19 שנה של מאבק לוחמי צה"ל נגד ההשמצות והשקרים שמופיעים בסרטו של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין" הגיעו אתמול (שני) לידי הכרעה, מעט מדי ומאוחר מדי. למרות הקביעה של בית המשפט העליון כי מותר לשקר במסגרת חופש הביטוי והחירות האומנותית כלפי ציבור, פעולה כזו נגד אדם פרטי אסורה. זה מה שהשתמע מפסק הדין של שופטת בית משפט המחוזי בלוד, השופטת הלית סליש, שחייבה את מוחמד בכרי בנוסף ל-50,000 שקלים של הוצאות משפט, בפיצוי של 175,000 שקלים לניסים מגנאג'י, קצין מילואים במבצע חומת מגן שמופיע בסרטו של בכרי ושתבע אותו בגין לשון הרע. השופטת סליש גם הורתה על צו מניעה האוסר על הקרנת הסרט בישראל ואסיפת כל העותקים שלו בישראל, מלבד יוטיוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות הקמפיין החדש: האיחוד הלאומי לא שינתה את שמה
– דו"צ, זיופים וטרור בעוטף: מאחורי הנפילה באמון בצה"ל
– הקוראים בביוב: מעבדת הנגיפים החלה באיתור מוטציות בשפכים
מגנאג'י יוצג בהתנדבות על ידי עורכי הדין נבות תל צור וטל שפירא, שני קצינים במילואים בזמן מבצע חומת מגן. בזכות התביעה האישית שלו, יצא הצדק עם לוחמי צה"ל עליהם העליל בכרי עלילות דם שונות כיוון ששני הליכים שקדמו לו קבעו כמתפרש על פי חוק לשון הרע, כי אינו חל על ציבור.
בכרי הגיע מיד לאחר סיום חומת מגן לג'נין. הוא ערך ראיונות עם תושבי מחנה הפליטים וצירף להם צילומים של חיילי צה"ל. הסרט הדוקומנטרי התיימר להציג תמונה ממנה עולה שחיילי צה"ל ביצעו פשעי מלחמה ונהגו באכזריות כלפי אזרחים חפים מפשע – סצינות שמציגות את חיילי צה"ל כמבצעי טבח המוני כדוגמת סצנה בה נראה טנק שדוהר לעבר אנשים השרועים על הקרקע כשהם כפותים, ומייד לאחר מכן צעקה שהטנק עלה על אותם אנשים: "הטנק דרס אותו, אני נשבעת באלוהים, עלה עליו הלוך וחזור, לש אותו לבצק עם האדמה".
בסצנה נוספת שקיבלה מרכזיות בהליך המשפטי נראה קשיש עם יד חבושה שטוען שבמהלך הליכה לעבר נקודת איסוף הוא נורה בידו ללא כל סיבה ונפל. הוא מספר גם שכיוון שלא יכל לקום כפי שחייל צה"ל הפציר בו, אותו חייל איים עליו כי יהרוג אותו.
בסצנה אחרת, מוצג ראיון עם מנהל בית החולים בג'נין שמעלה טענות על הפגזת בית החולים באמצעות טנקים, שריפת חלק מבית החולים, מניעה מכוונת של הגעת כוחות הצלה אליו ועוד. אל ראיון זה הצטרפו ראיונות שבהם עולות טענות להוצאה להורג של ילדים ומפגרים, ריצוץ ראשיהם של ילדים, שימוש בהם כגדר חיה, מילוי בורות שנפערו בכבישי המחנה באמצעות "בצק אדם" שנוצר בעקבות הדריסה וביזה של קשיש על ידי חיילי צה"ל. הסרט הוקדש לזכרו של איאד סמודי, מחבל שנהרג במסגרת פעילות מבצעית של צהל ביוני 2002.
התיק נידון בבית המשפט החל משנת 2016, כשנה לאחר שמגנאג'י טוען שגילה כי הוא מופיע בצילומי הסרט. השופטת סליש קיבלה את טענתו וקבעה כי העריכה המגמתית של הסרט בה נראה אותו קשיש מספר על מה שחווה, על רקע תמונות גם של מגנאג'י מקיימת עילה של לשון הרע כלפי מגנאג'י. הקביעה הזו יכלה להיתקבל רק כלפי אדם ספציפי, בהתאם להחלטות בית המשפט העליון ובג"ץ בהליכים קודמים.
