סיום מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים הגיע גנרל חורף אל העיר בסערה. "ירושלים נותקה הבוקר מכל חלקי הארץ והתנועה והלימודים בה שבתו כמעט לחלוטין, בגלל השלג העז היורד בה ללא הפוגה משעה ארבע לפנות בוקר". השלג צבע את הבירה לבן וגרם לחסימת הצירים המרכזיים בעיר. "שכבת לובן עטפה את העיר ועומקה מתקרב עתה לארבעים סנטימטרים. הסופה נמשכת, ההליכה בשלג הטובעני והחורק קשה. רק מכוניות אחדות נעו ברחובות" (מעריב, 15.1.1968).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ילדות בסימן שאלה: כך נייצר שיח עם הנוער של היום
–התקדמות של עשור נמחקה: יחס החוב־תוצר עלה ל־73.1%
– כי מחיפה תצא שירה?
למחרת דיווח "דבר" שחומת העיר העתיקה ומסגדיה נשזרו בלובן צחור ומרהיב ביופיו. למרות הקור העז, שלוש מעלות מתחת לאפס, השכימו התושבים אל עיר לבנה "שנראתה כגלוית נוף צבעונית מאירופה" (דבר, 16.1.1968). בימים הבאים סיפרו תושבי ירושלים הוותיקים שגם במלחמת השחרור, כשהעיר הייתה נצורה ומנותקת משאר חלקי הארץ במשך תקופה ארוכה, "לא נותרו משפחות רבות ללא לחם וחלב כפי שאירע השבוע" (דבר, 19.1.1968)
צילום: ספריית הקונגרס האמריקני
על אף המחדל, חגיגת השלג לא פסחה על רחבת הכותל. "כשלושים חסידים רקדו במעגל לפני הכותל, רקעו ברגליהם מתוך התלהבות הריקוד עד שהשלג הגיע מעל לברכיהם". בהר הבית היו פחות אנשים: "מעט התיירים שהגיעו על אף הכול חלצו בקושי את נעליהם בכניסה לאל־אקצה ולכיפת הסלע והפשירו את רגליהם הקפואות. מתפללים לא היו כלל אך רוח שרתה על ההר, ודווקא רוח חזקה, שהפילה עצים רבים בחורשה העתיקה שבין שני האתרים המפוארים" (דבר השבוע, 19.1.1968).
בעקבות השלג הכבד, שהטיל סגר על העיר והביא לשיתוקה, הוקמה בהנחיית עיריית ירושלים "ועדת השלג". זו המליצה בחלוף כשבועיים על רכישת ציוד כבד וכלי רכב בעלי הנעה קדמית, הזמינים להפעלה בכל השנה ובייחוד בימי שלגים (דבר, 29.1.1968). כעבור יומיים שוב כיסה השלג את ירושלים, אך הפעם הופקו הלקחים וכוחות החירום נערכו לפינויו מבעוד מועד (מעריב, 1.2.1968).
ד"ר דותן גורן הוא חוקר תולדות ארץ־ישראל בעת החדשה
