הבחירות לנשיאות ארה"ב, לבית הנבחרים ולסנאט אמנם נערכו לפני כמעט חודשיים, אבל היום (ג') יתרחש ספיח שלהן, ספיח אחרון בהחלט, אך הנסיבות המיוחדות שנוצרו הופכות אותו למרתק וחשוב, אפילו קריטי: מדובר בבחירות לשני מושבי הסנאט של מדינת ג'ורג'יה, ובתוקף הנסיבות הן עשויות לחרוג מהעניין המקומי ולהשפיע על אופייה של כהונת ג'ו ביידן, הנשיא שייכנס לבית הלבן בעוד שבועיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מסיימים בעלייה: עשרות עולים נחתו בישראל ביום האחרון של השנה
– מדד איכות החיים: כפר סבא בראש, ירושלים בתחתית
– דעה: סובלים מבדידות וחרדה: אל תשכחו את הנוער
כיצד זה קרה? עד 3 בנובמבר, יום הבחירות בארה"ב, החזיקו הרפובליקנים ברוב של 47:53 בסנאט, הבית העליון של הקונגרס האמריקני. למרות הצפי ל"גל כחול" עם ניצחונו של ביידן, הדבר לא קרה והדמוקרטים הצליחו לצמצם את הרוב הרפובליקני במושב אחד בלבד, כך שכרגע הוא עומד על 48:52. ומדוע בג'ורג'יה נערכים שני מרוצים שלא בזמנם? האחד עקב פרישתו של סנטור בשנה שעברה בשל בעיות בריאותיות. מושל המדינה מינה במקומו את קרי לפלר, אשת עסקים ופוליטיקאית שמרנית, המכהנת בתפקיד בשנה האחרונה, עד לבחירות המיוחדות שיתקיימו כאמור היום. לפלר תתמודד מול רפאל ורנוק, כומר שחור ופעיל זכויות אדם בולט באטלנטה.
על המושב השני התחרו ב־3 בנובמבר הסנטור הרפובליקני המכהן והוותיק דיוויד פרדו, בן 70, ומולו הדמוקרט היהודי הצעיר ג'ון אוסוף בן ה־33. פרדו אמנם קיבל יותר קולות מאוסוף, אך בגלל מתמודד נוסף, ליברטריאני, שהתחרה במרוץ וקטף שני אחוזים מהקולות, היו חסרות לפרדו שלוש עשיריות האחוז כדי להגיע לרף חמישים האחוזים הנדרשים. לכן נדרש סיבוב נוסף, הפעם בין פרדו ואוסוף לבדם.
ניצחון של אחד המועמדים הרפובליקנים או שניהם ישמר את הרוב הרפובליקני בסנאט, ואילו ניצחון של הדמוקרטים בשני המרוצים ייצור תיקו 50:50. במצב כזה, על פי החוקה, הקול המכריע יהיה של סגן הנשיא, במקרה הזה סגנית הנשיא קאמלה האריס – כלומר שליטה דמוקרטית בסנאט. אם התרחיש השני יתממש, ג'ו ביידן ייכנס לתפקיד נשיא ארה"ב כשהוא אוחז ברוב מהמפלגה שלו בשני בתי הקונגרס, כפי שקרה לדונלד טראמפ לפני ארבע שנים. מצב כזה יאפשר לו להביא לחקיקה את רוב התיקונים והשינויים ממדיניות הממשל הקודם שבכוונתו להעביר, ומדובר ברשימה ארוכה של נושאים שהליברלים בארה"ב מצפים להם בקוצר רוח. לעומת זאת, אם התרחיש הראשון יצא לפועל – כלומר ניצחון רפובליקני אחד או שניים בג'ורג'יה – ביידן ייחשב לברווז צולע מיומו הראשון בתפקיד. כל חוק יידרש לעבור אישור בשני בתי הקונגרס, ולסנאט ישנה הסמכות לאשר או לדחות מינויים פדרליים חשובים שבלעדיהם ממשל ביידן לא יצליח לממש את רוב כוונותיו.
הדוגמה הטובה ביותר לכך ניתנה בשלהי כהונת הנשיא ברק אובמה. לאחר שאיבד את הרוב בסנאט בבחירות אמצע הקדנציה, שנערכו בשנת 2014, ניסה אובמה לשווא במשך כמעט שנה למנות שופט ליברלי לבית המשפט העליון. טראמפ, לעומת זאת, הצליח בזכות הרוב של מפלגתו בבית העליון למנות בקלות יחסית שלושה שופטים לבית המשפט העליון, ולקבע את הרוב השמרני בבית המשפט העליון לשנים ארוכות קדימה.
המצב המיוחד הזה, שבו המדינה הדרומית והלא מאוד גדולה הזאת – גרים בה כעשרה מיליון בני אדם – תחרוץ במידה לא מועטה את גורלה של כהונת ביידן, גורם לשני המרוצים המקומיים הללו לרכז סביבם תשומת לב לאומית, משאבים רבים והתגייסות של כל מי שיכול משני צידי המפה הפוליטית כדי לנסות להשפיע, ובראשם הנשיא הנבחר ג'ו ביידן והנשיא היוצא דונלד טראמפ. באופן לא מפתיע הקמפיינים חדים ובוטים, וכל כלי נשק אפשרי נשלף.
