במשך שעות ארוכות בשבוע שעבר נראה היה שאיראן עומדת לפני טלטלה. ביום ראשון הופצו ברשת תמונותיו של האיש שעל פיו יישק כל דבר ברפובליקה, המנהיג העליון עלי חמינאי, מאושפז בבית חולים ועל פניו מסכת חמצן. אתרי חדשות דיווחו על הידרדרות במצבו הרפואי, ועל העברת סמכויות לבנו והעלאת כוננות במשמרות המהפכה. ואז הגיע גם דיווח על מותו של המנהיג. חמינאי בן ה־81 חולה בסרטן הערמונית, ובתקופה האחרונה מיעט להיראות בציבור ואף ביטל פגישה עם הנשיא רוחאני.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המטוס שהפיל את האימפריה הסובייטית
– מסביב לעולם, תרומה חברתית או תוצרת מהכפר: מארזי אוכל עד הבית
– הזוכה של "כוכב ראשון" מגשים חלום ונפגש עם ישי ריבו
רק אחרי יממה של חוסר ודאות התייצב מקורבו של חמינאי, מהדי פזאלי, והכחיש את השמועות. "בחסדי האל והתפילות מצבו הרפואי של האייתוללה חמינאי טוב. הוא עסוק במרץ בפעילותו השגרתית", טען.
"אין אינדיקציה ברורה למצבו הרפואי של חמינאי", אומר לנו ד"ר רז צימט, חוקר איראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "הוא מבוגר וחולה, אבל למנהיגי האזור יש נטייה להאריך ימים. עד לא מזמן הוא עוד נשא נאומים של שעה וחצי. הוא קבר את כל מי שהתיימר להחליף אותו. הוא לא ממנה יורש, ולא מתכוון לעשות זאת". צימט לא התרשם מהדיווחים על מותו של חמינאי, שכן אילו המנהיג העליון היה מת, המשטר היה נוקט אמצעים מיידיים כמו חסימת רשת האינטרנט, תגבור כוחות הפנים והיערכות חריגה של משמרות המהפכה.
מתחת לפני השטח באיראן רוחשות שמועות ותיאוריות קונספירציה. אחת מהן גורסת שדמותו של חמינאי הנראית על המסכים היא בכלל של כפיל. חמינאי האמיתי, על פי הטענה הזאת, מת לפני כמה שנים, והמשטר המבקש לשמר את יציבותו מסתיר את המידע.
"אני לא מאמין לדיווחים על מותו", אומר לנו ג'וואד חדאם, גולה איראני. "אני גם לא חושב שהוא לקראת סוף דרכו או שהוא לא יכול לנהל את המדינה. בכל מקרה ההכנות לקראת היום הזה כבר מתבצעות, ובצמרת דואגים שלא ייווצר ואקום שלטוני ושכוחו של המשטר לא ייפגע. החשש הוא לא מהעולם, אלא מההתנגדות הפנימית".
בשנים האחרונות מקרב חמינאי את בנו מוג'תבא לשולחן מקבלי ההחלטות, והבן רואה עצמו כמנהיג הבא. אך בכירים בממשל מתנגדים וסבורים שמינויו, שמשמעו המשך המדיניות של האב, יעצים את ההתנגדות ויחזק אפשרות של הפיכה.
מוג'תבא חמינאי נולד בשנת 1969 בעיר משהד בצפון מזרח איראן, שני מתוך שישה ילדים. במשך שש שנים בילדותו שהה אביו בכלא כאסיר פוליטי בעקבת פעילותו נגד השאה.
לאחר הצלחת המהפכה האיראנית בשנת 1979 עברה המשפחה לטהרן. מוג'תבא למד בבית ספר דתי פרטי במרכז הבירה, שהיה ידוע בתוכנית לימודים מחמירה. הוא שירת עם אחיו הבכור בצבא, ולחם בשנה האחרונה של מלחמת איראן־עיראק. בשנת 1989, לאחר מותו של חומייני, מונה אביו למנהיג העליון. מוג'תבא עסק בלימודי דת, ובשנת 1999 עבר להתגורר בעיר קום. שם למד עם בכירי אנשי הדת השיעים, שבניהם השתלבו לימים בצמרת ההנהגה הפוליטית באיראן. הוא נישא לביתו של גולאם עלי חדאד עאדל, לשעבר ראש מועצת הפרלמנט האיראני.
מוג'תבא יצר קשרים לא רק עם אנשי הדת והפוליטיקה באיראן, אלא גם עם בכירי משמרות המהפכה. על פי דיווחים רבים הוא שולט בפועל בכוחות הבסיג', שאחראים בין היתר לדכא באלימות מחאות רחוב באיראן. מוזכרים גם יחסיו הטובים עם מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, שחוסל השנה.
עם זאת, לא ברור עד כמה הדוקים קשריו עם בכירי משמרות המהפכה הבכירים, והאם יהיו מוכנים לקבלו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, אם אכן ייבחר למנהיג העליון של איראן. מהלכיו הפוליטיים עוררו בעבר התנגדות. ב־2005 ניצל את קשריו להביא לבחירתו של מחמוד אחמדינג'אד לנשיא, ויריביו הפוליטיים לא אהבו זאת.
מחפים על המחדל
ביום שני לפני שבוע פוזרו בטהרן מנשרים ועליהם תמונת הנשיא רוחאני, ולצידה האשמות כלפי ממשל השחיתות האחראי לרעב ולעוני במדינה. "אנשים באיראן רעבים. הם שילמו ביוקר על מדיניותו של חמינאי ועל התמיכה בארגוני טרור והמשך המאמץ הגרעיני. כשהוא ילך, הם ידרשו שינוי", סבור ג'וואד חדאם.
