16 במרץ: השבעת הכנסת ה־23
לפני 284 יום הושבעה הכנסת ה־23, שהתפזרה שלשום. טקס ההשבעה, בפעם השלישית בתוך שנתיים, נערך במתכונת מצומצמת על רקע משבר הקורונה, ובעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיג כחול לבן בני גנץ נאבקים זה בזה על תמיכת הח"כים בתקווה להקים ממשלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החרדים שיצאו בשאלה מקבלים עזרה מכיוון מפתיע
– פרישת אלקין מהליכוד: מט בשלושה מהלכים
– הסדרת ההתיישבות הצעירה: תנאי להסדרה הבדואית
26 במרץ: פיצול כחול לבן, פירוק השותפות בין גנץ, לפיד ויעלון
בני גנץ הדהים את המערכת הפוליטית ונבחר ליו"ר הכנסת במקומו של יולי אדלשטיין, למרות הסיכום מול יש עתיד שמועמד המפלגה יהיה ח"כ מאיר כהן. המהלך התרחש לאחר חילוקי דעות קשים בהנהגת כחול לבן, שמנעו התקדמות לממשלת אחדות: גנץ ושותפו, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, קיבלו את מתווה ממשלת האחדות, ואילו משה יעלון ויאיר לפיד התנגדו לו נחרצות ורצו להרכיב ממשלה ללא נתניהו.
הצעד של גנץ הוביל לפיצוץ פנימי ולפירוק גוש השמאל: צבי האוזר ויועז הנדל פרשו מתל"ם, במפלגת העבודה איציק שמולי ועמיר פרץ נפרדו ממרב מיכאלי, וסיעת כחול לבן המורחבת נכנסה לממשלה עם הליכוד, ש"ס ויהדות התורה. ימינה נותרה בחוץ.
7 במאי: עיגון הסכם הרוטציה והממשלה השוויונית
על אף ההסכמה המהותית שהושגה בין נתניהו לגנץ, החשדות וחוסר האמון בין הצדדים נותרו באוויר לאחר שלוש מערכות בחירות נפיצות במיוחד, כשברקע החשש הכבד שנתניהו לא יפנה את כיסאו לטובת גנץ גם בבוא הרוטציה. לצורך הסדרת חילופי השלטון נדרשה חקיקה חריגה, שקיבעה את מעמדם הזהה של השניים ואת הסדרי החילופים.
בנוסף אושר הסעיף שמגדיל את מספר השרים ל־36, ונקבע שרק רוב של שבעים חברי כנסת יוכל להביא לביטול ההסדר. 17 ימים לאחר מכן הושבעה ממשלת ישראל ה־35, אך תקנון הממשלה המבטיח את האיזון בין מרכיביה טרם אושר עד היום.
24 במאי: פתיחת משפט נתניהו
אל הדיון הראשון במשפט ראש הממשלה, שהואשם בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים הגיעו גם בכירי הליכוד, ובמסדרון בית המשפט המחוזי בירושלים האזינו לנאום שנשא שם נתניהו. התמונה נצרבה כיריית הפתיחה בקרב על פניה של מערכת המשפט.
גנץ אמר אז: "לראש הממשלה שמורה חזקת החפות, אני בטוח שמערכת המשפט תקיים עמו משפט צדק. אני שב ומדגיש שיש לחבריי ולי אמון מלא במערכת המשפט ואכיפת החוק". שבוע לאחר מכן קיים גנץ פגישת עבודה ראשונה עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
8 ביולי: עימות בקואליציה על מעמד בית המשפט העליון
יו"ר הקואליציה מיקי זוהר הודיע בצעד חריג שהליכוד יתמוך בהצעתו של ח"כ בצלאל סמוטריץ', חבר האופוזיציה, להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לניגודי עניינים של שופטי העליון. 13 חברי כנסת ממפלגת השלטון נעדרו מההצבעה, ובהם נתניהו; ההצעה נפלה. ח"כ אבי ניסנקורן מכחול לבן טען: "זו הפרת ההסכם הקואליציוני". מעתה ואילך הצביעו חברי הקואליציה שוב ושוב על הצעות חוק ללא שום משמעת קואליציונית.
22 ביולי: הצעת החוק לאיסור טיפולי המרה מאושרת בקריאה טרומית
שבועיים לאחר מכן הגיעה הנקמה: כחול לבן תמכה בהצעת יש עתיד לאסור טיפולי המרה להומוסקסואלים. "גנץ, אתה לא תהיה ראש ממשלה", זעמו המפלגות החרדיות. חברי הכנסת של ש"ס נטשו את מליאת הכנסת, והחליטו לא להשתתף בהצבעות עד להודעה חדשה.
