זו הייתה כרונולוגיה של מוות ידוע מראש. בפיגוע מחריד נוסף אתמול בקתדרלת נוטרדאם בעיר ניס שבריביירה הצרפתית, ערף מחבל את ראשה של אישה ורצח עוד שני בני אדם. זאת על רקע עימות בין־דתי בינלאומי, שמנהלים כיום נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חצי יובל לרצח רבין: מליאה חצי ריקה וקריאות נגד נתניהו
– החלום נגוז: הפלסטינים ששבו לעזה והתאכזבו
– "מוכנים לכל תרחיש": צה"ל מסכם את תרגיל חץ קטלני
לפני שבועיים ערף פליט צ׳צ׳ני בפרוורי פריז את ראשו של המורה לאזרחות סמואל פאטי, שהעז להציג לתלמידיו קריקטורות של הנביא מוחמד במהלך שיעור על חופש הביטוי; לאחר מכן ארדואן, שיש לו חשבון פתוח עם מקרון, הכניס את נשיא צרפת למלכוד דמים. בעודו מתעלם לחלוטין מרצח פאטי, תקף ארדואן את מקרון הלוקה לדבריו באובססיה אנטי־מוסלמית וזקוק לטיפול נפשי. פריז החזירה את שגרירה מאנקרה, הטורקים החזירו בקריאה לחרם מוצרים על צרפת, והאומה שחרתה על דגלה את הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה" נאלצה להתייצב שוב בחזית המאבק האירופי נגד האסלאם הפוליטי. אתמול היא חטפה עוד אחד מהנתזים.
המתח בין החברה הצרפתית הוותיקה לקהילה המוסלמית במדינה מבעבע תקופה ארוכה. באפריל תלך צרפת לבחירות לנשיאות, וכבר עתה מסתמן כי סדר היום של מחנה הימין, ובעיקר של מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה־פן, מאיים על המשך כהונתו של מקרון. הקורונה או הכלכלה לא יהיו הגורם היחיד או העיקרי שישפיע על אופן ההצבעה. מאז השבעתו לנשיאות ב־2017 חל שינוי תודעתי בקרב אזרחי הרפובליקה, והוא עתיד להשפיע על הפתק שיטילו בקלפי.
במחנהו של מקרון מודעים היטב להלך הרוחות. כמה ימים לפני רצח פאטי הציג נשיא צרפת תוכנית למאבק באסלאם הקיצוני. בנאום בעיירה עמוסת המהגרים לה־מורו בפאתי פריז הכה מקרון על חטא ואמר שהמדינה שגתה באופן שגרם לחיזוק "מגמת הבדלנות האסלאמיסטית" בצרפת. הבדלנות, אמר, גורמת לכך שילדים מוסלמים אינם הולכים לבתי הספר הממשלתיים, ואילו המבוגרים משתמשים בפעילות קהילתית ובמועדוני תרבות וספורט כ"תירוץ ללימוד עקרונות הנוגדים את חוקי הרפובליקה". ההקצנה, הוסיף מקרון להתייסר, היא תוצר של הגטאות: "ריכזנו אוכלוסיות על סמך מוצאן, לא יצרנו גיוון או ניידות חברתית וכלכלית, והאסלאמיסטים ניצלו את הנסיגה שלנו ואת הפחדנות שלנו".
אבל, קבע מקרון, השינוי בדרך. בליבת תוכניתו עומד חוק חדש שיעלה להצבעה בפרלמנט בחודש הבא: בהתבסס על חוק היסוד מ־1905 הדורש את הפרדת הדת מהמדינה, החוק החדש יכלול מעקב קפדני על תוכניות הלימודים בבתי הספר הפרטיים בצרפת, והגבלות נוקשות על נסיבות שיאפשרו לימודים בבית. כדי לקבל תקציב מן המדינה, ארגונים קהילתיים יידרשו לחתום על הצהרת מחויבות לערכיה החילוניים של צרפת, והמדינה תעקוב אחריהם כדי לוודא שהם עומדים בכללים. במקרה של חריגה, החוק החדש יאפשר להפעיל נגדם עיצומים ואף לסגור אותם. כך, המחזות של נהגים המסרבים להעלות לאוטובוס נשים שאינן לבושות בצניעות מספקת לטעמם ייעלמו מן הנוף הציבורי.
