לאחרונה נעשה צפוף בגן העדן השיעי. בשבוע שעבר הגיע דייגו ארמנדו מרדונה, מועמדו הנצחי של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד למאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל. מיד אחריו עלה בסערה השמיימה אבי תוכנית הגרעין האיראנית מוחסן פחריזאדה. וכפי שאפשר ללמוד מהפוסטרים שעלו לרשת בינואר עם חיסולו של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, כולם התקבלו בגן העדן בחום ובאהבה בידי מנהיג המהפכה חומייני ורמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא באתי לכפר הרואה להקים ישיבה אחת"
– אשכנזי על השגרירות הצ'כית: "סימן לידידות אמיצה עם ישראל"
– דו"ח ביניים: אין הסבר להתרסקות מטוס "סנונית" בדרום
ואם בפוסטר הקודם התקבל סולימאני בחיבוק חם בידי האימאם חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד, בפוסטר שהונפק לרגל ההתנקשות הנוכחית סולימאני הוא המקבל את פחריזאדה בחיבוק אבהי, והמדען עונד טבעת אגאת צהובה.
לפי המסורת האסלאמית, הרי אגאת מצלים על ארמונו של האימאם עלי בגן עדן. אם מוטיב טבעת האגאת האדומה כיכב כבר בחיסולו של סולימאני כפריט פורנזי לזיהוי גופתו, הטבעת הצהובה של פחריזאדה מספקת הצצה מעמיקה יותר למסרים דתיים בשיעה. בניגוד לתיאוריות הסותרות בשאלה כיצד הוא חוסל, הטבעת בפוסטר מתכתבת בדייקנות תיאולוגית עם אמרתו של אימאם סאדק, האימאם השיעי השישי, שאין יד אהובה יותר מיד עונדת טבעת אגאת המונפת כלפי האל. הבחירה באימאם סאדק נובעת כנראה מכך שגם הוא היה קורבן התנקשות, אם כי בהרעלה.
מוחסן פחריזאדה נולד לפני 63 שנים בעיר הקדושה קום, וכשהיה בן 22 הצטרף למשמרות המהפכה. בהמשך למד הנדסה ופיזיקה גרעינית, ואת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת איספהן. הקריירה האקדמית שלו נסקה לצד עבודתו החשאית בתחום הגרעיני, ושימשה לה סיפור כיסוי במשך שנים רבות. בשיא הקריירה שלו עמד פחריזאדה בראש תוכנית הגרעין האיראנית החשאית, שמטרתה, במסגרת מיזם "אמאד", הייתה ייצור חמש פצצות גרעין במשקל 10 קילוטון והרכבתן על טילי שיהאב 3.
ב־2003 חשף ארגון המוג'הדין חאלק את תוכנית הגרעין האיראנית. העיתוי היה קריטי. האמריקנים פלשו זה עתה לעיראק, ובטהרן חששו מאוד מתגובת המשך של ארה"ב, והודיעו על הפסקת הפרויקט הגרעיני הצבאי. פחריזאדה, כבר אז בכיר מאוד במשמרות המהפכה, מונה לראש המכון לחדשנות ומחקר הגנתי, SPND, שבדיעבד היה כסות חדשה לתוכנית הגרעין האיראנית המקורית.
פחריזאדה לא היה רק מדען אלא דמות מפתח בתוכנית הגרעין: יזם, מפתח ובירוקרט מוכשר, שניהל במקביל מיזמים רבים. השוו אותו לראש פרויקט מנהטן רוברט אופנהיימר ולראש תעשיית הגרעין הפקיסטנית עבד אל־קאדיר חאן. גם אם לכל איש יש מחליף, האיראנים יתקשו מאוד למצוא דומה לו. ככזה, הוא היה אחד האנשים המוגנים ביותר באיראן. השיירה המאובטחת שהובילה אותו מעידה על כך.