"הדיווחים על העברת סמכויות לבנו של חמינאי לא מתקבלים באופן חיובי, גם בקרב תומכי המשטר", אומר לנו רן עמרני, מנהל רדיו רן בשפה הפרסית בישראל. "לחמינאי אין מקורבים משמעותיים והוא לא גידל יורש, מה שמייצר סדקים בשלטון. אם ביום מותו העם ינצל את חוסר היציבות ויצא לרחובות, זה יכול להוביל להפיכה".
רן עמרני: "היה פה מחדל מודיעיני חמור וחיסול לאור יום של בכיר במשמרות המהפכה. האיראנים מנסים להמציא גרסאות פנטזיונריות כדי לשכנע את האיראני הפשוט שהיה כאן משהו חריג ובלתי הגיוני, טכנולוגיה עתידנית שגם המודיעין האיראני המעולה לא יכול להתמודד איתה"
רז צימט מציע שלא לתלות תקוות בכך שהסתלקות קרובה של חמינאי מהזירה תתורגם בהכרח להפיכה. "באיראן יש מוסדות מסודרים ומנגנון מסודר של קבלת החלטות. המילה הסופית היא אמנם של המנהיג העליון, אבל החלטות בנושאים אסטרטגיים מתקבלות במועצה לביטחון לאומי. אם וכאשר תתקבל החלטה על זהות המנהיג החדש זה יקרה במועצת המומחים, שמינתה גם את חמינאי. יש טוענים שהפעם גם למשמרות המהפכה, שהתחזקו בשלושים השנה האחרונות, תהיה מילה באשר לזהות המנהיג החדש, אבל מועצת המומחים היא שתכריע בסופו של דבר".
צימט מצביע על שלוש אפשרויות ליום שאחרי חמינאי: העברת שלטון חלקה למחליף; מחאה המונית שתביא להפלת משטר האייתוללות; ותפיסת מושכות השלטון על ידי הצבא. "האופציה הראשונה נראית לי הסבירה ביותר", אומר צימט. "בינתיים חמינאי עדיין בין החיים, ופה נכנס נושא התזמון. אם זה יקרה בקרוב, כשבארה"ב יש נשיא חדש ואיראן מושפעת מאירוע טקטי כמו חיסול מוחסן פחריזאדה, ייתכן שלאפשרות של הפיכה יש סיכוי להתממש".
התגובות לחיסולו של אדריכל תוכנית הגרעין מלמדות גם הן על מצבו של המשטר בטהרן. הגרסאות המשתנות, ואימוץ סיפורים על נשק ביומטרי ושימוש בלוויינים ובינה מלאכותית, נתפסו בישראל ובמדינות ערב כחולשה מופגנת. "האינטרס של המשטר האיראני הוא להראות שישראל עומדת מאחורי החיסול, כחלק מהתעמולה נגד ישראל והמערב", אומר עמרני. "היה פה מחדל מודיעיני שבמהלכו חוסל לאור יום בכיר במשמרות המהפכה שנסע בשיירה מאובטחת. האיראנים ממציאים גרסאות פנטזיה כדי לחפות על הפרצה המודיעינית ולשכנע את האיראני הפשוט שהייתה כאן טכנולוגיה עתידנית שגם המודיעין האיראני המעולה לא יכול להתמודד איתה.
"בנובמבר בשנה שעברה היו מחאות באיראן שבמהלכן נרצחו בידי המשטר 1,500 איש", מזכיר עמרני. "שאיפת הנקם נגד המשטר חזקה מאוד, ויש מי שיעשה את העבודה בתמורה לכסף ואמצעים. אפשר לגייס בקלות חוליות ממיעוטים מקומיים, ויש כמה וכמה כאלה".
באיראן מצפים כי הממשל החדש בוושינגטון יחזור להסכם הגרעין ויסיים את העיצומים. מועצת החוקה הודיעה על הרחבת העשרת האורניום ל־20 אחוז ועל הקפאת הבדיקות של פקחי האו"ם. ההחלטות הללו ייושמו, הודיעו בטהרן, אם הסנקציות לא יוסרו בתוך חודשיים.
לדברי ג'וואד חדאם, המשטר בטהרן ישתמש בחיסול פחריזאדה כדי להציג את איראן כמותקפת וזקוקה להגנה. "הם לא יהיו מוכנים לוותר על פרויקט הטילים ולהישאר בלי הגנה. הזיכרונות ממלחמת איראן־עיראק ותחושת חוסר האונים נמצאים עמוק בתודעה האיראנית". בעיני חדאם, קץ כהונתו של טראמפ מחזק את הסיכוי לשינוי חיובי בטהרן. "אנשים שעסוקים בהישרדות יומיומית לא מתפנים אפילו לחשוב על שינוי שלטוני באיראן. ביידן צריך להוריד קצת מהסנקציות, אם הוא רוצה לקדם שינוי".
צימט סבור שהסרת הסנקציות קריטית מבחינת האיראנים, וכי הכדור נמצא במגרש של ביידן. "יש באיראן שביעות רצון מלכתו של טראמפ, אבל גם ויכוח פנימי אם צריך לקוות שיחזרו להסכם הגרעין ואם ביידן ינקוט מדיניות שונה. המחנה הרדיקלי לא רואה כל הבדל בין נשיא אמריקני כזה לאחר. לעומתם, הנשיא רוחאני היה רוצה הידברות עם וושינגטון, ואופטימי שיצליח בכך. מקבלי ההחלטות באיראן חושבים שצריך לראות מה תהיה המדיניות ואם ביידן יהיה מוכן לעמוד בתנאי הסף ובראשם הסרת הסנקציות, ואז יש סיכוי לחדש את ההסכם. אם לא, העסק לא יתקדם והלחץ על המשטר הנוכחי יימשך". 