ורנוק מואשם בידי הרפובליקנים בהיותו ליברל קיצוני וסוציאליסט. אם ייבחר, יהיה ורנוק השחור הראשון שנבחר לסנאט מטעם ג'ורג'יה – שנוטה באופן מסורתי לרפובליקנים אך הולכת ומשנה את פניה הדמוגרפיות. הפרט הזה ממריץ את האוכלוסייה השחורה הגדולה שבה, כ־30 אחוזים, לצאת בהמוניה אל הקלפיות. מהצד השני קלי לפלר נהנית מתמיכתו של דונלד טראמפ, שנחשב נשיא אהוד מאוד בקרב מצביעיה הלבנים של ג'ורג'יה, שעדיין מהווים בה רוב של כ־55 אחוזים.
בין הטיפות
המרוץ השני בג'ורג'יה מפגיש בין הרפובליקני השמרן והמבוגר דיוויד פרדו, לאוסוף ילד הפלא של הדמוקרטים, מפיק סרטים דוקומנטריים במקצועו, שלפני ארבע שנים הצליח למשוך אליו תשומת לב ברמה הלאומית כשהיה הדמוקרט הראשון שרץ למשרה כלשהי אחרי תבוסתה של הילרי קלינטון. זה קרה ב־2017, בבחירות מיוחדות למושב בבית הנבחרים מטעם המחוז השישי של ג'ורג'יה. אוסוף אמנם הפסיד, אך גייס עשרות מיליוני דולרים והפער בינו למועמדת הרפובליקנית היה 2.6 אחוז בלבד, הישג מרשים במחוז שנחשב רפובליקני בטוח. כעת הוא צריך להתגבר על פער של כ־88 אלף קולות לטובת פרדו בסיבוב הראשון, לא אתגר קל.
גם פרדו נסמך לא מעט על תמיכה של טראמפ, בעיקר בעצרות המוניות ברחבי המדינה. שני המועמדים הרפובליקנים מתנהלים מול טראמפ בזהירות רבה: מצד אחד הבייס הרפובליקני אוהב מאוד את הנשיא היוצא, ויגיע להצביע לשניים בין השאר בזכות תמיכתו בהם. מצד שני, השניים נאלצים ללכת בין הטיפות ולא להצטייר כמי שתומכים בבקשות פסילת הבחירות במדינות המתנדנדות ובהן ג'ורג'יה, משאת נפשו של טראמפ, שבשלב זה היא כבר בגדר הזיה שלא תתרחש ואשר עלולה להרחיק מצביעים מתונים.
מרבית הפרשנים מעניקים לרפובליקנים את רוב הסיכויים להצליח במשימתם היום – כלומר לנצח באחד לפחות משני המרוצים. מדובר ברוב קטן ושברירי, שמסתמך על שלושה יתרונות שיש לרפובליקנים: הראשון, הם כאמור זקוקים לניצחון אחד בלבד, ואילו הדמוקרטים צריכים לנצח בשניהם כדי להשיג שליטה בסנאט; השני, אף שג'ורג'יה העניקה את הנשיאות לביידן – המועמד הדמוקרטי הראשון שמנצח בה בעשרים השנים האחרונות – מדובר עדיין במדינה דרומית עם נטייה רפובליקנית שלא בחרה סנטור דמוקרטי מאז שנת 2000. השלישי, אוסוף הפסיד לפרדו אך לפני שבועות מספר, ורק שלוש עשיריות מנעו מהאחרון את הניצחון. הדרך של אוסוף, אם כך, ארוכה וקשה יותר.
עם זאת, הסקרים מראים כי שני המרוצים צמודים מאוד, עם מנעד של שני אחוזים יתרון לכאן ולכאן, שהם ממילא בטווח הטעות הסטטיסטית. ארה"ב, החצויה בין הטראמפיזם למתנגדיו, כפי שראינו בליל הבחירות ובשבועות שלאחריו, מתייצבת אפוא שוב לקרב חייה, ולעוד מנה מרוכזת וגדושה של מאבק על נשמתה של האומה.
בינתיים ג'ו ביידן ממשיך בבניית הממשל הבא שלו, ובאופן חריג הוא עושה זאת כמעט בלי סיוע של הממשל היוצא. טראמפ ממשיך שלא להכיר בהפסדו, וכלל לא ברור אם יגיע לטקס ההשבעה של הנשיא ב־20 בינואר בוושינגטון. לביידן יש גם בעיות בתוך מפלגתו, כאשר האגף הפרוגרסיבי־רדיקלי דורש נתח גדול יותר מזה שמתכנן לו הנשיא הנכנס, וקולות אי־הנחת מהכיוון הזה הולכים וגוברים.
תוצאות הבחירות בג'ורג'יה ישפיעו גם על אופי הממשל שירכיב ביידן: אם יצליחו הדמוקרטים להשיג רוב בסנאט, הוא יוכל להרשות לעצמו להעניק לאגפים הקיצוניים יותר במפלגתו תפקידים ומשרות. אך אם הרפובליקנים יצליחו לשמר את הרוב שלהם בבית העליון, ביידן יהיה חייב לידו אנשים מהאגף המתון שמסוגלים לדבר עם הרוב השמרני בסנאט, ולהגיע איתו להבנות שקטות ולדילים מאחורי הקלעים.
