הדיה של סערת הוועדה לבחירת שופטים שהתחוללה השבוע עוד מורגשים באוויר. חברת הכנסת אסנת מארק והשרה רגב (הליכוד) עתרו אתמול (ב') לבג"ץ בדרישה שבית המשפט יורה לשר המשפטים ולוועדה לא לפרסם את הרשימה. אלא שרשימת 61 השופטים שמונו השבוע בהיעדר נציגי הכנסת ונציגת ממשלה אחת, פורסמה עוד באותו יום בו התכנסה הוועדה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היין של ייקבי השומרון בדרך לאיחוד האמירויות
– בית המשפט קבע: מותר למנוע העברת כספים למחבלים
– שיעור פיזור: האם לוין יוכל לדחות הליכה לבחירות?
מבין הנבחרים, שני שופטים שמונו מדאיגים במיוחד את הימין, כמי שפוסקים כנגד ערכיו ולמעשה מקשים על מאבקיו בגזרות משפטיות שונות.
הראשון הוא השופט עבאס עאסי מבית משפט השלום בירושלים, שמונה לשופט בבית המשפט המחוזי והיווה סלע המחלוקת בוועדה. השופט עאסי נחשב על פי פסיקותיו כמי שפעם אחר פעם מקבל תביעות של בעלי דין מהמגזר הערבי שזוכים בתביעות לפיצויים מהמדינה, מעבר למקובל. כך במקרה של אדם שנשפט ונאסר במקומו של אדם אחר שניצל את מצוקתו בהיותו מכור לסמים, וגרם לו לשאת במקומו הרשעה פלילית ומאסר ממושך, וזאת תחת עיניהם הפקוחות של הסנגור ורשויות החקירה והתביעה. השופט עאסי השית פיצויים על סך 700 אלף שקלים על המשטרה ובערכאת הערר הסכום הופחת בכמחצית.
במקרה אחר, תבע ערבי תושב עזה את המדינה בגין פיצויים על נזק שנגרם לו בעקבות פציעתו מירי צה"ל בשנת 2000. המדינה דרשה לדחות את העתירה על הסף, בין היתר משום שחלים עליה דיני התיישנות. השופט עאסי דחה את בקשת המדינה שערערה על החלטתו, ופסק כי ההליך יימשך ובנוסף המדינה תישא בהוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים. שופט המחוזי יוסף שפירא קבע כי למדינה ניתנה רשות לערער על החלטת השופט עאסי להמשיך בהליך ובאופן חריג ביטל גם את ההוצאות שפסק השופט עאסי.
כמו כן, בשבתו כשופט תורן מעצרים, דבר שאינו מרבה לעשות בהיותו שופט אזרחי בעיקר, ישב בדין לגבי צעיר שנחלץ לעזרת חמישה יהודים שרחצו בשטח שנטען שהוא שטח פרטי של פלסטיני, ביולי 2013. הצעירים הותקפו באבנים ומוטות ברזל, ואותו אדם שנחלץ לעזרתם נעצר. השופט עאסי הורה להאריך את מעצרו, ובעקבות ערר שהוגש, הורה שופט המחוזי לשחררו למעצר בית. במהלך הדיון אצל השופט עאסי ביקש בא כוח העותרים שבית המשפט יצפה בסרטונים מהאירוע אפילו במעמד צד אחד על מנת לפסוק על פי העובדות המתגלות בסרטונים שלטענת בא כוחו של העצור מלמדות כי מעצרו מעצר שווא. השופט עאסי סירב לצפות בסרטונים, ואמר שבמסגרת מעצר ימים לא צופים בסרטונים, דבר שאינו נכון. בפועל, לקראת דיון הערר החליט שופט המחוזי כי המדינה תגיע לדיון הערר הסרטונים ועם מחשב נייד על מנת שהוא יוכל לצפות בהם.
רשם נבחר נוסף מדאיג את אלה הנאבקים במסתננים הרבים בישראל, שבחסות בית הדין לעררים ממשיכים לשהות בישראל באופן בלתי חוקי. עו"ד מרט דורפמן, שמשמש דיין בבית הדין לעררים ומונה כעת לרשם בכיר לבתי משפט השלום במחוז צפון, עלה לכותרות באוגוסט האחרון בעקבות המקרה הבא: דיון בבית הדין לעררים נקבע שבועיים לפני צום ט' באב. הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה פנתה לדיין דורפמן וביקשה לדחות כמה דיונים בגלל הצום אותו מקיימים חלק מהשייכים לאותם תיקים. דורפמן השיב בשלילה כשכתב "בית הדין מודע לקושי לקיים דיונים בצום תשעה באב, אך מדובר ביום עבודה רגיל. לפיכך, הבקשה נדחית".