מה קרה שם על הכביש בין טהרן לאבסרד? שבוע אחרי שורר עדיין ערפל, בחלקו אמיתי ובחלקו מכוון. אך יש שתי עובדות בסיסיות שאין חולקים עליהן. הראשונה היא שפחריזאדה ואשתו יצאו ביום שישי שעבר בשיירה מאובטחת לאבסרד. הם תכננו לבלות סוף שבוע רגוע בווילה של הורי אשתו. השנייה: חצי שעה לפני שהגיעו למקום ההתנקשות התרחשה באזור הפסקת חשמל. צירוף מקרים? לא ברור. אבל המשמעות היא כי מצלמות האבטחה לאורך הדרך כבו, ואין תיעוד של האירוע.
מהשלב הזה והלאה העניינים מסתבכים, ומתפתחות שתי תיאוריות עיקריות. לפי הראשונה, שהפיצו הרשויות בטהרן, פיצוץ ענק בטנדר ניסאן עמוס קורות עץ גרם לשיירה לעצור. עם העצירה פתחה חוליית מתנקשים, שהקיפה את מכוניתו של פחריזאדה, בירי כבד. התיאור השני, הסותר לחלוטין, מגיע מפי ראש המועצה הביטחונית העליונה עלי שמחאני: לטענתו לא היו כלל מתנקשים בזירה, וההתנקשות כולה בוצעה על ידי מקלע שהורכב על הניסאן והופעל בשלט רחק.
לא מן הנמנע שהגרסה של שמחאני נועדה להצדיק את העובדה המביכה שאף מתנקש לא נתפס עד כה, אף שבין אבסרד לערים הסמוכות לזירת ההתנקשות יש רק כביש אחד. מוזרה עוד יותר טענתו ש"המערכת ידעה על הכוונה להתנקש בפחריזאדה. כולל הזמן והמקום. היינו מוכנים, אבל האויב השתמש בטכניקה חדשה ובלתי מוכרת לנו".
במונחים ישראליים זהו יום הכיפורים של המערכת הביטחונית האיראנית, ומערך המודיעין בפרט. לכאורה, תחושת הפרנויה שהשתררה במערך אמורה להביא להתבוננות פנימית עמוקה, אך הדינמיקה האיראנית הפנימית רחוקה מכך, ונוטה יותר לשקר ולהסתרה. מה שמזכיר את התנהלותה של הצמרת הביטחונית והמודיעינית של המדינה בפרשת המטוס האוקראיני, שהופל בטעות מעל שמי איראן זמן קצר לאחר ההתנקשות בסולימאני. לא מן הנמנע שלתרבות השקר הזאת יהיו השלכות גדולות עוד יותר אף מעצם חיסולו של פחריזאדה.
מדגימות זאת עדויות ראשוניות שפורסמו בסוכנויות הידיעות האיראניות הרשמיות, אשר סותרות את גרסת שלט הרחק. למשל, נהג משאית וולבו העיד באחד מערוצי הטלוויזיה שבעת הנסיעה ראה לפניו טנדר ניסאן תכלת מתפוצץ על הכביש. לדבריו, בעקבות הפיצוץ החל בשולי הכביש קרב יריות שכלל חמישה־שישה אנשים. אחד מהם, סיפר, אף נשכב בשוליים וירה לעברו כדי לגרום לו לסגת לאחור. עד כדי כך היה קרוב לזירת ההתנקשות.
לכך מצטרף דיווחו של פריידון עבאסי, לשעבר ראש הסוכנות האטומית של איראן, שהיה ידידו ועמיתו הקרוב של פחריזאדה. הלה אמר בריאיון לטלוויזיה האיראנית הממלכתית כי על פי הנתונים שבידיו, שיירתו של פחריזאדה נעצרה לאחר שטנדר ניסאן בצבע תכלת חסם את דרכה. חוליית המתנקשים כללה שני צלפים וארבעה חמושים, שפתחו באש על השיירה מתוך מכונית יונדאי סנטה פה. לדבריו, החוליה כללה גם ארבעה אופנועים. לנתונים של ראש הסוכנות לאנרגיה גרעינית הצטרף פוסט מעניין שהעלה ג'וואד מוגווי, יוצר סרטים תיעודיים ידוע, לחשבון האינסטגרם שלו. מוגווי מכיר היטב את אחד משומרי ראשו של פחריזאדה, וכתב כי ארבעת שומרי הראש המדען הבכיר נלחמו בחירוף נפש נגד חוליה של 12 תוקפים, והגנו בגופם על פחריזאדה ובני משפחתו.
