ביום שני בשבוע שעבר פגש פרופ' נתי קלר, מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים שיבא, עמית למקצוע, וככל הנראה נדבק ממנו בקורונה. יומיים לאחר מכן הוא החל לפתח תסמינים קלים מאוד, ובדיקה שערך אימתה את החשש: הוא נדבק בנגיף, שהתפתח בגופו בפחות ממחצית הזמן שדרוש לו בדרך כלל, כחמישה ימים. מהממצאים עלה כי הנגיף שאחראי להידבקותו המהירה מרגע שנחשף לחולה אחר הוא המוטציה הבריטית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תופעה עולמית: עלייה בביקוש לבתי ספר יהודיים
– הפסקת חיסון החיילים ותגבור המערך האזרחי: בצה"ל נערכים לסגר השלישי
– שר בחצי משרה: כיצד ישפיע גנץ על משרד המשפטים
על פי ההערכה, הוריאנט הבריטי של הקורונה אחראי ליותר מ־25 אחוזים ממקרי התחלואה המאומתים בישראל, והוא הולך ומתפשט. "המוטציה הזאת עלולה לשנות את כל הכללים בנוגע לקצב ההתפרצות של הקורונה", אומר לנו פרופ' קלר. הוא בן 69, ומאותגר עם "קצת עודף משקל" כהגדרתו ומחלת רקע. את הקלות שבה חווה את המחלה – שיעול ומעט חום שחלפו לאחר שעות ספורות – הוא תולה בחיסון של פייזר שקיבל תשעה ימים קודם לכן בבית החולים. "אין לי ספק שהחיסון שמר עליי", הוא משוכנע.
שרשרת ההדבקות המהירה שמחוללת המוטציה הבריטית, מאיימת להאיץ עוד את שיעורי התחלואה בקורונה. במבצע "לתת כתף" חוסנו עד כה קרוב לשני מיליון ישראלים בקצב שהגיע לכ־150 אלף איש ביום, רובם בני 60 ומעלה, אך החשש הוא שגם המהירות הזו לא תצליח להדביק את המוטציה. גם המחוסנים הטריים אינם מוגנים מפניה, שכן הנוגדנים מפותחים בגוף רק לאחר עשרה ימים מהחיסון.
"אנחנו חוששים שהנתח של המוטציה הבריטית בקרב המאומתים רק יגדל", אומר ד"ר יותם שנהר, מנהל אגף המעבדות בקופ"ח לאומית. להערכתו, סגירת נתב"ג והידוק חובת הבידוד לשבים מבריטניה וממדינות אדומות אחרות נעשו באיחור של חודש, ולפיכך "איחרנו את המועד" בניסיון למנוע את התפשטותה. "אנחנו רואים את המוטציה בצורה ברורה, ועוקבים בכל יום אחרי כ־25 אחוז מהמאומתים ויותר שנדבקו ממנה".
ברוב מעבדות הקורונה לא מבצעים את בדיקת הרצף של הווירוס במסגרת ההליך השגרתי, אך "יש לנו מזל שבמערכת המרכזית שלנו, שמפענחת כ־70 אחוזים מהבדיקות שאנחנו מבצעים, אנחנו יכולים לזהות שינויים ברצף הגנטי של הווירוס ולהניח מהו חלקה של 'המוטציה הבריטית'", מציין ד"ר שנהר.
המקור כבר נעלם
כיצד צמחה אפוא הממזרה הקטנה, שבניגוד לכללי האיפוק הבריטי מדביקה המונים ומאיימת להקריס את מערכת הבריאות בממלכה המאוחדת? מוטציות בנגיפים אינן דבר חדש; עד כה התגלו ברחבי העולם יותר מ־4,000 רצפים גנטיים שונים של נגיף הקורונה. המוטציה נוצרת בתהליך התפשטותו של הנגיף: בעת השכפול שלו בְּגוף הנדבק עשויים לחול בו שינויים גנטיים קלים – מוטציות – ונגיף שעבר כמה שינויים כאלה הוא למעשה סוג חדש של נגיף. מלחיץ משהו, אך זהו תהליך טבעי שלרוב אינו מזיק. הבריטים הם המובילים בעולם בשיעור הריצוף הגנטי שהם עורכים לדגימות חולי קורונה, ולכן אצלם התגלה הווריאנט החדש; סביר להניח שזהו קצה קרחון בלבד משום שרוב העולם לא סוקר בעקביות את השינויים בנגיף. כעת העולם, ובכללו ישראל, ערני יותר לנושא.
ד"ר יותם שנהר, קופ"ח לאומית: "אנחנו רואים את המוטציה בצורה ברורה, עוקבים בכל יום אחרי כ־25 אחוז מהמאומתים ויותר שנדבקו ממנה, וחוששים שהנתח רק יגדל"
ד"ר שנהר מסביר כי "רוב השינויים לא גורמים להבדל משמעותי במחלה, אך כאשר הווירוס עובר כמה מוטציות הוא יכול להביא לתוצאות שונות – חמורות או קלות יותר. אין דרך למנוע אבולוציה אלא לצמצם את התחלואה, כי ככל שיש פחות שכפולים בקרב נשאים כך יש פחות סיכוי שתתפתח מוטציה".
