זה לא הסכם שלום ולא נורמליזציה, אבל יש סיבה טובה להתרגש. בשבוע הבא יחלו שיחות על קביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון. לבנון בהגדרה היא מדינת אויב. עשור שלם של משא ומתן עיקש ורגיש קדם לרגע הזה, בעוד חיזבאללה עושה כל שביכולתו כדי להפריע לפתיחת שיחות עם מדינת ישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרבית המחלימים מקורונה מדווחים על תופעות לוואי כרוניות
– עימות הסגנים: ברור מי ניצח אבל לא ברור כמה זה משנה
– הפלגים הפלסטיניים: להשיב את המאבק המזוין נגד ישראל
את נקודת המפנה אפשר אולי לסמן באותו רגע שבו דיוויד סאת'רפילד, אז עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המזרח התיכון, לקח את העניינים לידיים. סאת'רפילד, שסיים את תפקידו בשנה שעברה, מכהן כעת כשגריר ארה"ב באנקרה. את מקומו תפס סגנו דיוויד שנקר. זו הייתה שנה לגמרי לא קלה עבור שנקר. הוא טייל הלוך ושוב בין ישראל ללבנון רק כדי להגיע להבנות המינימליות ביותר, שאותן תיאר כ"בזבוז זמן מצער".
אבל בראשית אוגוסט הודיע לפתע יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, כי הדיונים המקדימים עם וושינגטון לקראת שיחות על הגבול הימי עם ישראל הגיעו לישורת האחרונה. המצב הכלכלי הקשה, ובהמשך גם הפיצוץ בנמל ביירות, הכניסו את לבנון כולה להלם. המדינה נקלעה למשבר פוליטי, אזרחי, כלכלי וחברתי חסר תקדים, והאצבע המאשימה כוונה אל חיזבאללה.
אבל אפילו בשיאו של הלחץ נראה כי דרוש היה פוש נוסף. במהלך ועידה וירטואלית שקיים מכון ברוקינגס בתחילת ספטמבר, אמר שנקר כי "בשל סיבה כלשהי, בלתי מובנת לחלוטין, אין בלבנון את תחושת הדחיפות הדרושה, למרות שמדובר פה בכסף שממתין למדינה במשבר כלכלי עמוק". הוא סירב לחשוף את מה שכינה "אבסורד" שמונע מלבנון להידבר, אבל אמר שאם הבעיה לא תיפתר ישקול לחשוף אותה.
האיום כנראה עשה את שלו. בשבוע שעבר הכריז נביה ברי, ראש הפרלמנט הלבנוני, כי הושג הסכם המסגרת שיאפשר פתיחת משא ומתן בין ישראל ללבנון על הגבול הימי והיבשתי המשותף. בעקבות ההודעה הזו פרסם שר האנרגיה הישראלי יובל שטייניץ כי שתי המדינות יקיימו מגעים ישירים בתיווך אמריקני, על גבול המים הכלכליים ביניהן. "מטרתנו להביא לסיום המחלוקת בנושא תיחום המים הכלכליים בין ישראל ללבנון, במטרה לסייע בפיתוח משאבי הטבע לטובת כל עמי האזור", אמר.
שנקר ינחת כאן בשבוע הבא, ב־12 באוקטובר. השיחות עצמן צפויות להיפתח יומיים אחר כך בעיירת הגבול הלבנונית נאקורה, שבה שוכן מטה האו"ם. במקור ביקשה לבנון כי גם האו"ם וגם האמריקנים ישמשו כמתווכים בשיחות נאקורה, אולם ישראל התנגדה לאו"ם כגוף מתווך. בעת ביקורו בישראל בשבוע שעבר הודיע שנקר לשר החוץ גבי אשכנזי כי העמדה הישראלית התקבלה. האו"ם יארח את השיחות בנאקורה, אך את המשא ומתן תנהל ארה"ב. המשלחת הלבנונית תורכב מנציג נשיא לבנון מישל עאון ומקצינים בצבא לבנון. המשלחת הישראלית תנווט על ידי השר יובל שטייניץ.