יום לפני הדיון, פנה עו"ד הדרוזי שמייצג את מבקשת המקלט באותו תיק וביקש לדחות גם הוא את הדיון. הוא טען בבקשתו כי הדיון אולי יוצא בתשעה באב אבל זה גם ערב חג הקורבן של העדה הדרוזית. דורפמן, שקבע בתיק שאי אפשר לדחות את הדיון כתב: "בשים לב לעובדה כי יום הדיון הוא ערב חג הקורבן הדרוזי, אין מנוס מדחיית הדיון". משרד המשפטים אז הגיב כי כל ניסיון לטעון לאפליה דתית הוא מופרך וכי כל שופט או דיין בבתי הדין נהנה מעצמאות בהחלטותיו, בטח כשמדובר ביום כמו ט' באב שמוגדר כיום בחירה ולא כיום שבתון.
דורפמן הוא סדין אדום עבור הארגונים שמבקשים להילחם בתופעת המסתננים. פסק הדין שנחשב הקיצוני ביותר שלו הוא מלפני כשנה. משפחה של עובדים זרים, שוהים בלתי חוקים שנולדו להן שתי בנות בישראל ערערה על החלטות חוזרות ונשנות של משרד הפנים שלא לאשר את המשך שהותם בישראל. האב, נכנס לישראל באשרת סטודנט בשנת 89' שהיה תקף עד לשנת 91'. האם הגיעה לישראל בשנת 97' ברישיון עבודה דיפלומטי ונכנסה לישראל בזהות שאולה.
בשנת 2004 ביקשו השניים מקלט מדיני בישראל. בקשתם סורבה על ידי האו"ם וערעור שהוגש נדחה גם הוא. בשנת 2006 סורבה בקשתם למעמד מכוח החלטת ממשלה והזוג עם שתי בנותיו נדרשו לצאת מישראל. בהתאם להסכמת המדינה בבג"ץ משנת 2005 נתנה להם הזכות לפנות לשר הפנים על מנת שייבחן בקשתם באופן פרטני. בקשה זו גם כן נדחתה. בשנת 2010 הוגשה הבקשה נוספת למתן מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם. בקשה זו גם כן נדחתה שלוש שנים מאוחר יותר בוועדה משרדית לילדי זרים אך בעקבות עתירה מנהלית שהוגשה בעניין, שר הפנים העניק לבנות מעמד קבע בישראל ולהורים רישיון ארעי עד שימציאו מסמכים שישפרו את מעמדם. עם הגשת המסמכים הללו שנתיים מאוחר יותר, עלה חשד שאף אומת מאוחר יותר שדרכונו של האב מזויף.
דרכון גינאי הוסדר לאב בשנת 2017 מה שהביא לערעור נוסף על החלטות משרד הפנים. מנהל אגף מרשם ומעמד ברשות האוכלוסין וההגירה דחה את בקשת האב למעמד משופר לאור התנהלותו שכללה מסירת מידע כוזב במטרה להונות את רשויות המדינה ומסירת זהותו האמיתית רק לאחר שהחליט להסדיר את מעמדו. ביוני 2018 היה צריך האב לצאת מישראל.
הדיין דורפמן, לאחר שמיעת טענות לשכת האוכלוסין וההגירה ומשפחת השוהים הבלתי חוקיים קבע כי יש לקיים שימוע לא רק לאב אלא גם ליתר בני משפחתו, דבר שלא נעשה על ידי שר הפנים, משום שהחלטה בעניין עלולה להשליך על גורל כל משפחת העוררים ולהביא לניתוק האב מבני המשפחה. אחת הבנות בזמן אותה החלטה מינואר 2020 כבר שירתה בצה"ל. דורפמן קבע כי המשפחה תוזמן לשימוע ולאחר עריכתו יועבר להחלטת רשות האוכלוסין וההגירה. בהחלטה זו למעשה המציא דורפמן הלכה יש מאין בעניין חובת שימוע גם לילדיו של המערער, לפני שמרחיקים אותו. בשנה האחרונה ישנו מאבק איתנים בעניין חובת שימוע לילדי מהגרים לפני שמרחיקים אותם מצד ארגונים נגד ובעד מסתננים. במקרה זה, דורפמן "עלה שלב" ואמר שצריך לעשות שימוע לילדים, על אף שהם אינם מועמדים להרחקה, ולאפשר להם לחיות עם הוריהם בישראל.
