כבר קרוב לשנה שכל הדלתות נסגרות בפניהם של בני הנוער, אחת אחרי השנייה.
החל מהסגר הראשון, ועד היום, דלת אחר דלת נסגרת – הדלת של בית הספר, של החינוך הבלתי פורמאלי, החוגים, הבילויים ובמיוחד הדלת של הבית, שנסגרה מן החוץ וסוגרת את בני הנוער בתוך החדר. הדלת שנסגרה ומונעת מהם את העצמאות החשובה ביותר להתפתחות שלהם, מונעת את המפגש עם החברים הכל כך חשוב לבניית הזהות שלהם ומכניסה אותם אל תוך החדר, מכונסים בתוך עצמם, מלאי בדידות, ריקנות ועצב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
נאומי הנזיפות: גנץ הבהיר שנשאר, חולדאי הכריז על הצטרפות
כך המשטרה יכולה לעצור את החיסולים במגזר הערבי
דובאי, הגרסה הכשרה: ביקור קולינרי בידידה החדשה
וכמו כרוניקה ידועה מראש, בני הנוער הבינו את המצב, קיבלו אותו בכניעה, בשקט שלא אופייני לבני נוער. הם מסתגרים עוד ועוד בתוך עצמם, בחדריהם אל מול המסכים, ומתחילים להתבודד. ללא הודעה ממשרד הבריאות ובלי שנפגשו עם חולה מאומת, גזרנו על בני הנוער בידוד בזום וציפייה ללמידה פדגוגית מרחוק. למידה הרחק ממגע בין-אישי, מעיניים שרואות אותם, מזהות את הקשיים הרגשיים ובעיקר מעניקות שייכות, נראות, משמעות ותקווה. בלעדי כל אלו, תחושות הבדידות והיאוש גוברות.
כשבני הנוער לבד, מול מסכים שמראים להם תמונות מפולטרות ובהן כולם יפים ויפות, והחיים שלהם מעניינים הרבה יותר משלהם, הם מתחילים לפתח חרדות ועסוקים יתר על המידה בדימוי העצמי ובערך העצמי – מה שמגביר את ההתכנסות פנימה, ובאופן מעגלי מחזק את ההרגלים החדשים שנוצרו.
בעמותת עלם, אנחנו רואים החמרה בהפרעות אכילה, בפגיעות עצמיות, בחרדות חברתיות ובריאותיות, וכן נשירה מהלימודים, יחד עם עלייה בשימוש בחומרים משני תודעה במטרה למסך את הכאב.
במקרים מסויימים, השקט מעיד שכבר אין שם אף אחד מאחורי הדלת. הנער לקח תיק, יצא מהחלון ועזב את הבית אל עבר הסכנות שהרחוב מזמן. ניצול, אלימות, שוטטות ואלכוהול – הרחוב הוא מפלט מהבית, מהייאוש ומהבדידות.
"אני מרגישה שאני שוקעת בתוך הדיכאון והחרדה. רוב היום אני פשוט שוכבת במיטה, כשאני לא ישנה אני מתעסקת עם הטלפון כדי להסיח את הדעת, אני מרגישה שאני שוקעת, אז אני יוצאת לרחוב ושם לפחות אפשר לפגוש אנשים, חלקם טובים וחלקם גם רעים אבל לפחות אני לא לבד." ( א', נערה של עלם ממרכז הארץ) .
מדו"ח עלם בתקופת הקורונה, אשר פרסמנו השבוע, עולה כי בשלושת החודשים האחרונים חלה עלייה של 41% בסך הפניות לעלם. מצוקות בני הנוער הלכו והקצינו בתקופה זו, כולל: שיעור נשירה גבוה של 16% מהמסגרות החינוכיות, פי 4.4 דיווחים על דיכאון וחרדה, פי 4.8 מקרים של אלימות, פי 1.8 מקרים של פגיעות עצמיות ופי 2.7 דיווחים על שימוש באלכוהול וסמים.
זה הזמן לפתוח את הדלת בעדינות וברגישות. לא לוותר על הקשר, לא לוותר על הנוער. אל תתנו להם לשקוע לתוך הבדידות. תהיו שם איתם, בקושי. התקופה הזו אכן מתסכלת לכולנו אבל השתדלו להיות אמפתיים כלפי הקושי, תזמינו אותם לצאת מהחדר לפעילויות משותפות כמו הליכה, הכנת ארוחת ערב משותפת או כל פעילות אחרת שיכולה ליצור קרבה ושיח. ובעיקר, התעניינו בשלומם ובעולמם הפנימי – כשתעיזו לשאול – תופתעו עד כמה הם רוצים לדבר.
בימים אלו יצאה עמותת עלם בקמפיין גיוס המונים גדול, "קמפיין שגרירים" על מנת שהעמותה תוכל להמשיך ולסייע לבני הנוער הצעירים והצעירות בסיכון. לתמיכה בעלם.
כותבי המאמר הינם אנשי מקצוע בכירים בעמותת עלם ומתמחים בעבודה עם נוער