השאלה הגדולה היא איך יתנהל חיזבאללה אל מול השיחות. במהלך השנים הוא תקע פעם אחר פעם מקלות בגלגלי השיחות. הבסיס העקרוני להתנגדות ארגון הטרור נבע מהחשש שהסכם גבולות עם ישראל ישמוט מתחת רגליו את הבסיס להמשך המוקוואמה, המאבק בישראל, ומכאן גם את ההצדקה להמשך קיומה של התנועה. זה לא השתנה. אולם בניגוד לעבר הפעם הארגון לא נמצא במצב שבו הוא יכול לצאת בפומבי נגד השיחות, שכן בלבנון הן נראות כרגע כמקור היחיד כמעט שיכול להוציא את המדינה, לפחות באופן חלקי, מהתהום הכלכלית שהיא הידרדרה אליה.
האזורים עתירי הגז הטבעי בתחום המים הכלכליים של לבנון נמצאים דווקא סמוך לגבול המים הכלכליים של ישראל. בהם בלוק 9 המפורסם, אך גם בלוקים 8 ו־10 הסמוכים. הסכם על הגבול המשותף יאפשר לישראל ולבנון להגיע להבנות שיאפשרו סוף סוף להתחיל פעילות חקר וקידוחים, שיסללו את הדרך לניצול משאבי הגז.
מפרידים בין ים ליבשה
הדגש בשיחות האלו הוא על הגבול הימי, אך על הפרק נמצאות עדיין המחלוקות לאורך קו הגבול היבשתי המכונה "הקו הכחול". ד"ר בני שפנייר, עמית מחקר במרכז לחקר ביטחון ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, אומר כי לאורך הקו הכחול יש עדיין 13 נקודות חיכוך בעלות משמעות טקטית או אסטרטגית. אולם המוקש הזה נוטרל כנראה, לפחות זמנית, על ידי האמריקנים. אם עד כה נטו הלבנונים לקשור בין שיחות על הגבול היבשתי לגבול הימי, האמריקנים הצליחו לנתק את הקשר הזה. בתדרוך לעיתונאים בשבוע שעבר אמר שנקר כי שיחות בדרג מומחים לחידוש הדיאלוג על הנקודות שבמחלוקת בקו הכחול, יתנהלו במסלול נפרד מהשיחות שצפויות להיפתח בימים הקרובים.
בניגוד לעבר, לבנון הסכימה הפעם להפרדה בגלל הצורך הכלכלי האקוטי שלה והתקווה כי הגז יסייע. "הפתרון הימי הרבה יותר נגיש", מסביר שפנייר, "כיוון שקיימת פרוצדורה לפתרון מחלוקות באמצעות 'אמנת הים' העוסקת בהסדרת זכויות של מדינות חוף". ישראל אמנם אינה חתומה על האמנה, אך נוהגת בהתאם לה. על פי האמנה, המים הכלכליים של מדינה משתרעים למרחק 200 מייל ימי מהחוף, או עד לשינוי חד בזווית השיפוע של קרקעית הים. עוד קובעת האמנה כי למדינת החוף זכות בלעדית לעשות שימוש באוצרות הטבע בשטחה גם אם לא הכריזה על מים כלכליים.
הסכסוך בין ישראל ללבנון על הגבול הימי החל לפני כעשור, עם גילוי שדות הגז הגדולים לחופי ישראל. שתי המדינות הכריזו אז על מים כלכליים. "העניין הוא", אומר שפנייר, "ששתי המדינות סימנו את גבולן באמצעות קו שמוצאו מראש הנקרה. ישראל סימנה קו קצת יותר צפוני, ולבנון קו קצת יותר דרומי. התוצאה היא שני קווים החותכים זה את זה ויוצרים אזור משולש בן 860 קמ"ר הנתון במחלוקת". כאן נכנסת השאלה בדבר הבעלות על בלוק 9 העשיר במרבצי גז טבעי. בזהירות המתבקשת נאמר שעל פי הפרמטרים של אמנת הים ישראל סימנה קו "נסיבתי" יותר, ואילו הלבנונים סימנו קו "מקצועי" יותר.
לשאלה מי מהמדינות סימנה את הקו באופן נכון יותר ולמי יש אינטרס להתפשר, התייחסנו כאן כבר בחודש שעבר, בריאיון עם פרופ' שאול חורב, ראש מרכז חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, וראש מרכז עזרי למחקרי איראן והמפרץ הפרסי.
