בחדרי הלידה בבית החולים מעייני הישועה בבני־ברק הודבק בחודשים האחרונים שלט צנוע ובו בקשה לתפילה: "לרפואת חיה אסתר איזבל בת אמנדה". אוהביה של איזבל זיגילינסקי, מיילדת ותיקה בבית החולים, ביקשו לנצל את עת הרצון בשעת הלידה ולהתפלל להחלמתה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סמוטריץ' מנסה לבלום את "השתלטות המשפטנים"
– "10 חתונות בשבוע": עלייה בתחלואת הקורונה במגזר הערבי
– הציבור הדתי צריך להפנים שיצירה היא לא שדה מוקשים
זיגילינסקי נדבקה בקורונה בחודש יולי. לדברי חבריה, זה קרה במהלך עבודתה; מאז תחילת משבר הקורונה נמצא בית החולים מעייני הישועה בחזית המאבק במחלה, בשל ריבוי החולים בעיר בני־ברק. לאחר שחלתה אושפזה זיגילינסקי בבית החולים שיבא תל־השומר. במשך שבועות הייתה מורדמת ומונשמת, ולאחרונה התעוררה וחזרה להכרה. היא טופלה במכונת אקמו המכניסה חמצן לדם, במטרה לסייע לריאותיה להתאושש; אך ביום רביעי היא נפטרה, בגיל 68.
"נתלשה לנו חתיכה מהחיים בצורה אכזרית וכואבת", מספרת בתה, שאינה רוצה לחשוף את שמה. "ליווינו את אמא מרגע שנודע לנו שהיא חיובית. בהתחלה בהבאת משלוחים לביתה והתעניינות במצב בריאותה, ובהמשך בביקורים יומיומיים במחלקת הקורונה בשיבא, מאחורי הדלתות הנעולות, מחכים לאיש צוות שיגיח וייתן לנו בשורה מאמא ואליה". היא ציינה לשבח את הטיפול המסור של הצוות הרפואי שם. "לפעמים נכנסנו למחלקה במיגון המתאים וראינו במו עינינו את מסירות הנפש של אנשי הצוות, שלבשו מיגון של 'אסטרונאוט' – לא רואים, לא נושמים, לא שומעים, מסורבלים, אבל מוסרים את כל הלב כדי להציל אנשים".
כשאמה שוחררה ממחלקת הקורונה ועברה למחלקת טיפול נמרץ ניתוחי לב כדי לקבל בה את הטיפל באקמו, התעוררה במשפחה תקווה. "היינו אופטימיים, אבל לצערנו הקב"ה החליט אחרת", אומרת הבת. "למדנו מאימא מסירות נפש וכיבוד הורים, וזה מה שעשינו למענה. קשה לנו לראות איך חיינו יהיו בלעדיה. לנצח נהיה חסרים".
שירה זיו חזקיה, מיילדת שלמדה סיעוד לצד זיגילינסקי, שנדרשה להתאמות ולהשלמות מקצועיות לאחר עלייתה ארצה, ספדה לה בפייסבוק. "ביום הלימודים הראשון, מכל שישים התלמידים בחרתי לשבת ליד איזבל. הייתי כמה ימים לפני יום הולדת 41 ואיזבל הייתה בת 50. היא נראתה צעירה מכפי גילה. סיכומי השיעור של איזבל היו מושלמים, אבל איש חוץ ממנה לא היה יכול להבין אותם. הם היו כתובים בעברית באותיות לטיניות… אחרי שסיימתי את לימודי המיילדות עבדתי לצד איזבל ב'מעייני הישועה'… מיילדת חמה, רגועה ומקצועית. למדתי ממנה 'טריקים', כיצד להדריך יולדת…"
ציפי לוריא, מיילדת אחראית בחדרי הלידה במעייני הישועה, מספרת שזיגילינסקי הייתה מיילדת מקצועית שתמיד נתנה את הנשמה. "איזבל הייתה אנושית מאוד, ויחד עם זאת מקצועית מאוד. בתור אחראית המיילדות, בכל פעם שהעברתי נוהל חדש או הנחיה חדשה ידעתי שמי שתעשה הכול בלי לעגל פינות תהיה איזבל. היא הייתה ישרה כמו סרגל. לא זזה מהנהלים ימינה ושמאלה. במשך השנים הקפידה להשתלם וללמוד עוד קורסים שיעשירו אותה, כמו הדרכת הנקה. היו לה גם המון תחביבים. שחייה, ציור, אמנות. תמיד הגיעה מטופחת ומסודרת לכל משמרת, גם בלילה". בתפקידה היא הייתה אחראית על הדרכתן של מיילדות חדשות בעבודת המחלקה, ועשתה זאת בנועם רב.
