אבל כבד שרר שבוע שעבר בקרב עולי אתיופיה בשל מותם של קֵס הדנה (רפאל) טקויה בן ה־98 ורעייתו אלמיטו בת ה־94 שנפטרו בתוך יממה. אלמיטו הייתה אמורה להשתחרר מאשפוז ביום ראשון לפני שבועיים, לאחר שהרופאים קבעו שהחלימה ממחלת הקורונה, אך בשבת שעברה בבוקר הורע מצבה והיא נפטרה. כיממה לאחר מכן נפטר מסיבוכי דלקת ריאות בעלה, קֵס הדנה טקויה, מחשובי עדת ביתא ישראל והכוהן הגדול שלה – לִיקַה כַּהֲנַת – ששימש גם דיין. שניהם הובאו למנוחות בבית העלמין בעיר מגוריהם בית־שמש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בצל המתיחות בקואליציה, הוועדה לבחירת שופטים תתכנס
– מחקר: הציבור מציית למגבלות הקורונה גם בלי אמון בהנהגה
– דעה: המוח העולמי: הפוליטקלי-קורקט הלך צעד אחד קדימה
בני הזוג טקויה היו נשואים במשך כ־80 שנה ולהם עשרה ילדים. "אבא ואמא מאוד פחדו מהקורונה, ואנחנו נזהרנו ושמרנו שאנשים לא יבואו לבקר ולא ידביקו אותם", סיפר לנו בנם, הרב יוסף הדנה, לשעבר הרב הראשי של יהודי אתיופיה בישראל. "הם לא יצאו מהבית. אחות שטיפלה בהם הדביקה את אמא ככל הנראה, ואבא היה מאושפז כבר בבית החולים בשל דלקת ריאות, ולא נדבק".
קס הדנה נולד בכפר גורבה בארץ הבג באתיופיה, והתייתם בגיל צעיר. "בגיל שלוש נפטרה אמו ובגיל עשר אביו", מספר הרב יוסף. הוא גודל בידי נזירים יהודים, שלימדו אותו את רזי התורה וגידלו אותו להיות שליח ציבור ומורה רוחני. "במשך שנים הוא כיתת את רגליו בכפרים ונעדר מהבית חודשים ארוכים. בכל מקום שהיו בו יהודים הוא הגיע ללמד אותם תורה ועברית. אמא תמכה בו תמיד ונתנה לו לעשות את מלאכתו עם הציבור. היא הייתה בבית, טיפלה בילדים ובשדות, קצרה את התבואה וטיפלה בפרות, ולא התלוננה מעולם. הייתה אהבת נפש ביניהם וגם אבא סמך עליה ותמך בה".
ב־1985 עלו בני המשפחה לישראל, והאב המשיך לעסוק בצורכי ציבור ובהפצת התורה. הוא תרגם את ספר האורית, ספר התורה של יהודי אתיופיה, משפת הגעז שידעו רק הכהנים והקסים לשפה האמהרית העממית הנגישה לשאר בני הקהילה. קס הדנה ניהל במשך עשרות שנים את טקסי הסיגד ויום הזיכרון לנספים בדרך לישראל, וילדיו המשיכו את פועלו הציבורי.
בין הוריהם, הם מספרים, היה קשר בלתי טבעי: "כשאמא נפטרה בשבת בבוקר במחלקת הקורונה, אבא שלי שהיה מאושפז במחלקה הפנימית הרגיש את זה. היו לו צמרמורות ולחץ הדם שלו עלה מאוד", מספרת רחל ארטה, אחת מבנותיו.
"ביקשנו מכל האחים והאחיות שביקרו אותו שאף אחד לא יבכה לידו במהלך השבת כדי שלא ידע. אחת לכמה דקות יצאנו לבכות כשלא עמדנו בכאב, וחזרנו להיות לצידו".
בצאת השבת התארגנו בני המשפחה במהירות לערוך את הלוויה המצומצמת לאם המשפחה. למחרת בבוקר כבר נאלצו להיערך ללוויה נוספת. "קשה מאוד לאבד אבא ואמא יום אחרי יום", משתפת רחל. "כשאבא התאשפז כמה ימים לפני שאמא חלתה בקורונה הוא בכה ואמר לנו שקשה לו שאלמיטו נשארת לבד בבית והוא בבית החולים. הנשמות שלהם היו קשורות זו בזו והם לא יכלו להיות בעולם הזה בנפרד. ידענו שאבא במצב קשה אבל אמא כבר הייתה אמורה לחזור. האמנו שהכול יהיה בסדר כי ראינו שהיא התחזקה".
את ימי השבעה השבוע העבירו האחים בהעלאת זיכרונות וסיפורים מלאי געגועים להורים שאיבדו באחת. יותר מ־2,700 איש ואישה נפטרו עד כה בישראל מהקורונה. "זו גזירה משמיים שאנחנו לא יכולים להסביר אותה, לא רק על מדינת ישראל אלא על העולם כולו", טוען הרב יוסף. "לפני שהקב"ה מביא גזירה, הוא בורא קודם כול את התרופה. אבל כאן הקב"ה הביא את המגפה ללא תרופה. היא נמצאת היכן שהוא ואנחנו לא מצליחים לגלות ולראות אותה. אי אפשר להתלונן או לתת סיבה, רק להיזהר ולשמור מרחק לפי ההוראות של משרד הבריאות".
