האם ישראל הופכת למעצמת אנרגיה? חברת קצא"א, קו צינור הנפט אילת אשקלון, הודיעה השבוע כי חתמה על "מזכר הבנות מחייב עם חברת RED MED להפעלת גשר יבשתי לשינוע נפט בין הים התיכון לים האדום".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "תמיד נהיה מקום בטוח ליהודים": אלבניה מצטרפת למאבק באנטישמיות
– האיחוד האירופי אישר העברת כספים לארגונים תומכי טרור
– הריחוק החברתי: אומנות השנאה והאהבה האנושית
המילים האלה מקפלות בתוכן פוטנציאל למציאות אזורית חדשה. בפעם הראשונה, ישראל יוצאת מבדידותה כאי אנרגטי ומתחברת מצד אחד למערכת ההולכה הערבית, ומצד שני ליצרניות הנפט הגדולות כמו אזרבייג'ן וקזחסטן, בשינוע נפט ותוצריו לשוקי הענק במזרח הרחוק ובאפריקה. וזה לא הכול. בד בבד, ישראל הופכת למרכז לוגיסטי בינלאומי לזיקוק נפט ואחסונו.
מי שרואה ומתפוצץ מבפנים הם כמובן האיראנים, שמבינים כי ההתפתחות הזאת מעניקה חלופה בינלאומית מושכת, מבחינה ביטחונית וכלכלית, לאוניות ומכליות נפט. הן מעדיפות להימנע ממעבר בנכס הגאו־אסטרטגי הגדול ביותר של איראן – מצרי הורמוז. הפיצוצים בשנה שעברה במכליות הנפט מעבר למצרי הורמוז ומתקפת הרחפנים האיראנית על מתקני הנפט הסעודיים, היו צעד אחד יותר מדי. העולם החל לחפש עוד קודם לכן אלטרנטיבות לחוויה המפוקפקת של המסלול עתיר הסכנות, והגשר היבשתי שמציעה כעת מדינת ישראל הוא אחד מהם.
טקס החתימה נערך השבוע באבו דאבי בנוכחות שר האוצר של ארה"ב סטיב מנוצ'ין, ושר המדינה של האמירויות עובייד חומייד א־טאייר. גם אבי ברקוביץ', שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב למזרח התיכון היה שם. כן, שבועיים בלבד לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב, דונלד טראמפ דאג שהשניים ישתתפו בטקס החתימה, מה שמצביע על החשיבות שמייחס הממשל האמריקני לשיתוף הפעולה הזה.
ואכן, אי אפשר להפריז בחשיבותו של ההסכם, שמכניס את ישראל לזירה של שיתופי פעולה עם שחקנים אזוריים ובינלאומיים בתחום האנרגיה. בשלב ראשון, הקו הימי החדש יוביל מוצרי נפט מאיחוד האמירויות למסוף קצא"א שבאילת, משם יוזרמו הדלקים למסופי החברה באשקלון ומשם ללקוחות ברחבי הים התיכון. להסכם יש פוטנציאל משמעותי ובטווח בינוני ורחוק גם צפי להשפעה על המשק הישראלי. בתור התחלה, ההכנסות הצפויות למדינה מדמי מעבר מוערכות ב־800 מיליון דולר בשנה. בנוסף, הפעילות שתצמח סביב צינור הנפט והסתעפויותיו לנמלי אשדוד, חיפה ובתי הזיקוק – צפויה לייצר ענף כלכלי חדש בישראל. הוא יכלול שינוע, אחסון ותחזוקה בנמלים בעבור זיקוק הנפט ותוצריו.
מעבר לאימפקט הכלכלי, ההסכם מבטא מציאות אזורית חדשה של משולש אסטרטגי שבו שותפות ישראל, איחוד האמירויות וארה"ב. התגובה האיראנית לחתימה על הסכם נרמול היחסים בחודש שעבר הייתה שלל איומים ואזהרות לישראל ולאיחוד האמירויות. דו"ח של ד"ר רז צימט בעבור מרכז המידע למודיעין וטרור ע"ש מאיר עמית, מרכז שורה ארוכה של איומים איראניים. כך למשל, המנהיג העליון חמינאי האשים את האמירויות כי פתחו את אזור המפרץ הפרסי בפני הציונים, וכי הם משתפים פעולה עם "המשטר הציוני" ועם "יסודות נפשעים אמריקניים", כדוגמת “היהודי ההוא במשפחת טראמפ", הוא ג'ארד קושנר, כמובן.
