שני חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי נקלעו בטעות לפאתי רמאללה שלושה ימים אחרי יום הכיפורים תשס"א, לפני עשרים שנה בדיוק. אי אפשר לתאר את האכזריות הבלתי נתפסת שבה שוסעו למוות בשעות הבאות בידי המון פלסטיני נלהב. זה היה אחד משיאי הזוועה של הימים המדממים ההם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אנחנו עדים לנזקים חמורים, שלא ראינו בתחילת המגפה"
– עוצר יציאות, סיוע אזרחי: צה"ל מעלה הילוך במאבק בקורונה
– מחנה הימין צריך להתעקש על האידיאולוגיה שלו
ביולי 2019, בפסק דין ארוך של יותר מאלף עמודים, פסק השופט משה דרורי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשות הפלסטינית נושאת באחריות ללינץ' ולמעשי רצח נוספים במהלך האינתיפאדה השנייה, וכי עליה לפצות את המשפחות. לפי השופט, ב"תיקי נורז'יץ" הוכחה העובדה שהרשות הפלסטינית ואש"ף שלחו את המפגעים ועודדו אותם, בדחיפה אידיאולוגית, כספית ומעשית, ותמכו בהם ובמשפחותיהם. ב"תיקי נורז'יץ" נכללו עוד 16 פיגועי טרור מלבד הלינץ' בתחנת המשטרה ברמאללה: רצח ארבעת בני משפחת גביש בביתם באלון־מורה, רצח בני הזוג דיקשטיין ואחד מבניהם, פיגוע ההתאבדות באוטובוס בצומת מגידו שנהרגו בו 17 בני אדם, ועוד.
את התובעים ייצגה עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, נשיאת ארגון "שורת הדין" שמנהל מאבקים משפטיים אזרחיים רבים נגד גורמי טרור. "אף אחד לא תבע את הרש"פ לפני כן מעולם, ואף אחד לא ידע איזו ישות היא ולמי יש למסור את התביעה", היא אומרת. "אבל הגשנו תביעה, וביקשנו לעקל את הפיצויים מכספי המיסים שנגבים על ידי ישראל עבור הרשות".
מיכאל נורז'יץ, אחיו של ואדים ז"ל, אומר לנו כי לא העלה אז בדעתו שיידרשו 19 שנה כדי שהצדק יצא לאור. "האמנו שצריך ללכת בדרך הזאת, המשפטית, מבחינה עקרונית. היה חשוב לנו להוכיח שיש פה אשמה. לא חשבנו שזה ייקח כל כך הרבה שנים. אחרי חמש או שבע שנות דיונים כבר הבנתי שבית המשפט אינו ממהר לפסוק לטובתנו, ולפעמים היה נראה כמעט שהוא פועל יותר לטובת הצד השני. אבל בסופו של דבר נעשה צדק".
מבחינת דרשן־לייטנר, המאבק המשפטי היה דרך נוספת להילחם בטרור שהכה אז בעוז בישראל, לצד הנתיבים הצבאיים והמדיניים. "פסק הדין של השופט דרורי אומר שערפאת ניהל מערכה שלמה נגד ישראל, והרש"פ סיפקה למחבלים במעשה ובשתיקה את כל האמצעים שנדרשים להם לצורך הטרור – נשק, כסף או הכוונה, הסתה מכוונת, שחרור ממעצר כדי ללכת לבצע פיגועים – כל התשתית שהמחבלים היו צריכים, הם קיבלו מהרש"פ.
"זה פסק דין חסר תקדים ועכשיו אנחנו דנים בו בשאלת הנזק. מדובר ב־150 תובעים. אנחנו מבקשים כעשרה מיליון שקל לכל תובע, מיליארד וחצי שקלים בסך הכול. הגשנו בקשה לעיקול וקיבלנו עיקול על שליש מהסכום, חצי מיליארד שקלים. שר האוצר יהיה חייב לממש את הפסק באמצעים שבידיו. כרגע אנחנו בשלבי סיכומים של תביעת הנזיקין".
לדבריה, בני המשפחה של הקורבנות ניהלו את ההליך שהמדינה הייתה אמורה לנהל בעצמה. "במציאות מתוקנת, הם לא היו צריכים לנהל הליך פרטי ואישי כדי להשיג שיפוי מהרשות הפלסטינית. המדינה הייתה צריכה לקחת את ההליך לידיה ולדאוג שיקבלו פיצוי הגון". עכשיו המדינה צריכה לפעול כמתחייב, לעקל את הכסף ולהעבירו למשפחות, "ולא רק כי מגיע להם מוסרית, אלא כי בית המשפט הורה".