"ניסיון העבר שלנו מלמד", אמר חורב, "שכאשר התעקשנו ללכת עד הסוף, מסרנו בסוף את הכול. הפיצוץ בנמל ביירות יצר בלבנון מצב חדש שמשחק כעת לטובתנו. מי שחישק עד כה את ממשלת לבנון בשאלת הגבול הימי היה חיזבאללה. אולם בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות מעמדו השתנה. הארגון מעולם לא היה בשפל ציבורי כמו עתה. יכולת המיקוח שלו השתנתה. לבנון כעת במצב כלכלי וחברתי כה חמור, שאם יש אפשרות שיימצא גז בים, זו עזרה כה משמעותית ללבנון שחיזבאללה יתקשה להתנגד לה".
בלי דיבור ישיר
לא מעט תהיות נותרו עדיין בנוגע לאופן שבו ייערכו בפועל השיחות השבוע בנאקורה. האם משלחות המשא ומתן יישבו בחדרים נפרדים בעוד המתווך התרוצץ ביניהן הלוך ושוב, או באולם אחד אך לא יפנו ישירות זו אל זו אלא באמצעות המתווך בחדר. ויהיו גם שיקולים נוספים, כמו התנהלות בזמן קורונה.
בשיחה עם עיתונאים בחודש שעבר נשאל שנקר האם לצורך השיחות בנאקורה יחצו בכירים ישראלים, למשל שר האנרגיה יובל שטייניץ, את הגבול ללבנון. שנקר אמר כי ההחלטה על הרכב המשלחות ומי ישתתף בפתיחת השיחות נתונה להחלטת הצדדים. אבל אם לשפוט על פי העיתון הלבנוני אל־אחבאר, המקורב לחיזבאללה, העניין רחוק מלהיות פשוט. בכתבה שפורסמה השבוע ירד העיתון לפרטי פרטים של הרכב המשלחת הלבנונית. על פי אל־אחבאר, המשלחות אמורות להיות בדרג צבאי ודרג מומחים בלבד. אם בישראל יהיה ניסיון להעלות את המשלחת לדרג מיניסטריאלי, מזהירים באל־אחבאר, המשא ומתן עלול להתפוצץ עוד לפני שהחל.
בישראל טרם נחשפו פרטי הרכב המשלחת ומי יעמוד בראשה. אולם על פי אל־אחבאר, נשיא לבנון מישל עאון כבר החליט על הרכב המשלחת הלבנונית. בראשה יעמוד סגן הרמטכ"ל באסם יאסין, ואליו יצטרפו אלוף משנה בחיל הים, מומחה לענייני הגבול הימי, ויו"ר הרשות לניהול משק הנפט של לבנון. העיתון ציטט מקורות בארמון הנשיאות ולפיהם המשלחת תכלול גם יועץ טכני ודיפלומט. "הנשיא עאון ייפגש תוך מספר ימים עם המשלחת כדי לתת הנחיות נוספות בנושא", נכתב.
ובמה שקשור לצורת המשא ומתן, על פי אל־אחבאר נציגי האו"ם החליטו להמשיך בשיטה שנקבעה מאז 2007 במפגשים התקופתיים בין צבא לבנון, יוניפי"ל וצה"ל בנאקורה. המשלחות המשתתפות ישבו באולם אחד, ובלבד שאף אחד מבאי המשלחות הלבנוניות והישראליות לא יפנה ישירות אל חברי המשלחת השנייה.
אם אפשר ללמוד משהו מהפרסומים של אל־אחבאר, בחיזבאללה נמצאים עם היד על הדופק בכל הנוגע לפרטי המשא ומתן. גם הנשיא עאון וגם יו"ר הפרלמנט הם בני ברית פוליטיים של חיזבאללה, בלי קשר לרמת השנאה ביניהם. חיזבאללה, למרות הכול, מרגיש מספיק חזק כדי לדרוש את משרת שר האוצר בכל ממשלה עתידית.
ובמה שקשור לעם הלבנוני, הם היו רוצים מאוד שלבנון תפתח את משק הנפט והגז שלה. אבל כמו שאמר אליין דרהאם, כתב ערוץ MTV הלבנוני, במהלך שיחת וידאו עם דיוויד שנקר בחודש שעבר, העם בלבנון, שמכיר היטב את האנשים בצמרת, חושב שהפוליטיקאים הלבנונים החליטו הפעם ללכת על עסקה חשאית הכוללת שיחות על הגבול הימי, כדי להקל מעליהם את הסנקציות הכלכליות שהושתו בידי האמריקנים דווקא.
לחצו לכתבות נוספות על לבנון שלא הכרתם
