חוגי בית עם עשרות משתתפים, צילומי סלפי צפופים, חמישה כנסי ענק ביום וביקור דחוס בשוק: אלה חלק מהדרישות הבסיסיות לקיום קמפיין פוליטי שהפעם לא יהיו רלוונטיות. כשיש לא מעט שמברכים על כך, אם נודה על האמת. אז איך עושים קמפיין בחירות בימי קורונה?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פוליטיקאי במסכה: על תופעת הריאלטי בפוליטיקה שפגעה בלפיד
– בין לפיד לחולדאי, בין בנט לנתניהו: הבלאגן חוגג
– "אריה הוא המשביר": מענקי קורונה הפכו לתעמולת בחירות
אתגר לא פשוט עומד בפני מנהלי הקמפיינים של ראשי המפלגות השונות. ללא כנסים ובלי לרדת שטח, נדרשות מהם גמישות והשקעה גדולות הרבה יותר ממה שראינו בשלוש מערכות הבחירות שעברנו בשנתיים האחרונות. זו המציאות החדשה – בחירות תחת סגר או תחת הגבלות חלקיות ודרישות הריחוק החברתי ותנאי התו הסגול.
כך, למשל, השיקו אמש (שבת) בימין החדש את מטה השטח שלהם, לא ברגליים אלא בזום. 400 פעילים מכל הארץ הצטופפו על המסך ושמעו את בנט מצהיר: "נביא ליכודניקים, ליכודניק אמיתי מצביע ימינה". במהלך השיחה הוצגה אפליקציית "אלקטור", שנועדה לגייס מצביעים בשיטת חבר מביא חבר, עימה עובדים בליכוד ובישראל ביתנו.
אם בבחירות הקודמות סיימו קודם עם כל האיחודים הפנימיים ורק לאחר מכן הקימו מטה שטח, בימינה כבר הבינו את הקושי הצפוי וכדי להגיע לכמה שיותר אנשים רכשו את המערכת והתחילו בעבודת השטח לפני שאר המפלגות.
רוב הקמפיינים יהיו בדיגיטל, ושם יושקע הכסף הגדול. ביהדות התורה כבר החליטו להכפיל את התקציב בתחום, שגם ככה לא ברור מאליו במפלגה חרדית. אך כדי להגיע אל המצביע הפוטנציאלי דרך מכשיר הנייד שברשותו, הניוזלטר או הרשתות החברתיות, צריך לבנות קמפיין ממוקד – וזה יקר.
בליכוד עלה רעיון לאמץ "משאיות שמחה", שמדמות את האולפן השקוף איתו נהגה השרה רגב להגיע לערים ולשכונות ברחבי הארץ, עם ההמנונים המקוריים, מדבקות וחולצות לחלוקה ונאומים של השרים והח"כים. לא לכולם זה מתאים, אך בינתיים, כדי להצליח לשמור על המגע הבלתי אמצעי, זו חלופה מעניינת לכנסים ההמוניים.
האסטרטגים יודעים שחובה עליהם להמציא פתרונות יצירתיים וחוקתיים למצב המסורבל. אם כבר בחירות רביעיות בתוך שנתיים, לפחות שיהיו מקוריות: במקום כנסים יקיימו כמה שיותר חוגי בית ברשת עד שיתאפשר בצורה אחרת. מי יודע, אולי הם יהיו מוצלחים מספיק שנרצה להשאיר אותם כך גם לימים שאחרי.