הנגיף המקורי שהתפרץ בדצמבר 2019 בסין זכה במחקרים הראשונים לכינוי L. בתחילת 2020 הוא עבר מוטציה ראשונה שסומנה באות S, ומאמצע ינואר החלו להופיע בהדרגה וריאנטים נוספים. למעשה, הזן המקורי כמעט נעלם מהעולם. המוטציה הבריטית מכונה VUI־202012/01, קיצור של "הווריאנט הראשון בחקירה בחודש דצמבר 2020". היא זוהתה בפעם הראשונה בספטמבר מדרום־מזרח ללונדון, ושוב למחרת בלונדון עצמה. בתוך שבועות ספורים היא הייתה אחראית ל־28 אחוזים מההדבקות החדשות בלונדון, ובשבוע הראשון של דצמבר עלה השיעור ל־62 אחוזים. כעת מעריכים כי המוטציה היא המקור ליותר מ־90 אחוז מההדבקות שם.
מן הבידוד שהוא מצוי בו כעת מספק לנו פרופ' קלר שיעור קצר במבוא לביולוגיה: "נגיף הוא למעשה 'פרזיט' שזקוק לתאים כדי להתקיים. ברגע שחולה מתעטש למשל, נגיפים מהפה שלו נכנסים לתאי מערכת הנשימה של אחר, ומשם מתחילים לשכפל את עצמם. כשחלקם מגיעים לרמה שהם הורגים את התא, הם יוצאים ומדביקים תאים אחרים, והתהליך נמשך עד שנוצרת מחלה פנימית קלינית. המוטציה הבריטית יודעת להיקשר מהר יותר לתא ולכן תהליך ההכפלה שלה מהיר יותר, אך היא כנראה לא מביאה למחלה קשה יותר".
השאלה שמטרידה את האנושות היא האם המוטציה הבריטית עלולה לגבור על החיסונים החדשים, ואם אנחנו עלולים לאבד את היתרון שלהם נגד מוטציות נוספות שעוד עלולות להתפתח בהמשך, כמו זו שצצה בדרום אפריקה. תחילה יש להרחיב מעט על תהליך החיסון: כאשר מערכת החיסון של הגוף נתקלת במחולל המחלה – נגיף חי כתוצאה מהדבקה, או באמצעות הזרקת נגיף מוחלש/מומת או חיסון mRNA – היא מייצרת נוגדנים הנקשרים למולקולות החלבוניות של הנגיף (אנטיגנים) ומונעים ממנו להדביק תאים, או מגייסים תאי חיסון המשמידים אותו. הנוגדנים הללו, המזהים את הנגיף באופן מדויק, נוצרים כמה ימים לאחר החשיפה ואפשר לאתרם בבדיקת דם פשוטה.
מפתחי החיסון של פייזר, פרופ' אוגור סאהין ורעייתו ד"ר אוזלם טורצ'י, התראיינו בשבוע שעבר ל"דר שפיגל" הגרמני והשיבו לשאלות על יעילות החיסון לנוכח המוטציות. לדבריהם, "התגובה החיסונית לאחר קבלת החיסון מזהה את הרצף החלבוני באנטיגן במקומות רבים. הנגיף יכול אמנם להפוך חלק מהמיקומים הללו לבלתי ניתנים לזיהוי, אך אינו יכול לשנות את עצמו באופן כזה שהוא הופך לבלתי נראה למערכת החיסון". הם הסבירו כי גם אם כמה מוטציות יתקפו את האדם המחוסן, לא צפוי שהן יפגעו ביעילות החיסון בקלות. הם עורכים בדיקות כל העת, ואם יימצא שיעילות החיסון נפגעת – וזו אפשרות שסבירותה נמוכה – "נוכל פשוט להחליף את המידע הגנטי של אנטיגן הנגיף בגרסה החדשה שלו בתוך כשישה שבועות", הבהירו השניים.
בצל הדיונים על יעילות החיסון, ברור לכול כי החיסונים לא יצליחו להקדים רפואה למכה לנוכח נתוני התחלואה המאמירים בישראל. "המוטציה הזאת משנה את כללי המשחק, כי היא מגדילה את רמת ההדבקה ועלולה לגרום לעומס מסיבי על המערכת בזמן קצר", גורס פרופ' תומר הרץ, וירולוג מהפקולטה למדעי הבריאות וחבר במכון הלאומי לביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון. החשש איננו נובע מחומרת המחלה אלא מהעובדה שמקדם ההדבקה הופך גבוה בהרבה, וממילא גם שיעור החולים הקשים יעלה. "אם עמדנו השבוע על 9,000 מאובחנים ביום, בעוד כמה ימים נהיה ב־15 אלף. בנקודת הזמן הזאת אנחנו יוצאים משליטה והנגיף משתכפל מהר מאוד, וככל שהעומס הנגיפי גבוה יותר הוא מידבק יותר".
בישראל מקווים כי הסגר המהודק יביא לעצירה מהירה של ההדבקה ולירידת התחלואה, במקביל למאמצי החיסון שיגנו על האוכלוסייה. "כמו שזה נראה עכשיו, ברגע שיהיו מספיק מחוסנים שיקבלו את המנה השנייה נראה ירידה בשיעור החולים במצב קשה", אומר לנו פרופ' קלר, ומסיים במילים מעודדות: "אני אופטימי".
