ביום שלישי השבוע נכנסו כמה מחסידי קרעטשניף לחדרו של האדמו"ר, המתגורר ברחובות, כדי לשאול לתגובתו על הסערה סביב החצר. יום קודם לכן נערכה בבית מדרשה של חסידות דֹארג בבני־ברק חתונת נכדתו של האדמו"ר עם נכדו של האדמו"ר מדארג. בימים רגילים חתונה כזו סוחפת אליה אלפי חסידים. הפעם, עקב הגבלות הקורונה, ביקשו בקרעטשניף מהחסידים שלא להגיע לחתונה בהמוניהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היעד של משרד הבריאות: מאה אלף מחוסנים חדשים ביום
– התרגיל הגדול: בצה"ל נערכים ל"חודש מלחמה"
– דעה: הפתגם השבועי: גרוש לבן ליום שחור
זה נגמר במאות משתתפים, אך שעה קלה לאחר תחילת האירוע הפכה החתונה לאירוע תקשורתי מתגלגל: כתב חדשות 12 ברהנו טגניה הגיע למקום ותיעד את החסידים הרוקדים יד ביד, בצפיפות גבוהה. המשטרה, שאחרי לחץ תקשורתי נאלצה להגיע למקום, פיזרה אמנם את החגיגה – אך באיחור; לאחר שהנגיף האכזרי, בעל המוטציות החדשות והמדבקות יותר, כבר הספיק מן הסתם גם הוא להסתובב במקום ולעשות את שלו.
התמונות המפלילות עשו את דרכן לכלי התקשורת הכלליים, והזעם הציבורי הרקיע שחקים: כיצד ייתכן שבשעה שישראל כולה נתונה בסגר קפדני, כאשר מחלקות הקורונה בבתי החולים על סף קריסה ומספרי המתים מאמירים משעה לשעה – המונים רוקדים יחד כתף אל כתף, מסכנים את בריאותם שלהם ושל אחרים, ומצפצפים על החוק בריש גלי?
אך ראו זה פלא: בעוד שבפעמים הקודמות כאשר תיעודים כאלו התפרסמו, הזדרזו המסבירנים החרדים לתרץ ולהצטדק, וההנהגה החרדית מילאה את פיה מים – הפעם התגובה הייתה שונה באופן מובהק. אולי זו התגובה שאנו מצפים לה כבר שנה שלמה. בזה אחר זה התייצבו הדוברים החרדים, עיתונאי המגזר ודמויות מפתח, וגינו בנחרצות את המראות מהחתונה בבני־ברק. "רוצחים", "דם על הידיים שלכם" ואמירות דומות ביטאו את הזעם האדיר שפרץ לפתע מהמגזר, שעד עתה התמקד בעיקר בהדיפת העוינות והביקורת כלפיו מהחברה הישראלית. משהו אחר פתאום עמד באוויר. הבנה, אולי, שעכשיו זה רציני.
התגובות הללו הגיעו מהר מאוד גם ללשכותיהם של הפוליטיקאים החרדים, והבכיר שבהם, יו"ר ש"ס ושר הפנים אריה דרעי, עשה מעשה שלא ייעשה בעולם החרדי: באמצעות דובריו הוא שיגר הודעה חריפה לתקשורת כנגד החתונה והפרת ההוראות. פוליטיקאי נגד החלטה של אדמו"ר. החסידים שנכנסו לחדרו של הרבי מקרעטשניף בבוקר שאחרי, כך לפי מידע שהגיע לידינו, שאלו את רבם אם להשיב מלחמה שערה נגד דרעי, שנקט כביכול במעשה "חוצפה" נגד הרבי. להפתעתם הרבי עצר אותם. דרעי צודק, אמר, במה שנשמע כמו הודאה בטעות והבנה של חומרת המעשה.
האדמו"ר מקרעטשניף, יש לומר, דווקא נחשב לרבי חסידי ששומר על הוראות משרד הבריאות. מוסדות החינוך של החצר ברחובות, כמו גם בית המדרש הגדול של החסידות, סגורים כהוראת החוק. הרבי עצמו אף נדבק בנגיף הקורונה וסבל ממנו ממושכות, ובסביבתו מספרים שעד לרגע האחרון שקל בעצמו אם להשתתף בחתונת הנכדה, שנערכה לפי הכללים של משפחת החתן – הלא היא חצר דארג, שבה השמירה רופפת יותר. בסופו של דבר האדמו"ר השתתף בשמחה האסורה, והחליט גם שלא להתעקש על קיום אירוע מצומצם. לאחר שהתיעוד יצא, הבינו בחסידות שמשהו השתנה בציבור החרדי בנוגע לנגיף הקורונה. הבנת הסכנה חלחלה לתודעה. בבת אחת חדרה ההכרה שאחנו בעיצומו של אסון מתגלגל – כזה שיש בו גם אשמים ואחראים.
