את הביקור שערך בנצרת ביום רביעי ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדירו מומחים פוליטיים במגזר הערבי כ"פתיחה רשמית של קמפיין הליכוד אצלנו". שינוי הגישה של נתניהו נועד לטענתם לא רק לקושש קולות במגזר הערבי, אלא גם להסיר מהדרך את אחד המכשולים הפוליטיים העיקריים בשתי מערכות הבחירות האחרונות: הרשימה המשותפת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפרק הרומנטי של מערכת הבחירות
– תמותת הקורונה מדביקה את החיסונים
– "אמא שלי אחראית על קילומטרז׳ הצחוק הגדול ביותר בחיי"
אלא שביקור נתניהו, שבמהלכו הוא קיבל מראשי רשויות מקומיות במגזר מסמך של דרישות למיגור האלימות והפשיעה, הוא רק חלק ממגמה שצוברת תאוצה בבחירות הנוכחיות: חיזור אחר המצביע הערבי. לא עוד הערבים נוהרים לקלפיות, כי אם המפלגות היהודיות נוהרות אחר המצביע הערבי.
בנאומו בעיר הצפונית אמר נתניהו: "במשך שנים עיוותו גורמים פוליטיים בארץ את דבריי בבחירות של 2015. כוונתי לא הייתה להזהיר מעצם ההצבעה בבחירות של אזרחי ישראל הערבים, כל אזרחי ישראל צריכים להצביע. כוונתי הייתה להתריע מפני הצבעה לרשימה המשותפת". ראש הממשלה ציין שחברי הרשימה התנגדו לארבעת הסכמי השלום שהוא כונן עם מדינות ערב, אף שיש בהם הזדמנות לפתיחת עידן חדש ביחסים בין יהודים וערבים – הן עמי האזור והן אזרחי ישראל הערבים.
ואמנם מסתמן עידן חדש, לפחות מהבחינה הפוליטית. על פי סקר של מכון דיין באוניברסיטת תל־אביב, כמעט 70 אחוזים מהציבור הערבי תומכים בהקמת מפלגה יהודית־ערבית. הסקר צוטט על ידי מפלגת "אור השחר" שהשיק בימים האחרונים יונה יהב, ראש עיריית חיפה לשעבר. אור השחר מוגדרת מפלגה יהודית וערבית, ויהב מבקש לנצל את הקשרים שצבר במגזר הערבי במהלך כהונתו בחיפה כדי לצבור מצביעים. במפלגה החדשה אמרו שסקרי דעת קהל מנבאים להם ארבעה מנדטים, והבטיחו שאם לא יעברו את אחוז החסימה בסקרים, יפעלו לחיבורים עם מפלגות אחרות.
עו"ד מוחמד דראושה, ראש תחום תכנון וחיים משותפים בגבעת־חביבה, הכריז גם הוא על הקמת מפלגה ערבית־יהודית, התומכת בקידום שוויון אזרחי. ח"כ משה יעלון הספיק להכריז על מועמדותו של עו"ד איימן אבו־ריא כנציג המגזר הערבי ברשימת תל"ם – וגם לבטל את המועמדות, אחרי שהתברר שאבו־ריא חשוד בשוחד.
"המגזר הערבי הוכיח את כוחו האלקטורלי כאשר יצא להצביע בהמוניו. שיעור ההצבעה הגיע בשיאו ל־65 אחוזים, זה כמעט מיליון מצביעים ששווים יחד כ־25 מנדטים. זוהי הסיבה לחיזור אחר הקול הערבי", אומר מוחמד חלאליה, חוקר פוליטי ומרצה למדעי המדינה וסוציולוגיה במכללת אורנים.
חלאליה מותח ביקורת על מקימי המפלגות החדשות: "יש הרבה שמבקשים לקדם את הקריירה הפוליטית שלהם. הם לא מביעים משהו חדש, וממחזרים רעיונות של הרשימות השונות. הם מבקשים לנצל את המומנטום של רבים המפקפקים ברשימה המשותפת ומחפשים משהו שונה. כמעט בטוח שהם לא יעברו את אחוז החסימה, אבל הם יבזבזו קולות של המגזר הערבי.
"סימן השאלה המרחף מעל הרשימה המשותפת פוגע בה", סבור חלאליה. "עדיין לא ברור אם הם ירוצו יחד. התנועה האסלאמית־רע"מ מסרבת להיכנס תחת האלונקה, ומציבה רשימה של דרישות כדי להמשיך בשותפות. החברות האחרות ברשימה מבקשות קודם לכן לדבר על הפיל שבחדר, כלומר על ההצהרה של עבאס שיהיה מוכן ללכת עם נתניהו. הן לא מעוניינות להשיג 13 מנדטים, ואז עבאס ילך עם ארבעת המנדטים שלו לנתניהו. לכן דורשים ממנו התחייבות מראש שלא יעשה כך. הציבור רואה את חילוקי הדעות ומלחמת הכיסאות, ואומר לעצמו 'לי זה לא מתאים'".
לטענתו, הסיבה לשינוי הטקטיקה של נתניהו היא שכאשר הוא תקף את המגזר הערבי, הוא דווקא הביא להגדלת כוחה של הרשימה המשותפת. "כעת הוא פועל בשיטה חדשה. מפא"י השתמשו באנשים מהמגזר ששייכים לחמולה או משפחה גדולה, או בכאלה שיש להם רקורד ציבורי, כדי להשיג את קולות הבוחרים הערבים. נתניהו לעומת זאת מנסה לפנות לבוחר הערבי באופן ישיר. תראה מה קרה עם מנסור עבאס, שביקש לחבר בין החברה הערבית לליכוד בתמורה להקצאת משאבים למען החברה הערבית. הנאום של נתניהו הפך אותו למיותר. כמו שהוא פירק את כחול לבן עם גנץ, נתניהו רוצה עכשיו למשוך את קולות הערבים ולמוסס את כוחה של הרשימה המשותפת.