לוריא מספרת גם על סבתא מסורה, ששמרה על קשר קרוב עם בנותיה והנכדים. "ידעתי שביום חמישי אסור לי לשבץ אותה למשמרת כי היא נוסעת לנכדים. זה היה קדוש".
מאז פרוץ הקורונה מונתה זיגילינסקי ל"נאמנת זיהומים" במחלקת היולדות: מחובתה היה לוודא שנוהלי הקורונה נשמרים בקפדנות, מחיטוי חדרי הלידה ועד ההקפדה על ההתנהלות הנכונה עם ציוד המיגון, הכולל מסכות וכפפות. "בתחילת המשבר היו אנשי צוות שביקשו לעזוב", אומרת לוריא. "הם פחדו. אבל לאיזבל לא היה ספק שהיא נשארת. היא אמרה: אני לא עוזבת, אני חלק מהטיפול בנגיף הזה".
משפחתה מספרת שהקפידה הקפדה יתרה על הכללים וההנחיות בשעת המגפה, אך הם משוכנעים שנדבקה במהלך עבודתה בגלל אחרים בבית החולים שלא הקפידו כל כך. בבית החולים טוענים מנגד שיש הקפדה מלאה, וחדרי הלידה והאשפוז לחולות ולבריאות מופרדים היטב. מנכ"ל בית החולים מעייני הישועה פרופ' מוטי רביד מסר: "כמו בכל הנדבקים בקורונה אין ודאות לגבי נסיבות ההדבקה. ייתכן שאיזבל ז"ל אכן נדבקה מיולדת, שכן יש בבית החולים יולדות לא מעטות חולות בקורונה. ההדבקה אירעה בחודש יוני, ההנחיות למיגון הצוות היו ברורות והיה ציוד מיגון בלא הגבלה, כך שאין כל התרשלות מצד בית החולים. בנוגע לכל איש צוות בבית חולים שנדבק בקורונה קיימת השאלה של מחלה (או פטירה) כתוצאה מהעבודה. זו סוגיה משפטית שחייבת החלטה ממלכתית כוללת".
במהלך אשפוזה של זיגילינסקי שמרו חבריה לעבודה על הקשר עמה, ככל שהיו יכולים מרחוק. לוריא אף ביקרה אותה אישית, "אבל לא כשהיא הייתה מורדמת – העדפתי לזכור אותה כמו שהכרנו אותה בבית החולים: מטופחת, מחייכת, מלאת חיוניות". המיילדות שלחו לה סרטונים וביקשו מבני משפחתה שישמיעו לה את הדברים גם כשהיא מורדמת, בתקווה שתשמע את קולן.
רות עוז־שלם, מלווה נשים בהיריון ותומכת לידה, כתבה לזכרה בפייסבוק על לידה שניהלו שתיהן יחד. "היית שם עם כל הלב והנשמה, לידה פעילה שהסתיימה בשלום במקצועיות רבה ובשמירה שלך. היית מחויבת בגופך ובנשמתך, באהבה, באחווה בשיתוף פעולה ותמיכה. אי אפשר לתאר את מה שקרה שם בחדר. נכחת בהמון ידע, כבוד וצניעות. תמיד פרגנת, העצמת, נתת ליולדת את התחושה הטובה ביותר שאפשר, וכשהיית אחראית משמרת דאגת לצוות לנו את המיילדת הכי מותאמת ליולדת. ידעת שלרוב הן מגיעות איתי ללידה פעילה וראיתי שאת מתרגשת ונוכחת כמו אמא שאוהבת ללא תנאי".
בתה ביקשה להעביר לציבור מסר: "חשוב לשמור על חבישת מסכה כל הזמן, גם בעת לידה, עם כל הקושי שבדבר. גם כשמספר הנדבקים ליום ירד, בעזרת השם, אסור להיכנס לאופוריה. הקורונה לא נגמרת עד שהיא נגמרת. תמשיכו להקפיד ולהיזהר".
