משבר הקורונה יכניס 145 אלף נפשות למצב של חוסר יכולת לרכוש ולהשיג מזון (אי-ביטחון תזונתי), כך עולה מהדו"ח הלאומי החמישי לאובדן מזון והצלת מזון בישראל שנכתב על ידי פירמת BDO. עוד נכתב כי כ-35 אחוז מהיקף ייצור המזון המקומי אובד והופך לפסולת. על פי אומדני חברת הייעוץ האסטרטגי וראיית החשבון, המשבר יביא גם להחמרת והעמקת המחסור במזון בקרב כ-187 אלף איש שחיו באי-ביטחון תזונתי כבר בתקופה שלפני משבר הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שופט העליון: "חולדאי הוא לא השריף של העירייה"
– חשש בחברון ממסמוס של הנגשת מערת המכפלה
– במלחמה מול איראן ישראל צריכה להתפשר על הריבונות
"השפעות אלו מגבירות את חשיבות הצלת מזון אשר יכולה לסייע במזעור הפגיעה הכלכלית עקב המשבר עבור משפחות נזקקות", נכתב בדו"ח.
לדברי חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, "הפסד למשק הלאומי מאובדן מזון הסתכם השנה ב-20.3 מיליארד שקל, בנוסף לעלות סביבתית של 3.2 מיליארד שקל". להערכת הרצוג, "בהפסד הזה ניתן היה לממן חמישית מתקציב סיוע הקורונה של המדינה. אובדן המזון הינו איוולת כלכלית, חברתית וסביבתית. עלויות אובדן המזון לאורך כל שרשרת הערך והעלויות הסביבתיות של פסולת המזון מתגלגלים בסופו של דבר לכיסם של הצרכנים ומשלמי המיסים בישראל, ולכן משפיעות גם על יוקר המחיה. במיוחד השנה לאור משבר הקורונה, יש חשיבות יתרה לגיבוש תוכנית לאומית להצלת מזון".
הדו"ח שיוצא מטעם המשרד להגנת הסביבה וארגון "לקט ישראל" מעלה עוד כי משפחה ממוצעת בישראל זורקת לפח מזון בשווי של 3,300 שקלים בשנה, שהם שווה ערך לחודש וחצי של צריכת מזון. אובדן מזון בשלב הצריכה הביתית מהווה כ-55 אחוז מסך כל העלויות הסביבתיות של אובדן המזון. ההשפעות של האובדן בכל שלבי שרשרת הערך מייקרות את מחירי המזון בכ-11 אחוז. בנוסף, אובדן המזון פוגע בפריון במשק בשל תשומות ייצור ועבודה היורדות לטמיון.
ערכו של המזון האבוד בישראל, בהיקף של 2.5 מיליון טון, הוא 20.3 מיליארד שקל, המהווים כ-1.5 אחוזים מהתוצר הלאומי. בתוספת אובדן משאבי טבע, עלות פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ועלות טיפול בפסולת, סך האובדן עומד על כ-22 מיליארד שקל.
במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי עם אובדן המזון ירדו לטימיון גם 1,260 מיליוני קוט"ש חשמל, שווה ערך לכמות החשמל הנדרשת לייצור מחשבים ומכשור אלקטרוני וחשמלי בישראל בשנה; 70 אלפי טונות של דלק היכולים להספיק לתדלוק של כ-160 אלף מכוניות במשך שנה; 180 מיליוני ממ"ק של מים שפירים אשר יכלו למלא 56 אלף בריכות אולימפיות ריקות במים או לאפשר לכל אזרח במדינה להתקלח פעם ביום במשך שנה, ומיליון דונם קרקע חקלאית, שווה ערך ל-20 פעמים שיטחה של העיר תל אביב.
"זו אינה גזירת גורל", קובעת השרה להגנת הסביבה, ח"כ גילה גמליאל. "מהדו"ח עולה כי כ-35 אחוז מהיקף ייצור המזון המקומי אובד והופך לפסולת או עודפים אשר הטיפול בהם דורש השקעת משאבים נוספים. במקביל, יורדים לטמיון גם כלל המשאבים אשר נדרשו לגידול וייצור מזון זה: קרקע, מים, אנרגיה, פליטות מזהמים ועוד. בעת הזו של משבר כלכלי ובריאותי עולמי, עלינו לנצל באופן המיטבי את משאבי הייצור והסביבה במהלך שגם יסייע לאוכלוסיות מוחלשות".
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי כדי לסגור את פער אי-הביטחון התזונתי בישראל, מציאות שבה לאנשים אין מה לאכול בבית ובמקביל כמויות ענק של מזון נזרקות לפח, נדרש להציל 20 אחוז מהמזון האבוד, בשווי 3.2 מיליארד שקל. הצלת מזון מאפשרת לעשות זאת בעלות של 880 מיליון שקל בלבד. במקביל יאפשר הדבר לחסוך כ-80 מיליוני מ"ק מים, 250 מיליון קוט"ש חשמל מיוצר, אלפי טון דלק, כ-220 מיליון שקל כתוצאה מצמצום פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר וכ-160 מיליון שקל כתוצאה מצמצום עלויות טיפול בפסולת. בהודעת המשרד, עם פרסום הדו"ח נכתב כי "בימים אלו אנו מגבשים במשרד אסטרטגיית פסולת, שצפויה לעסוק גם בהפחתה במקור של פסולת, לרבות פסולת מזון. נמשיך ונקדם כלי מדיניות אשר יעודדו את צמצום אובדן המזון והשפעותיו על הסביבה".