מוגווי אף טען כי אחד משומרי הראש נהרג בקרב. בהמשך התברר כי שומר הראש, האמאד אשגרי, לא נהרג אלא אושפז ונפצע קל בלבד. הוא אמור כעת להיות עד מפתח, אבל נכנס למלכוד שאין לקנא בו: עדותו אמורה לתמוך בתיאוריה הרשמית שלפיה פחריזאדה חוסל בשלט־רחק, אך אל מול העדויות האחרות היא תתקשה בכך, אפילו בחסות תרבות שקר ממוסדת.
לכך מצטרפת תמונת מכונית הניסאן טיאנה השחורה שבה ישב פחריזאדה, המככבת ברשת. המכונית המשוריינת בתמונה אינה נקובה כולה בחורי כדורים כפי שאפשר לצפות ממקלע המופעל בשלט רחק; אך חלון הנהג מנופץ כולו, וכך גם החלון האחורי הקטן בצורת משולש. מה שתואם יותר לירי מטווח אפס. לכך מצטרף כתם דם גדול עם סימני גרירה לרגלי המכונית, שעל פניו תואם את שליפת הגופה ווידוא הריגה.
איראן ויתר העולם אימצו את התיאוריה שישראל אחראית לחיסול, וישראל מצידה לא חסכה ברמיזות לכך. אלא שהאיראנים שלחו אצבע מאשימה לא רק לישראל כ"מוח" שמאחורי האירוע אלא גם לעבר המוג'הדין חאלק כמבצעים בשטח.
אך יש אפשרות נוספת, שלא הוזכרה בינתיים. הכוונה היא ל"צ'יטות המולדת", הארגון שנטל אחריות לפיצוץ במתקן הגרעיני בנתנז לפני כמה חודשים. בזמנו נשמע השם כמו סוג של בדיחה, אבל תזמון נטילת האחריות שלהם, דקות ספורות מהפיצוץ עצמו, רמז לנגישות עליונה למידע.
בהודעה שנשלחה לכתב BBC בפרסית הציגו את עצמם אנשי הקבוצה כ"דיסידנטים הפועלים מתוך הצבא וגופי הביטחון במדינה, שמטרתם למנוע מהמשטר לייצר נשק גרעיני". הם אף טענו כי ביצעו כבר שורת פעולות נגד המשטר, אולם עד כה הצליחו הרשויות להסתיר מפני העם האיראני את פעולות ההתנגדות. הפעם, הבטיחו חברי הקבוצה, "המשטר לא יוכל להחביא את התקיפה בנתנז או להתכחש לה".
לנוכח רצף האירועים בשנה החולפת – הפיצוץ בנתנז, גל השרפות והפיצוצים התעשייתיים, חיסולו של מספר 2 באל־קאעידה שקיבל מקלט באיראן וכעת ההתנקשות בפחריזאדה – קשה לא לחשוד שבצ'יטות יש ממש.
דבר אחד ברור: האיראנים נמצאים כעת במלכוד כפול. הם איבדו לא רק את ראש תוכנית הגרעין אלא גם את ארכיון התוכנית, שנמצא כבר שנתיים בישראל. בטהרן ממתינים לממשל החדש בארה"ב, הנחוש לחזור להסכם הגרעין, כך שאין לאיראנים אינטרס לפתוח כרגע במסע נקמה. אף שיש מי שסימנו את 3 בינואר, יום השנה לחיסולו של סולימאני, כתאריך יעד.