12 באוגוסט: הכנסת דוחה את החוק שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה
ביש עתיד העלו את הצעת החוק הזו, ובכך אתגרו את כחול לבן, שנמנעה מלהודיע כיצד תצביע. ח"כ זוהר התריע: "אם כחול לבן תתמוך בהצעה של לפיד, שנוגדת את ערכי הדמוקרטיה – יהיו בחירות". ההצעה חוללה עימות בישיבת סיעת כחול לבן וחשפה את המחנאות במפלגה, שתלך ותתרחב. בגישה הניצית אחזו ניסנקורן, מיקי חיימוביץ' ואסף זמיר. בגישה המתונה דגלו חילי טרופר, מיכאל ביטון, עֹמר ינקלביץ' ופנינה תמנו־שטה.
23 באוגוסט: פשרת האוזר
בשל המחלוקת החריפה על העברת התקציב – האם יוגש תקציב 2020 בלבד או שמא תקציב דו־שנתי, כפי שנקבע בהסכם הקואליציוני – לא הוגש תקציב 2020 לכנסת, אף שבתאריך הזה נדרשה הכנסת לאשר אותו כדי להמשיך בכהונתה. ח"כ צבי האוזר הציע פשרה: תיקון חוק היסוד כדי לדחות את המועד להעברת תקציב 2020 בעוד 120 יום, ל־23 בדצמבר. החוק דחה את הקץ, אך לא פתר את המחלוקת הפוליטית בין הצדדים.
15 בספטמבר: חתימת הסכמי אברהם בארה"ב
ראש הממשלה נתניהו המריא עם משלחת ישראלית לוושינגטון, ובטקס בבית הלבן חתם על הסכמי כינון היחסים עם איחוד האמירויות ובחריין. שר הביטחון גנץ ושר החוץ אשכנזי לא עודכנו בפרטים. המשבר בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי העמיק בשל התחושה שנתניהו ממדר את כחול לבן מהחלטות חשובות, ומחזיק בכל הסמכויות והכוח.
25 בספטמבר: סגר קורונה שני, ליצמן מתפטר
לנוכח העלייה בתחלואת הקורונה החליטה הממשלה להטיל מגבלות על האזרחים בתקופת חגי תשרי, אך החריגה הפגנות. ההחלטה החריפה את העימות בין כחול לבן, שהגנה על זכות ההפגנה בחירוף נפש, ובין המפלגות הדתיות, שתבעו אפשרות להתפלל במניין בשטח פתוח. יעקב ליצמן התפטר מתפקידו כשר השיכון, ומנהיג ש"ס אריה דרעי התנה את סגירת בתי הכנסת בהגבלת ההפגנות.
2 באוקטובר: אסף זמיר מתפטר, ניסנקורן מקדם מינוי פרקליט מדינה
שר התיירות הפורש אסף זמיר נימק את התפטרותו: "אני לא יכול עוד לשבת בממשלה שאין לי שמץ אמון בעומד בראשה". במפלגות העריכו שההתפטרות מקרבת את הממשלה לקיצה ומעמיקה את השסע בכחול לבן. במקביל הורה גנץ לשר המשפטים אבי ניסנקורן לקדם את מינוי פרקליט המדינה הבא "על הראש של הליכוד", בניגוד להחלטת הצדדים לקדם מינוי בהסכמה.
22 בנובמבר: הקמת ועדת חקירה על פרשת הצוללות
שר הביטחון גנץ הקים ועדת חקירה לפרשת הצוללות בראשות שופט בדימוס ושני בכירים מחיל הים. חודש לאחר מכן התפטרו חבריה בעקבות התנגדות היועמ"ש מנדלבליט לפעילותה והיא איבדה את מעמדה – אך מבחינת הליכוד הצעד היה "אצבע בעין", ועורר זעם אדיר בקואליציה המקרטעת. לפי שר בכיר, האירוע שבר את הסיכוי להגיע להסכמות על המשך שיתוף פעולה.
8 בדצמבר: פיצולים בליכוד ובגוש כחול לבן
ח"כ גדעון סער טלטל את המערכת הפוליטית כשהכריז על פרישה מהליכוד ועל מועמדותו לראשות הממשלה מול נתניהו. יומיים לאחר מכן הצטרפו אליו חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר, שפירקו את גוש כחול לבן. יחד הקימו השלושה את מפלגת "התקווה החדשה". בהמשך הודיעו על עריקה מהליכוד חברות הכנסת מיכל שיר, שרן השכל ויפעת שאשא־ביטון.
23 בדצמבר: פתיחת מערכת הבחירות לכנסת ה־24
לראשונה בתולדות ישראל התפזרה הכנסת ה־23 באופן אוטומטי, על פי חוק, לאחר שלא עבר תקציב מדינה לשנה שתסתיים בתוך שבוע. בשלוש דפיקות פטיש, עשר דקות לפני חצות, נעל יו"ר הכנסת יריב לוין את המליאה. הליכוד וכחול לבן יצאו למערכת הבחירות כשהן חבולות ומפורקות מבפנים, ועומדות בפני קרב חייהן – זו על מעמדה כמפלגת השלטון, וזו על הישרדותה.