לאחר שהמועצה לביקורת סרטים אסרה את הקרנתו של הסרט בשנת 2003, בכרי עתר לבג"צ שהורה על ביטול ההחלטה של המועצה. השופטת דורנר פתחה את פסק הדין שלה בציטוט ממורה נבוכים: "ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר". השופטת פרוקצ'יה כתבה בפסק הדין: "הסרט "ג'נין, ג'נין" מתיימר להיות סרט דוקומנטרי המתעד את עלילות קרבות ג'נין מנקודת ראותו של הצד הפלסטיני. גם אם יש בו הצגה חד מימדית, סובייקטיבית, ואף מסולפת וכוזבת של עובדות, נקודת המוצא היא כי עומדת ליוצריו זכות להציגו – זכות הנובעת מחופש הביטוי והיצירה המוגן כזכות יסוד במקומנו. דעתי היא כי בנסיבות העניין, אף שמדובר בפגיעה עמוקה וממשית, אין היא מגעת כדי הסף הגבוה הנדרש לצורך השגתו של חופש הביטוי מפניה"
בשנת 2007 עתרו חמישה מילואימניקים בהליך אזרחי נגד בכרי. בית המשפט המחוזי קבע כי ייחוס המעשים לחיילי צה"ל נחשב להוצאת לשון הרע, אולם לתובעים לא עומדת עילת תביעה אזרחית כנגד בכרי מאחר ולשון הרע במקרה זה מתייחס לקבוצה של חיילי צה"ל ולא לאנשים פרטיים. הלוחמים ערערו לעליון שדחה את הערעור.
בשנת 2014 פרסם היועמ"ש לשעבר יהודה ויינשטיין את החלטתו בבקשת לוחמים ומשפחות שכולות כמו גם אישי ציבור לקיים הליך משפטי ביחס לסרט. ויינשטיין קבע שלא תיפתח חקירה פלילית. עם זאת, בשנת 2017 הודיע על התייצבותו להליך הנוכחי משום אינטרס ציבורי או זכות של מדינת ישראל שעלולים להיות מושפעים מהחלטות בהליך.
חוק לשון הרע קובע כי לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי הסעיף המלמד כי החוק אינו מתקיים כלפי ציבור, אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו. שאלה קשה עולה כלפי אליקים רובינשטיין, היועמ"ש שכיהן בזמן יציאת הסרט לאקרנים, כיוון שכל מה שרובינשטיין עשה הוא להגיש בקשה לדיון נוסף ומורחב על פסק הדין של דורנר.
תביעתו של מגנאג'י היא זו שלבסוף הביאה את הצדק ללוחמי צה"ל, בפסק דין ממצה של השופטת סליש, אגב, מינוי של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד.
"הראיות בתיק זה מלמדות כי הנתבע בחר, במודע, שלא לערוך בדיקה, ולו מינימלית, ולו ראשונית, של הטענות והעובדות הבאות לידי ביטוי במסגרת אותם ראיונות, ואז אף הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון לשזור לתוך ובין אותם ראיונות, מגוון תמונות, קטעי וידאו ומוסיקה אשר יש בהם עצמם, כמו גם במיקום ובדרך בה הוכנסו לסרט, כדי להמחיש ובחלק מהמקרים אף להעצים את האמור באותם ראיונות" כותבת השופטת בפסק הדין.
"בחקירות הנגדיות, כמו גם בראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט היה כדי ללמד כי אין הנתבע יכול לכסות תחת מטריית הגנות אלו, עת נמצא כי אין אמת בעיקרם של הדברים אשר פורסמו במסגרת הסרט, אין תום לב בהצגתם ולא ננקטו על ידי הנתבע צעדים כלשהם, לא כל שכן צעדים סבירים על מנת לבסס את הטיעון העובדתי הלכאורי השזור בפרסום.
"ואילו מן העבר השני, ניצב התובע, אדם פרטי אשר נקרא על ידי מדינת ישראל לשירות צבאי במהלך מבצע חומת מגן, ומוצא עצמו מוצג בגוף אותו סרט, כמי שבוזז את כל ממונו של אדם אחר, מבוגר וחסר ישע, וזאת כחלק מהצגתה של מציאות אלטרנטיבית כוללת, פרי יצירתו של הנתבע".
פסק הדין אמנם נותן תחושה של צדק אך מעלה מספר שאלות. ראשית, לא ברור מדוע נאסרה הפצתו והקרנתו של הסרט רק בישראל. כאשר לבית המשפט יש סמכות להכריע בעניין גם לגבי הקרנתו בעולם. שאלה נוספת היא כלפי יוטיוב, שצו המניעה לא יתקיים כלפיו היות ולא היה צד בהליך. אכן, יוטיוב אינה צד לעתירה ולכן אין מקום לתת צו נגדה. אולם בית המשפט יכול היה לדרוש מבכרי, שלו זכויות היוצרים בסרט, לדרוש מיוטיוב שיסירו את הסרט, כשאי ציות להוראת ביהמ"ש על ידי בכרי כמוהו כבזיון בית המשפט.
עניין קריטי נוסף שעולה מפסק הדין הוא שצו ההחרמה על עותקי הסרט לא ניתן כצו אישי כלפי בכרי. לכאורה, פתח לערעור לעליון דווקא על ידי עורכי הדין תל צור ושפירא שיכולים לערער גם על סכום הפיצוי. השופטת סליש אינה מפרטת כיצד חישבה את סכום הפיצויים נמוך בהרבה מדרישת מגנאג'י – שני מליון ושש מאות אלף שקלים.
סביר להניח שהמילה האחרונה לא נאמרה בהליך זה והיא תיאמר בבית המשפט העליון בערעור שיגישו מי מהצדדים.