נשיא איראן, חסן רוחאני, הזהיר את שלטונות האמירויות כי אם יאפשרו לישראל דריסת רגל במפרץ הפרסי איראן תבוא עימם חשבון, ומשמרות המהפכה הזכירו ליושבי "ארמון הזכוכית של האמירויות" את פגיעותם. ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האיראנים, מוחמד באקרי הודיע כי איראן תראה באמירויות אחראית לכל דבר שיתרחש במפרץ הפרסי ויאיים על ביטחונה הלאומי. שליט האמירויות יעמוד בפני ההשלכות השליליות של פעולתו המבישה, בדומה לנשיא מצרים אנואר סאדאת, איים.
פיגוע בים האדום
בטהרן לא הסתפקו באיומים כלליים. מהרגע שנחתם הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות הגבירו האיראנים את מאמציהם בכל הקשור לתעמולה. כל כלי התקשורת והסוכנויות האיראניות נרתמו לעניין, אבל איום אחד בלט בספציפיות שלו. בטור זה כבר צוטט המאמר שהופיע בסוכנות פארס ב־14 בספטמבר וקבע כי "צינור הנפט אילת־אשקלון הוא הבסיס לאסטרטגיית הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות". קביעה המדגישה עד כמה ההתפתחות הזאת גורמת לאיראנים לחוש שהנכס הגאו־אסטרטגי החשוב ביותר שלהם, מצרי הורמוז, פשוט נעקף.
כעת, חודש וקצת אחרי החתימה על הסכם השלום עם איחוד האמירויות, מגיע התכלס – החתימה בין קצא"א לאמירויות. האם האיראנים ישבו בשקט? המאמר של סוכנות פארס מתייחס אל חמאס ככוח פרוקסי איראני וממליץ על "שילוב בין יכולות הירי תלול המסלול של חמאס בעזה, ליכולות המתקדמות של יחידת הקומנדו הימי של חמאס". עוד מדגיש המאמר כי מתקני קצא"א וצינור הנפט אילת־אשקלון הם בטווח האש של חמאס, וכי כמו שחמאס כבר הוכיח ב־2014, גם המתקנים של חוף זיקים בהישג ידו. לא זו אף זו: "הצינור על 254 הקילומטרים שלו הוא מטרה קלה החשופה לפעילות הסתננויות קומנדו ופיצוצים". בכך, מוסיף המאמר ומגדיל, "מצטרף קו צינור הנפט אילת־אשקלון למטרות הקלות לטיווח במפרץ חיפה, על ידי כוחות ההתנגדות בלבנון. אם הצבא הישראלי לא מסוגל להתגבר על בלוני תבערה", לועג המאמר, "איך יוכל להגן על ייצוא הגז הישראלי לאירופה?"
הנחת העבודה היא כי האיראנים לא ישבו בשקט. הם ינסו לחבל במסדרון היבשתי גם בנקודות הקצה הימיות שלו, קרי בזירת הים האדום. ספינות של חיל הים משייטות כיום במרחק אלף קילומטר מחופי ישראל כדי להגן על אוניות משא ישראליות ולמנוע הברחות נשק איראני דרך הים האדום. על פי פרסומים זרים, ישראל מחזיקה בסיס מודיעין באריתריאה המשקיף על הים התיכון. באחרונה עלה גם שמו של האי סוקוטרה הסמוך לחופי תימן, כבסיס מודיעין פוטנציאלי משותף לאיחוד האמירויות וישראל.
ישראל נכנסת כעת לעידן חדש של משוואת הזדמנויות גדולות לצד סיכונים גדולים לא פחות, שיהיה צורך לכלכל בתבונה ובמעוף אסטרטגי. השאלה היא כמה זמן עוד ישבו האיראנים בשקט. התשובה היא שמדובר בחלון הזדמנויות צר למדי. בטהרן חורקים שן וממתינים לתוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב. אז ידעו אם פניהם לעוד סיבוב סנקציות וכיפוף ידיים מול ממשל טראמפ, או לדיאלוג מחודש עם ממשל דמוקרטי בראשות ג'ו ביידן.