פיצוי של עשרה מיליון שקלים לתובע יהיה בלתי רגיל בישראל, אבל לדבריה הסכום "דומה ואפילו נמוך ממה שנפסק בארה"ב לנפגעי טרור. שם יצרו מעין נוסחה לפיצוי קורבנות טרור – למשל, הורים שכולים מקבלים 10 מיליון דולר, ילד ששכל את הוריו מקבל 5 מיליון דולר, וכן הלאה. בית המשפט מראה בפסיקות האלו את סלידתו ממעשי טרור ואומר שאי אפשר לסלוח על מעשה טרור שכן מדובר לא רק בנזק לקורבן שנפגע, אלא לחברה כולה.
"גם הכנסת, בדיונים על פטור מאגרה בתביעות נזיקין, קבעה כי תביעות טרור עד 20 מיליון שקל לכל תובע יקבלו פטור מאגרה. כלומר, גם בעיני המחוקק הישראלי זה סכום פיצויים ראוי. יהיה מרתק לראות מה בית המשפט יפסוק. אני חושבת שזה יקרה לקראת סוף השנה".
חיכוכי חוק
הדיונים לאורך השנים עסקו רבות במעמדה של הרשות הפלסטינית. "בהתחלה הרש"פ טענה שהיא מדינה או ישות מדינית, ולכן נהנית מחסות ריבונית. את אנגליה וצרפת, למשל, אי אפשר לתבוע בישראל. היה דיון שהגיע עד לבית המשפט העליון, אם הרשות הפלסטינית היא אכן מדינה. התקבלה הכרעה שמי שיפסוק ויכריע בנושא הוא משרד החוץ. שר החוץ יכול להוציא תעודה המצהירה אם ישות מסוימת מוכרת על ידי ישראל כמדינה. זו הייתה הפסיקה במחוזי. שופט המיעוט היה השופט דרורי שקבע שצריך להיות שילוב של שני גורמים – משרד החוץ וכללי המשפט הבינלאומי. ולפיהם, הרשות רחוקה מלהיות מדינה.
"ציפי לבני, שרת החוץ באותה תקופה, התמהמהה מלבוא לבית משפט, הוצאנו לה מדי חודש צו שמורה לה לבוא ולהביא את התעודה. אחרי חצי שנה הוצאנו נגדה בקשה לביזיון בית המשפט וביקשנו להטיל עליה מאסר וקנס כפי שקבוע בחוק. למחרת היא הגיעה, ומסרה את תעודת שר החוץ שאומרת שהרשות הפלסטינית איננה מדינה ואינה נהנית מחסות מתביעות נגדה".
אחר כך עלתה סוגיית הדין שצריך לחול על התביעה. "הפלסטינים טענו שהדין שצריך לחול על התביעה הוא לא הדין הישראלי, כי הפיגועים לא קרו בשטח ישראל אלא בשטחי הרשות, למשל הלינץ' ברמאללה. וכי גם הנתבעת עצמה, הרש"פ, אינה כפופה לדין הישראלי. הטענה הזאת הגיעה גם היא לעליון וגם היא נדחתה. טענה נוספת הייתה שמדובר ב'פורום לא נאות'. הרש"פ טענה שמי שצריך לדון בזה הוא בית המשפט ברמאללה".
הטענות כולן, היא משחזרת, נידונו בכובד ראש בבית המשפט הישראלי. "זה נמשך שנים, עלה בסוגיות מסוימות לעליון, ואחר כך הגענו לשלב הראיות. הרש"פ לא הגישה ראיות מטעמה והתחלנו לשמוע עדים מטעמנו כי בית המשפט אמר באופן חריג שהוא לא רוצה לבזבז זמן. הליך שמיעת הראיות היה מורכב, התקיימו לפחות 150 דיונים. העלינו לדוכן העדים מחבלים, שוטרים, מומחים לטרור שהציגו בפני בית המשפט את המשנה של עראפת והרש"פ והוכיחו באמצעות מסמכים שהרשות ניהלה מערכה מכוונת נגד אזרחי ישראל. בסוף הגיעו גם מומחים מטעם הרש"פ. לאחר הראיות ושלב הסיכומים הגיע פסק הדין, שהטיל בכל פיגוע ופיגוע מאה אחוזי אשמה על הרשות הפלסטינית. בעיניי אין שום ספק שגם הפיצויים יגיעו".
מיכאל נורז'יץ מאמין גם הוא שהפיצוי יגיע. "זה לא שאני מחכה לכסף. אבל חשוב להעניש את הפלסטינים גם מבחינה כספית. הם הרי תובעים את מדינת ישראל בכל שנה על פציעות ופגיעות בהם, ומדינת ישראל משלמת להם. הגיע הזמן שגם הצד השני ישלם". תקופת החגים, הוא אומר, מכבידה מדי שנה יותר ויותר על הוריו המבוגרים, שמציינים בין כסה לעשור את מות בנם בלינץ' האכזרי ההוא: "הם מזדקנים, וזה רק נהיה קשה יותר בשבילם".