"נתניהו כותב בפייסבוק הודעות בערבית ומשתף לינקים בשפה הערבית. הוא מדבר עם הציבור הערבי ללא מתווכים. הוא מזהה את החולשה והתנודות וחוסר היציבות ברשימה המשותפת מחד, ומאידך את הכמיהה של הציבור הערבי להשתלב במוקדי קבלת ההחלטות ולקבל תשובות בנושא מניעת האלימות. הם מחפשים ישועה, ונתניהו מנסה להיכנס למקום הזה".
מוחמד חלאליה בונה דווקא על הימין הישראלי שיסכל את תוכניתו של נתניהו. "הימין האידיאולוגי לא ייתן לנתניהו להציב מועמדים ערבים ברשימה שלו", הוא משוכנע.
לא כולם במגזר מזהים איום פוליטי במהלכי נתניהו. ד"ר מורסי אבו־מוך, ראש עיריית בקה אל־גרבייה, סבור שהמרדף של ראש הממשלה אחרי הקול הערבי יכול דווקא לחזק את הרשימה המשותפת. "עדיין לא ברור אם הם ירוצו ביחד ולכן מוקדם לקבוע מה יהיה, אבל אפשר לראות את ההפגנות שהיו בנצרת ואת ההתנגדות שיש לחיבוק של נתניהו כגורם שיכול לאחד את הרשימה".
אבו־מוך, שכותב פוסט־דוקטורט באוניברסיטת תל־אביב בנושא מעורבות המגזר הערבי בבחירות לכנסת, סבור שהכדור נמצא בידי הרשימה המשותפת. "אנשים מחפשים תוכנית ברורה, אופק כלכלי וחברתי. המסר שמגיע למגזר הערבי הוא שהמשותפת מאוחדת רק בשביל הבחירות ובשביל לעבור את אחוז החסימה. בפועל אין בינינו שום דבר משותף. עצם העובדה שאין תוכנית עבודה מסודרת ויש פילוג מבריחה את הבוחרים".
בסקרי דעת קהל משיגה הרשימה המשותפת 10 מנדטים בלבד, ואחוזי ההצבעה צפויים להיות נמוכים. אבו־מוך קובע כי ככל שמספר הנרצחים עולה והאלימות במגזר גואה, כך שיעורי ההשתתפות בבחירות יורדים: "האמת היא שהציבור הערבי לא ממש עסוק בבחירות אלא בכלכלה, באלימות ובקורונה".
בשיחת טלפון עם מהא, יועצת חינוכית מאום־אל־פחם, מומחש הבלבול השורר בחברה הערבית לקראת הבחירות הקרובות. כשאני שואל אותה אם תצביע לנתניהו היא מזכירה לי את חוק הלאום, ומבהירה שהיא לא קונה את המהלך שלו, שנועד "להימלט מציפורני בית המשפט".
אלא שגם החלופה, קרי הרשימה המשותפת, לא ממש קוסמת למהא, והיא מזכירה את דבריו של מנסור עבאס והמחלוקות הפנימיות במפלגה. "עד עכשיו הצבעתי משותפת, הפעם לא נראה לי שאצביע להם. לביבי קשה להצביע. את גדעון סער אני לא שוללת, וחברה שלי הצטרפה למרצ אז אולי אצביע לה", היא אומרת.
מהא מזכירה את הסערה באום־אל־פחם בעת ביקור נתניהו בעיר בתחילת החודש לרגל המתחסן המיליון, ומבהירה שרבים רואים בניסיון של ראשי הערים לעבוד עם נתניהו שיתוף פעולה אסור. "הוא עשה כל כך הרבה דברים נגד האזרח הערבי, ועכשיו, בדקה ה־99 לפני הבחירות, הוא עושה לעצמו שיווק ויחסי ציבור במגזר. זה נראה חשוד, ואסור לראשי הערבים להשתתף בקמפיין של נתניהו".
כמי שמצויה בקשר יומיומי עם הנוער הערבי, היא משוכנעת בנחיצותו הקריטית של שינוי מקיף ומהותי בנושא החשוב באמת למגזר: מיגור האלימות. "לו הייתה מועמדת אישה לראשות הממשלה, הייתי בוחרת בה. רק אמהות יכולות להבין את החשש לדור הצעיר שגדל בערים הערביות. אני שומעת את הצעירים, הם מדברים על היעדר תקווה לעתיד ומסבירים שהם מחזיקים בנשק כי אם הם לא יגנו על עצמם, אף אחד לא יגן עליהם. אני מנסה להרגיע אותם ולשכנע שלשלוף נשק ולירות במישהו זה לא פתרון לשום דבר. אני מנסה להוציא אותם ממעגל האלימות. אבל אז הם יוצאים לרחוב, ורואים את העולם שהם חיים בו.
"דיברתי עם בעלי וחשבנו יחד איך חיינו בתור נערים ונערות. זה לא היה חמור כל כך. אני פוחדת על הילדים שלי, על הצעירים שאני עובדת איתם, על העיר שלי, החברה שלי והמדינה, על כולם. אתם צריכים להבין שהאלימות לא נשארת רק במגזר הערבי, היא משפיעה על כולם. אנחנו חיים באותה מדינה. צריך לעשות הכול כדי לסיים את מעגל האלימות".
