חברון לא תתמלא היום, בפעם הראשונה זה 25 שנה, בעשרות אלפי מבקרים לרגל שבת פרשת חיי שרה. המראות המוכרים של אוהלים צפופים סביב מערת המכפלה ופקקים ארוכים בכניסה לעיר האבות לא ייראו בשל מגבלות הריחוק שכופה הקורונה. הם ייאלצו להמתין עד לשוך המגפה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העליון דן בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה
– עד הסגר השלישי, צריך לנהל שגרת קורונה
– "ברוך שפטרנו": בטוויטר מציגים איך נפרדים מאויבים
גם בני משפחת אברהם מברוקלין שבניו־יורק לא יפקדו את העיר כהרגלם מדי שנה, אלא ייאלצו להמתין בסבלנות. הם מצפים לבוא לכאן, בין השאר, כדי שיוכלו לראות בעיניהם את "בית השלום" שרכשו בדמים רבים משתפץ לכדי בניין דירות מלא חיים.
מוריס אברהם ואביו מיקי עשו את הונם בתחום ההנעלה; אל הרפתקת הנדל"ן שלהם בחברון הם נכנסו בגלל אידיאולוגיה, ולא בשל עניין עסקי גרידא. "תמיד היה לנו קשר לחברון", אומר מוריס בשיחת טלפון. "בתור ילד, ההורים היו לוקחים אותנו תמיד לבקר בעיר. ב־1980 חגגתי בר מצווה, ונסענו למערת המכפלה". מיקי מוסיף שב־15 שנים האחרונות הוא היה מגיע בכל שנה לעיר לכבוד שבת פרשת חיי שרה.
יש להם גם קשר משפחתי היסטורי לעיר, מצד משפחת האב וגם משפחת האם, משפחת סיטון, שרכשה נכסים בעיר לפני פרעות תרפ"ט. אך לא זה היה המניע לפעולה, לדברי מוריס. "העניין באמת הוא פרשת השבוע – ההרגשה שאם נוותר בחברון, נאבד אותה. הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו. באחד הטיולים שלנו בארץ בסביבות שנת 2003 היינו בסיור עם ג'ודי גרוסמן (מגייסת התרומות של חברון במשך שנים, הכ"ח) והיא אמרה שיש ערבים שרוצים למכור פה נכסים. התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שיש מי שרוצה למכור, ואני חושב שיהיה נחמד לקנות.
"אבא אמר: תבדוק. ג'ודי הראתה לנו כמה בתים שעמדו למכירה והם היו נחמדים, אבל לא חשבתי שהם יעשו שינוי בעיר. אמרתי שאני מעוניין ברכישה גדולה, שתוכיח שיהודים יכולים לקנות מחדש בית בחברון. ביקשתי ממנה שתמצא לי משהו טוב. היא אמנם חשבה בהתחלה שאני קצת משוגע, אבל בהמשך אמרה שיש לה רעיון. נסענו לקריית־ארבע, והיא הראתה לי בדרך מבנה גדול שנועד להיות קניון, אבל בנייתו נתקעה באמצע: בניין גדול ממדים, בעל ארבע קומות, ששוכן ממש על הדרך בין קריית־ארבע למערת המכפלה. אמרתי – זה מעניין אותנו".
מיקי: "חשבנו שאם נצליח, יהיו בהמשך עוד בתים ברחוב, וחברון תהיה מקושרת לקריית־ארבע כי הרבה אנשים צועדים שם בשבתות בכל מקרה. כך נסייע למלא את האזור ביהודים".
ביישוב היהודי בעיר האבות חששו מעט בהתחלה שהמיזם של השניים שאפתני מדי. אבל מיקי ואברהם היו חדורי מטרה. הם השתמשו בשליחים כדי להגיע למוכר, ולסכם עמו את פרטי הליך המכירה. "כמעט חמש שנים לאחר הרכישה הרגשנו שאנחנו מוכנים להוכיח שאנחנו קנינו את הבניין ולהיכנס אליו. ואז הצבא והמשטרה וכולם באו. הם אמרו שהאנשים שם פולשים, הראינו להם את המסמכים, המשטרה בדקה וראתה שהכול נעשה כדת וכדין. היה אפילו סרטון של המכירה עצמה".