עוד עולה השאלה האם האיראנים ינסו להפעיל את כוחות הפרוקסי שלהם, חמאס וחיזבאללה, מכיוון עזה, לבנון ורמת הגולן. ואם כן, האם יפעילו האיראנים את הקלף הנוסף שלהם, כוחות החות'ים המורדים בתימן, שהתמחו בהפעלת רחפנים מתאבדים וירי טילים. עוד בסתיו שעבר, במהלך ביקור של שר האוצר האמריקני מנוצ'ין בישראל, אמר ראש הממשלה נתניהו כי "איראן מבקשת לפתח נשק מדויק, טילים שיוכלו לפגוע בכל מטרה במזרח התיכון בדיוק של חמישה עד עשרה מטרים. אותם הם רוצים להציב בעיראק ובסוריה, להפוך את מאגר הטילים בלבנון לחימוש מדויק, וכבר החלו להציב נשק בתימן, במטרה להגיע גם לישראל". בהמשך אף הזהיר שר ההגנה החות'י כי אנשיו מחזיקים "בנק של יעדים צבאיים וימיים של האויב הציוני".
אז מה צופנים החודשים הקרובים? ד"ר צימט אומר כי חוקרי איראן מעריכים כי אם בבחירות לנשיאות ארה"ב ינצח טראמפ, לא יהיה שינוי מהותי; אך אם המנצח יהיה ביידן, החוקרים נחלקים לשני מחנות. המחנה האופטימי האומר כי ביידן ינסה לחזור להסכם הגרעין באמצעות משא ומתן זריז ותהליך דה־אסקלציה. ומולו המחנה הסקפטי יותר, המעריך כי כלל לא בטוח שחמינאי יהיה מעונין לחזור למו"מ. בחלון ההזדמנויות הצר שבין ינואר, אז ייכנס ביידן לתפקידו, לבין חודש יוני שבו ייערכו בחירות לנשיאות באיראן, "אין זמן למשא ומתן, וחמינאי גם לא יהיה מעוניין לתת לרוחאני לנהל אותו", מעריך צימט.
שיא איראן, חסן רוחאני, הזהיר את שלטונות האמירויות כי אם יאפשרו לישראל דריסת רגל במפרץ הפרסי איראן תבוא עימם חשבון, ומשמרות המהפכה הזכירו ליושבי "ארמון הזכוכית של האמירויות" את פגיעותם.
המשמעות הנגזרת היא שאיראן תנסה אולי להגיע להישגים מצומצמים בפעילות עוינת בעיראק או בהפעלת חיזבאללה וחמאס. גם תהליך הנורמליזציה עם האמירויות ובחריין יספק לאיראנים יעדים ישראליים חדשים, שצריכים להדאיג את ישראל. במיוחד, אומר צימט, אם באיראן תתגבש תחושה של נוכחות צבאית מודיעינית ישראלית במדינות המפרץ. זה עניין שבאיראן יתקשו להתעלם ממנו. "כל נוכחות פיזית, או אינדיקציה לתשתית ביטחונית של האמירויות המשמשת לאיסוף מודיעין למען ישראל תהיה קו אדום מבחינתם".
כפי שהדברים נראים, הזמנים מספקים הזדמנויות גדולות וגם סיכונים. האתגר הוא לא לתת להזדמנות לחלוף על פנינו. לא לקלקל. החודש האחרון אופיין במומנטום שהגיע לשיאו עם נחיתתה של משלחת רשמית מאיחוד האמירויות בישראל השבוע, וחתימה על הסכמים כלכליים – כולל הסכם מפתיע לפטור הדדי מוויזות.
