בית משפט השלום בקריות זיכה אתמול (ג') שניים ממתפללי בית הכנסת הגדול בקריית חיים מעבירות של תקיפה, בעקבות קטטה שהתפתחה סביב מריבה על סיר חמין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תלמידים יקרים שלנו: למה החינוך הישיבתי עולה כ"כ הרבה?
– כשכותרת שגויה הפכה אישה רצינית למתנגדת חיסונים
– נפטרים מאיראן: האם ישראל מנהלת מגעים עם סוריה?
למחרת שבת חורפית אחת בדצמבר 2018, גבאי בית הכנסת רוקן לפח סיר חמין שהיה שייך לאחד המתפללים ו"נאכל לברכה ולשובעה ביום השבת", כפי שתואר בהכרעת הדין. אולם המעשה לא עבר בשקט, והמתפלל, נכדו של גבאי עבר אגדי של בית הכנסת, התלונן. בשלב הזה, לפי טענת המתלונן, הגבאי נטל מידיו את הטלפון הנייד שלו וניסה לשבור אותו, וכן שרט אותו בגרונו. קטטה התפתחה ולטענת המתלונן, גם אחיו של הגבאי הכה בו. הגבאי ואחיו כפרו באשמות, וטענו כי המתלונן הוא זה שתקף את הגבאי, במחאה על ההשלכה לפח של שאריות חמין טוב.
לאחר ששמעה את ראיות הצדדים, קבעה השופטת איילת השחר ביטון פרלה כי לא הוכחה האשמה נגד הגבאי ואחיו, וזיכתה אותם מאשמת תקיפה הגורמת חבלה. בפתח הכרעת הדין, ביקרה השופטת את התנהגות המתפללים וציטטה את חז"ל במסכת דרך ארץ פרק ט': "מחלוקת בבית הכנסת, סופו להתפזר". על כך הוסיפה השופטת, "ועוד נאמר, במקום שיש מחלוקת אסור להתפלל וגם השכינה בורחת ממקום זה. ישמע חכם ויוסף לקח".
בית הכנסת המרכזי בקרית חיים ותיק מאוד, והוקם כאגודה עות'מאנית. מניין שהמשיך מדור לדור הידלדל בשנים האחרונות ונותרה בו אוכלוסייה מבוגרת בלבד. לפני כשנתיים הגיעו לבית הכנסת צעירים מקהילת חב"ד שהציעו להשתלב במניין ולחזק אותו. אולם הוותיקים טענו שאלה ביקשו להשתלט על בית הכנסת וכך נוצר סכסוך בין שתי הקבוצות בבית הכנסת בשאלת מי מנהל את מקום התפילה. קטטת סיר החמין הייתה קרב פרוקסי במלחמה הזו.
נכדו של הגבאי המיתולוגי, המשתייך למניין הצעיר, הגיש תלונה במשטרה בעקבות האירוע, והפרקליטות החליטה על הגשת כתב אישום נגד שני האחים המשתייכים לקהילה המבוגרת. השופטת ביטון פרלה ביקרה את התנהלות המשטרה. הליכי חקירה שניתן וראוי היה לבצע לדבריה לא בוצעו, מבלי שניתן לכך טעם בהליך שמיעת הראיות. לדוגמה, אין הסבר לכך שאחיו של הגבאי הנוכחי נחקר בחלוף כחודשיים וחצי מיום האירוע, שעימות לא בוצע בין הצדדים, מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן לא נתפס וגם לא המשקפיים שטען כי נשברו במהלך האירוע. המשטרה גם לא ביררה אודות הקרע בין הצדדים והשפעתו על מהלך החקירה וגרסאות העדים. עוד ציינה השופטת כי "עדותו של נפגע העבירה קיבלה תפנית במהלך חקירתו הנגדית. לפי עדותו הוצאת סיר החמין שהיה שייך למתפלל מקבוצתו, נתפסה בעיניו כפעולה שהייתה בה אמירה מכוונת נגד קבוצתו ומשמעה בראות עיניו ובאה להעביר לקבוצתו מסר: 'אנחנו הקבוצה השולטת'".
"מדובר על כתב אישום שטוב אם לא היה מוגש", אומר עו"ד אברהם סופר, סנגורם של הנאשמים. "זו דוגמה קלאסית כיצד צדדים לסכסוך משתמשים במשטרה ככלי משחק. לשמחתי הצלחנו לזכות את הנאשמים".
את הזיכוי סיימה השופטת בשיר של עו"ד דורון מנשה, מומחה בעל שם עולמי לדיני ראיות, במטרה "להותיר לבעלי העניין חומר למחשבה".
לִפְּעָמִים הַבַיִת נֶחְּתַךְ
לִמְּחוֹזוֹת קַנָאִים
וְּשִנַיִם מְּסַנְּנוֹת
טֶרֶף מִתוֹךְ
פְּסוּקֵּי דְּּזִמְּרָא
…
וְּהַשְּכִינָה נִמְּלֶטֶת
בַחֲשַאי
מִדֶּלֶת צְּדָדִית
לַבַל יִקְּרְּאוּ
לִשְּמָהּ וּבִשְּמָהּ