מוריס אברהם: "תמונת פינוי הבניין בחברון הגיעה לשער הראשי בניו־יורק טיימס. היה לנו עו"ד מעולה, זאב שרף, מומחה לנדל"ן. מבחינתנו הסיפור היה של איש עסקים אמריקני שקונה נכס בחברון ומשלם עליו כדת וכדין. ניסינו להוציא את הפוליטיקה מזה, ולהראות שזו הייתה מכירה לגיטימית
הכניסה הראשונה למבנה הייתה במרץ 2007. המשפחות הראשונות שנכנסו להתגורר בבניין, שבנייתו טרם הושלמה, חיו שם בתנאים לא תנאים, עם יריעות ניילון המכסות על פתחי החלונות בקור החברוני, וחיבור מאולתר לחשמל.
בדצמבר 2008 פונה המבנה בכוח; הפינוי עורר סערה פנימית בהתיישבות, בשל אופי ההתנגדות הלוחמני של חלק מהנערים שהגיעו להיאבק בו. המשפחות, כך או כך, אולצו לעזוב, והבית הוחזק בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט. על גגו ניצבה עמדה מאוישת של צה"ל. בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק. למרות זאת, הכניסה לבית התעכבה עד להחלטה בערעור שהגיש בעליו הקודם של הנכס. במרץ 2014 הערעור נדחה, והבניין אוכלס מחדש.
הוצאות הרכישה וההוצאות המשפטיות המתמשכות גבו מבני משפחת אברהם כמיליון דולר. "ידענו שיהיו לנו בעיות סביב הקנייה, ועדיין לא תיארנו לעצמנו שזה יעבור שני בתי משפט, בירושלים ובתל־אביב, ויגיע עד בג"ץ", אומר מוריס. "תמונת פינוי הבניין בחברון הגיעה לשער הראשי בניו־יורק טיימס. היה לנו עו"ד מעולה, זאב שרף, מומחה לנדל"ן. מבחינתנו הסיפור היה של איש עסקים אמריקני שקונה נכס בחברון ומשלם עליו כדת וכדין. ניסינו להוציא את הפוליטיקה מזה, ולהראות שזו הייתה מכירה לגיטימית. זו לא הייתה החלטה עסקית, אבל הכול נעשה באופן חוקי וחיובי. אנחנו לא מנסים להשתלט על מי שלא רוצה למכור. אחרי הרבה שנים והרבה כסף בבתי המשפט, הוכחנו לעולם שאם יהודי רוצה לקנות נכס בחברון, הוא יכול.
"את שואלת אם היינו נכנסים לזה אם היינו יודעים עד כמה מסובך ויקר זה יהיה? – יכול להיות שלא. היה מפליא בעינינו שאנחנו היינו צריכים להוכיח בבית המשפט שקנינו את המבנה, במקום שהמוכר הערבי יוכיח שלא קנינו. בתחילה הוא הכחיש את המכירה, ואז טען שלא קיבל כסף, וכשהוצגו הקבלות אמר שמכר אבל אחר כך שינה את דעתו – ועדיין אנחנו היינו צריכים להוכיח שביצענו קנייה. זה היה מאבק לא פשוט נגד ממשלת ישראל, כאשר לעיתים היה נדמה שכל הוכחה שאנחנו מביאים, כולל צילום וידאו של המכירה, לא תהיה טובה דיה. אולי חשבו שנוותר בשלב כלשהו, אבל לא ויתרנו. זה אמנם לקח עשור, אבל עכשיו עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' משפצת שם את הדירות, ואחת מהן תהיה שלנו". העמותה עוסקת בגאולת בתים בעיר האבות.
"מעולם לא חשבנו לוותר", קובע מיקי. "אבל בהחלט היו ימים שחשנו עם הגב לקיר. הרגשנו שאנחנו מתמודדים עם הרבה פוליטיקה ותמרונים. אני לא כועס על מדינת ישראל, אבל זה הלך קצת יותר רחוק משחשבנו. היו רגעים משוגעים במהלך הדרך, כמו העברת התיק מבית המשפט בירושלים לבית המשפט בתל־אביב, אבל המשכנו. רצינו שחברון לא תהיה כמו שכם או קבר רחל, ואני חושב שהצלחנו – חברון הולכת בכיוון אחר, היא גדלה ומוסיפה משפחות. אם אתה לא מתפתח אתה נסוג. עכשיו יש יותר בתים ויותר גאולת קרקע, והראינו לאנשים שאפשר לקנות בלי שיגבילו את עם ישראל מהגעה למערת המכפלה או לחברון".
מוריס: "אנחנו רוצים שהבית הזה יתמלא במשפחות, בחיים. ב־17 דירות יהיו כמעט 100 איש שמקשרים בין קריית־ארבע למערת המכפלה".
