הבוקר (א'), לפני שנה בדיוק, חיסלה ארצות הברית את המפקד הבכיר ביותר של משמרות המהפכה, האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר בעולם לביסוס טרור במזרח התיכון, קאסם סולימאני. חיסולו של סולימאני היכה את איראן בתדהמה ואת גרורותיה בלבנון, סוריה ורצועת עזה בתדהמה גדולה יותר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איסורי במות: כך ינהלו המפלגות קמפיין בקורונה
– מתקדמים לבחירות: עימות פנימי ביהדות התורה וגנץ חותר לחיבור עם העבודה
– "אנשים בתוך כחול לבן חצו את כל הקווים"
שנה עברה, והאיראנים לא מצליחים למצוא מחליף בשיעור קומתו של סולימאני. ניתן גם לראות בשטח את השפעתו של החיסול הדרמטי הזה, שהרתיע באופן ניכר את איראן, את לבנון, את חמאס, ויש שיאמרו שגם הזרועות הקטנות יותר כמו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ), שכבר לא ממהרים להיכנס לעימותים עם ישראל.
בצפון, חיזבאללה נמנע כבר ארבעה חודשים מלהגיב על חיסול פעיל שלו בסוריה, שיוחס לישראל. בחמאס סופגים וסופגים ובעיקר שותקים, והגא"פ, שבעבר היה הציר המסכסך בין ישראל לחמאס, יורה רקטות מדי פעם אבל בעיקר רץ להתחבא ולא לוקח אחריות.
למרות ההרתעה, נערכים בצה"ל לפיגוע נקמה סימבולי לציון יום השנה. לא ברור באיזו תגובה יבחרו בטהרן, או האם יחליטו להגיב. במערכת הביטחון חלוקים בדעתם, כי מצד אחד האיראנים בוודאי יציינו את התאריך, אך מצד שני לא בטוח שזה הזמן הנכון להרגיז את האמריקנים או להתעסק עם הישראלים.
אלה ימיו האחרונים של שלטון טראמפ בבית הלבן. הדבר האחרון שהאיראנים רוצים זה שטראמפ יסיים את כהונתו בתקיפה משמעותית באיראן, בתגובה לפיגוע נקמה כזה או אחר נגד מטרות אמריקניות. מהצד הישראלי, חיזבאללה אולי יבחר דווקא היום להוציא לפועל פיגוע על הגבול במטרה לנקום פעמיים – פעם אחת על חיסול הפעיל שלו ופעם שנייה על חיסול סולימאני. אולם גם כאן מעריכים במערכת הביטחון שהסבירות לכך נמוכה.
לאחרונה מועברים מסרים ברורים עד מאוד מהמערב לאיראן, בין היתר באמצעות הזזת כוחות צבאיים אמריקנים וישראלים למפרץ, ותדלוק מפציצים אמריקניים באזור באופן גלוי. אלה ואחרים מסמנים לאיראנים כי לא מומלץ להרגיז בעת הזו את הנשיא היוצא או את הנשיא הנכנס – כאשר ההנחה היא שביידן צפוי להגיע להבנות עם האיראנים באשר להסכם גרעין חדש שיחזיר לטהרן חמצן כלכלי ויסיר ממנה עיצומים חונקים. האיראנים יודעים היטב שפיגוע כזה או אחר שיגבה קורבנות ויחזיר לארה"ב ארונות קבורה עטופים בדגלים יגרום לביידן לסגת ממשא ומתן.
לכן לא מן הנמנע שהיממה הקרובה תעבור בשקט ולא יקרה דבר. בעוד בטהרן מקדשים את שמו של המפקד הנערץ, ברשתות החברתיות רואים איך אותם בני העם הפרסי קורעים את הכרזות של סולימאני, משחיתים פוסטרים ואנדרטאות ומקללים את המפקד שנתפס כמי שלוקח את הלחם מילדיהם ואת התרופות מהוריהם – זה שהשקיע מיליארדים בסוריה, בלבנון וברצועת עזה במקום להשקיע את הסכומים בעם שכל כך זקוק להם.