אך מקרון לא עצר שם. כדי שהתוכנית תצליח, אמר, חיוני "לשחרר את צרפת מהשפעות זרות", ונקב בשמותיהן את המדינות שהוא מכוון אליהן: סעודיה, קטאר וטורקיה. "הממשלה תגביר את המעקב אחר מקורות המימון הזרים למסגדים בצרפת, ותצמצם את מספר האימאמים המקבלים אישור לצאת להכשרה בחו"ל או לארח מטיפי דת זרים על אדמת צרפת".
פה קבור הכלב. הנקודה האחרונה, "אירוח מטיפי דת זרים", עומדת בבסיס חילופי המהלומות המילוליות שפרצו בשבת שעברה בין נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לעמנואל מקרון. בשבוע שעבר, כשצרפת הייתה מזועזעת עד עמקי נשמתה מרצח פאטי, בחר ארדואן להתעלם מהרצח ולהתרכז במקרון. הוא לא אהב את האמירה שהאסלאם הוא "דת במשבר", אבל יותר מכך הדאיגה אותו התוכנית להגברת הפיקוח על האימאמים ששולחת טורקיה לצרפת, ואף האיום לעצור את כניסתם למדינה.
"הוא צריך טיפול נפשי", אבחן ארדואן בנאום בכנס מפלגת הצדק והפיתוח. "מה עוד אפשר לומר על מי שאינו מבין מהו חופש האמונה", שאל, "ושמתנהג כך כלפי מיליונים בעלי אמונה אחרת החיים בארצו?". על הדרך הוסיף ארדואן שאין למקרון שום סיכוי להיבחר שוב. בארמון האליזה שמעו ורתחו. "זעם וגסות רוח אינם הדרך", הגיבו שם, והחליטו להחזיר את השגריר מאנקרה.
מבחינת ארדואן, תוכנית הטיפול של מקרון באימאמים היא איום אמיתי. "הדיאנט, רשות הדת הממשלתית של טורקיה, שולחת לצרפת אימאמים שפועלים במסגדים ובמרכזים קהילתיים", מסביר ד"ר חי איתן כהן־ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "התוכנית לסגור את הדלת על האימאמים הללו תחתוך את הקשר הסימביוטי בין טורקיה למוסדות המוסלמיים בצרפת, ותפגע בהשפעה האדירה שיש לארדואן על הקהילה הטורקית במדינה".
וצרפת היא רק ההתחלה. הקהילה הטורקית שם קטנה לעומת הקהילה הטורקית בגרמניה השכנה. גם מספר המסגדים בצרפת זעיר לעומת זה שבגרמניה. החשש באנקרה הוא שהתוכנית של מקרון עלולה להפוך למבצע אחד פלוס אחד: בלחץ דעת הקהל, הקנצלרית מרקל תיאלץ ליישר קו עם מקרון.
ואכן, מצטברים הסימנים שזה כבר קורה. ביום רביעי שעבר פשטו כוחות משטרת גרמניה על "המסגד הלבן" ברובע קרויצברג בברלין, במהלך תפילות השחר. הסיבה הרשמית הייתה חשד לקבלת כספים במרמה: נטען שהמסגד נטל לצרכיו כספי ממשלה שנועדו לסיוע חירום לעסקים שנפגעו בקורונה. בדיאנט זעמו על פלישת המשטרה, ואחרי יומיים הגיב ארדואן בטוויטר בטענה שהפשיטה ניזונה מגזענות, אסלאמופוביה וחוסר כבוד לערכי האסלאם. אבל מנהיגי אירופה לא מתרגשים מההטפות הטורקיות. החגיגה של ארדואן, שהפך את כנסיית איה־סופיה ממוזיאון למסגד פעיל, טרייה עדיין בתודעתם.