אחת ההתפתחויות המשמעותיות היא ההכרזה השבוע על הקמת קרן משותפת לישראל, ארה"ב ואיחוד האמירויות, שמשרדיה ישבו בירושלים ותיקרא "קרן אברהם". על פי הודעת שגרירות ארה"ב, הקרן המלווה על ידי הבנק האמריקני לפיתוח תתוקצב בשלושה מיליארד דולרים שיגויסו מהמגזר הפרטי בשלוש המדינות, ותקדם שיתוף פעולה כלכלי בין מדינות המזרח התיכון וגם מעבר לו. משרדי הקרן ישבו בירושלים, ותפקידה יהיה לאתר ולזהות מיזמים אסטרטגיים להשקעה לטובת האזור כולו. שני פרויקטים שהקרן תלווה הם RED MED של קצא"א, ופרויקט נוסף יטפל בשדרוג מעברי הגבול בין ישראל לרשות הפלסטינית. המשולש האסטרטגי החדש מתחיל להיראות כמו נוסחה מנצחת.
ההצלה של קוררה
הכרזה ברוח דומה הגיעה השבוע גם מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ולפיה "המועצה האטלנטית בוושינגטון, מרכז המדיניות של האמירויות באבו דאבי, והמכון למחקרי ביטחון לאומי בתל־אביב כוננו שותפות אסטרטגית משולשת". בשיחה עם ראש המכון, אלוף במיל' עמוס ידלין, הוא אמר כי "הדבר החשוב הוא כי בעקבות הסכמי אברהם יש כעת הזדמנות לשלום חם לא רק בין מנהיגים אלא בין עמים. אם נצליח לעשות חילופי סטודנטים, לקדם תיירות, פרויקטים כלכליים וחילופי טכנולוגיה וחקלאות, שני העמים יראו את רווחי השלום". ידלין מקווה גם להעלאת רעיונות חדשים מחוץ לקופסה למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. "הפלסטינים זועמים", אמר ידלין. "הם יכולים להמשיך לזעום ולשחק משחק סכום אפס. בעקבות הסכמי אברהם אין לפלסטינים וטו על שלום בין ישראל למדינות ערב. 18 שנה היינו תקועים עם היוזמה הערבית ואף אחד לא העז לנרמל יחסים עם ישראל. מה שמתחולל כעת הוא שינוי פרדיגמה. פריצת דרך, שתאפשר פריצות נוספות. יש רעיונות חדשים, גם מול סעודיה, גם בנושא הר הבית. יש דברים שמדינות ערב יכולות להציע לפלסטינים. עובדים על כל הספקטרום".
ולסיום, חשיפה שהביא השבוע הוול סטריט ג'ורנל במאמר שתיאר כיצד הפכה משימת הצלה בתימן לאבן דרך בכינון הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאבו דאבי. בקיץ 2017, נכתב בעיתון, הגיעה בקשה דחופה לשגרירות האמריקנית באבו דאבי – לארגן משימת הצלה דחופה של פינוי חיילים מהאמירויות שנלחמו בתימן. מי שהתגייס למשימה היה הנספח הצבאי בשגרירות ארה"ב, מיגואל קוררה, והוא גם ניהל את משימת ההצלה. האמריקנים שלחו אז שני מסוקים ופינו את הפצועים תחת אש. בין החיילים היה גם אחיינו של אמיר אבו דאבי. בשלב ראשון הועברו החיילים לספינת תקיפה אמריקנית במפרץ עדן, ומשם לבית חולים צבאי אמריקני בגרמניה. הצוות האמריקני נאבק על חיי החיילים והזרים עשרות מנות דם לייצב את מצבם. קוררה הפך לגיבור באמירויות ויצר קשרים חמים עם משפחת המלוכה. ב־2019 הוצב הגנרל קוררה לתפקיד חדש במועצה לביטחון לאומי, כמנהל בכיר לענייני מדינות המפרץ. לימים, כאשר החלו השיחות החשאיות בין ישראל לאיחוד האמירויות, אחד הנכסים העיקריים של האמריקנים בתיווך היה קוררה.
בחודש יולי טס קוררה למפגש עם האמיר, ובו נכח גם האחיין שחייו ניצלו בזכות מאמציו של הגנרל האמריקני. באותו מפגש קריטי הבטיח קוררה לאמיר כי כל תנאי ההסכם יכובדו. ומתברר כי גם זכות היוצרים על השם "הסכמי אברהם" רשומה על שמו.