ביקורת פנימית
את השינוי הזה היה אפשר לראות כבר בשבוע שעבר עם הוראתו של הרב חיים קנייבסקי – שכזכור הורה לפתוח את בתי הספר בתחילת הגל הראשון ומאז עמד על דעתו – לסגור "לכמה ימים" את תלמודי התורה לבנים. מנהלי מוסדות בבני־ברק התקשרו לבאי ביתו ולסביבתו הקרובה של הרב והעבירו את דבר ההורים, החרדים מהנעשה סביב. גם ראש הממשלה הרים טלפון ושוחח עם נכדו ונאמנו של הרב, יענקי קנייבסקי, ואחר כך יצאה ההוראה. נכון, לא כולם מצייתים לה – בריכוזים החרדיים עדיין פועלים עשרות מוסדות חינוך לבנים, ישיבות שאינן במתווה קפסולות וכוללים גדולים. ועדיין, הוראת הרב קנייבסקי מבטאת שינוי מסוים שמתחולל מלמעלה, ובהלה שאוחזת מלמטה.
החשש שנשים בהיריון הן קבוצה בסיכון חריף, מטיל אימה על המשפחות החרדיות, שבהן "תמיד יש היריון או היריון בדרך", כלשון עסקן רפואה
כותרת העיתון "משפחה", השבועון החרדי הנקרא ביותר, בישרה בזעם "אשמים אנחנו". בטורי דעה ארוכים ומנומקים, מלווים במספרים, הרחיבו כותבי העיתון על "אשמתו" של המגזר החרדי בנוגע לנתוני התמותה והתחלואה. זוהי כותרת תקדימית, אף ששמם של גדולי הרבנים והאדמו"רים לא נכתב במפורש. בין השיטין אפשר להבין לאן מכוונת ביקורתו של המגזין הפופולרי, שעד לפני שנים ספורות נאבק על הלגיטימציה שלו כעיתון עצמאי מול היומונים המפלגתיים ונוכח האיסורים שהוכרזו עליו. הציבור החרדי לא הפר את ההוראות על דעת עצמו, ולפיכך במוקד הביקורת הנוקבת עומדות החלטותיהם של שורת רבנים – חסידים, ליטאים וספרדים – שלא לכבד את המגבלות באופן פומבי וציבורי.
אחרי "משפחה" הצטרפו לקו הלוחמני עיתונים חרדיים נוספים. "המבשר", ביטאונה של סיעת שלומי אמונים באגודת ישראל, המצוי בשליטתה של משפחת פרוש, דיווח בכותרתו הראשית על הנתון הקשה: "אחוז החולים הקשים מהציבור החרדי גבוה פי ארבעה מהמגזר הכללי". ביטאון "הדרך" של ש"ס (שהחל לפרסם מהדורה יומית במייל) יצא גם הוא בכותרת אדומה על 4,000 חולים חרדים. יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני שבר שתיקה ממושכת בנושא הקורונה ושיגר הודעת אזהרה ובקשה להישמר, והרב הראשי דוד לאו קבע את יום חמישי כיום תפילה וזעקה נגד הנגיף הנורא.
אז מה נשתנה? הדעות חלוקות. יש שתולים את השינוי התודעתי החריף ואת "גילוי" הקורונה במגזר, במספרי המתים המאמירים בשבועיים האחרונים, ובכמה אסונות של נפטרים צעירים ללא מחלות רקע, שגרמו למפלס החשש לעלות. אחרים מצביעים על המוטציות החדשות שהגבירו את נתוני ההדבקה, ושתסמיניהן קשים משהכרנו עד כה, אולי בשל שילוב שפעות החורף והקור.
הפרסום על עשר הנשים ההרות שאושפזו במצב קשה לאחר שנדבקו בנגיף, מחריד גם הוא את המגזר. החשש שנשים בהיריון הן קבוצת סיכון חריפה לנגיף מטיל אימה על המשפחות החרדיות, שבהן "תמיד יש היריון או היריון בדרך", כלשונו של עסקן רפואה בכיר ששוחחתי עימו השבוע.
אך לצד הסיבות הללו, הנכונות לכשעצמן, נראה שישנה עוד סיבה אחת חשובה: מבצע החיסונים הגדול שמקיף את ישראל, ומאפשר להתחיל לחשוב על סוף למגפה. אם עד היום המגזר החרדי חשש שהקורונה פה כדי להישאר, ושציות ממושך למגבלותיה יערער את אורח החיים החרדי – כעת רווחת התקווה שהחיסונים יממשו את הציפיות שכולם תולים בהם, ושבעוד חודש או חודשיים הסכנה תחלוף. ואם אכן מדובר בחודשים ספורים, מרגישים חרדים רבים, אנחנו יכולים לחכות.