גם מנהיג הימין ההולנדי, חירט וילדרס, הצטרף לתגובות הנזעמות נגד הטורקים. בראשית השבוע העלה וילדרס לחשבון הטוויטר שלו קריקטורה של ארדואן חובש טורבן בצורת פצצה, וכתב מתחתיה מילה אחת: "טרוריסט". ארדואן אמנם אינו סופר את וילדרס, אבל בקרב תומכיו ברשתות החברתיות נצפה זעם רב נגד ההולנדי, לצד דברי שבח והלל למנהיג הטורקי. שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בושאולו, כינה את וילדרס "מפסידן פשיסטי".
המתח עלה מדרגה לאחר שארדואן קרא לחרם על מוצרים צרפתיים. הצרפתים פנו בתגובה לאיחוד האירופי וביקשו לנקוט צעדי תגובה נגד הטורקים, ומועצת אירופה מסרה לטורקיה שקבלת בקשתה התלויה ועומדת להצטרף לאיחוד האירופי נראית רחוקה מתמיד. דובר האיחוד האירופי הודיע שבקרוב תכונס ישיבת חירום לדון בקריאתו של ארדואן לחרם על צרפת, ושהאיחוד ישקול לקדם עיצומים על טורקיה אם הפרובוקציות של ארדואן יימשכו.
עוד לפני הפיגוע אתמול בכנסיה בניס, הפך שמו של סמואל פאטי לסמל בצרפת. ממורה שנרצח בפיגוע יחיד לקורבן הראשון במה שעלול להסתמן כאינתיפאדה. שמו כבר צובר תאוצה בצרפת: מתחילים לראות בו קדוש חילוני, אביר חופש הביטוי. הרפובליקה כיבדה את זכרו בהענקת מדליה מהסדר הגבוה ביותר. הקריקטורות שהציג הוקרנו השבוע על קירות בנייני הממשלה. באנקרה התקשו לעבור על כך לסדר היום, ודוברו של ארדואן אף נקט לשון מאיימת ואמר שהמוסלמים בצרפת ובאירופה "לא יגישו עוד את הלחי השנייה בזמן שאתם עולבים בנו". נשמע מדאיג.
במגזין הסאטירי שרלי הבדו, לא נתנו לפחד להשתלט עליהם ופרסמו שלשום שער מעליב במיוחד שרומז לכך שבחייו הפרטיים ארדואן רחוק מלנהל אורח חיים אסלאמי. השליט הטורקי מוצג בו לבוש בתחתונים ומחזיק פחית משקה, בעודו מרים בתאוותנות את שולי החיג'אב של אישה הנושאת מגש עם גביעי יין. בעיתונות הטורקית התקשו לבלוע את העלבון וגם לרבע את המעגל: איך לדווח על הקריקטורה בלי להדפיס אותה או לתאר את תוכנה? בכל מקרה, הם הטיחו שלל חרפות וגינויים על שרלי הבדו ועל הצרפתים.
משרד הנשיאות הטורקי מסר שינקוט בכל האמצעים הדיפלומטיים והמשפטיים נגד הקריקטוריסטים, ודקות ספורות אחר כך הודיע משרד התובע הראשי על "פתיחת חקירה רשמית" נגד יוצרי הקריקטורה ומפרסמיה, במטרה להרתיע כלי תקשורת מלהדפיס אותה. זו לא הפעם הראשונה שארדואן מפעיל אמצעים משפטיים כלפי יוצרים שעלבו בו. ב־2016 תבעה טורקיה את יאן בומרמן, איש טלוויזיה גרמני שדקלם בתוכניתו שיר מעליב על ארדואן. הקנצלרית מרקל נאלצה אז לאפשר את הגשת התביעה הטורקית, על בסיס חוק (שבוטל מאז) המאפשר הגשת כתב אישום בגין העלבת מנהיג זר. מרקל לא רצתה לפגוע בהסכם הפליטים בין אירופה לטורקיה, בניסיון להשתלט על גל ההגירה הבלתי חוקית ליבשת. אבל צרפת אינה גרמניה, ובמדינה שחרתה על דגלה את הססמא שוויון חירות אחווה אין סיכוי שתביעה כזו תתקבל.
