ביום שני שעבר התכנסו משפחות וולף וטוקר באופן ספונטני לחגוג את מינויה של חוי טוקר לשופטת בית משפט השלום בירושלים. אל ביתה של טוקר בגבעה־הצרפתית הגיעו אחיה ואחיותיה, חלקם אברכים, כדי לציין את ההישג שאליו הגיעה אחותם הבכורה – השופטת החרדית הראשונה בישראל. לא בטוח שכל הנוכחים מסכימים עם מסלול חייה של האחות, שצמחה באחת המשפחות המיוחסות במגזר החרדי, אך אין ספק שהיא זוכה לחיבוק חם ולהערכה מצידם.
במגזר החרדי התחלקו השבוע התגובות בין הערכה ל ביקורת. במאמר המערכת של העיתון 'יתד נאמן' תקפו את המינוי: "גם אם אנשים אלה היו מכריעים על פי דין תורה ממש, אלה הן ערכאות. אף אם יכסו בכיפה או בפאה נכרית את קרחתם היהודית, יישארו דל משפטי גאה". בהמשך תיארו את טוקר כמי שמכניסה את ראשה לתוך גיליוטינה, "לא רק הראש הפרטי, אלא הראש של הכלל". מנגד, מקורביה של טוקר בטוחים שהיא תצליח לשלב בין ההלכה לשפיטה בערכאות, תוך "שמירה על הערכים שעליהם גדלה", כלשונם.
מירי ליפשיץ, חברה קרובה של טוקר המתגוררת בסמיכות אליה, מספרת כי השיפוט הוא מטרה שטוקר סימנה לעצמה עוד לפני שנים. "אני זוכרת את השיחה הזו אצלי בבית, אחרי הדלקת נרות, לפני חמש שנים, שבה היא פשוט אמרה 'החלום המקצועי שלי להיות שופטת'. והיא באמת עבדה קשה מאוד, ועשתה הרבה ויתורים במהלך השנים כדי להגיע למקום הזה. היו לה הרבה אופציות והזדמנויות אחרות, אבל היא הייתה מכוונת מטרה, ראתה בתפקיד הזה שליחות".
לדברי ליפשיץ, טוקר לא נושאת דגל פמיניזם והולכת עם האמת שלה. "היא דוגלת בשוויון בין כל בני האדם, חילוני, חרדי, גבר, אישה. היא באה מהמקום של לעשות טוב בין אדם לחברו. היא לא תטיף מוסר למישהו אחר. היא דוגלת בכך שכל אחד יחיה בצורה שמתאימה לו".
ליפשיץ, שהקימה לפני כמה חודשים את 'מרכז הלום', מרכז לניהול ומצוינות מקצועית במגזר החרדי אשר מלווה נשים חרדיות רבות בשלבים שונים בקריירה שלהן, מצאה את עצמה לא פעם דנה עם טוקר בענייני קריירה והגשמה עצמית. "חוי לא תנסה לשנות אחרות, והיא לא חושבת שמשרה תובענית כזאת מתאימה לכל אחת. אם למישהי אחרת מתאים להישאר בבית עם הילדים, או להיות מורה או כל מקצוע אחר, היא תכבד ותעריך. נושא שכן חשוב לחוי הוא מימוש עצמי, ושכל אחת תממש את עצמה בדרך שמתאימה לה, בין שזה בקריירה או באימהות".
איך לדעתך היא מתכננת לשלב בין שיפוט לפי חוקי המדינה לבין ההלכה?
"אני מאמינה שכמו שהיא הצליחה לשלב עד היום הלכה ויראת שמיים בתפקיד שלה, אין זה ימשיך כך גם הלאה. היא באה ממשפחה של הלכה, משפחה של תלמידי חכמים, היא נשואה לתלמיד חכם, ואני בטוחה שהיא תמשיך עם זה. היא לא רואה התנגשות בין הדברים".
אתן גרות באותה שכונה, איך הסביבה הקרובה מקבלת אותה?
"בשונה מארה"ב, שם נבחרה השופטת החרדית־חסידית רוחי פרייר בהליך בחירות בתמיכת הקהילה שלה, אצל חוי המינוי הוא מקצועי נטו, והרחוב קיבל את הבחירה הזו בחיוב ובהערכה. רק בדיעבד היא הבינה שעצם המינוי שלה נותן הרבה כוח לנשים מהמגזר החרדי ובכלל. היא לא עשתה את הצעד הזה כדי לפרוץ דרך, אלא כי היא ראתה את השליחות המקצועית שלה בתחום הזה. רק בדיעבד היא הבינה איזו השראה ומקור כוח היא מהווה בשביל נשים".
"כריזמה, עוצמה ואופי"
חוי טוקר נולדה לפני 41 שנה בלונדון לדבורה, בתו של הרב שרגא פלונצ'ק, ראש ישיבת 'עץ חיים – וילרייק' שליד אנטוורפן, ושל הרב יוסף רפאל וולף. בילדותה עלו הוריה לישראל והיא גדלה ולמדה בבני־ברק.
משה ויסברג, כתב האתר 'בחדרי חרדים', מגדיר את הבית שבו צמחה טוקר כ"הכי חרדי שיש. אביה היה בין המקורבים ביותר לרב אלעזר מנחם שך זצ"ל, מנהיג הציבור הליטאי בדור שעבר, עוד בהיותו תלמידו של שך בישיבת פוניבז' בבני־ברק, ומאז היה לנאמן ביתו הקרוב מזה שלושים שנה ואף הוציא ספר הוראות שנתן בחייו בכל הנושאים. הרב רפאל וולף מתגורר במרכז בני־ברק. כל ילדיו, וכך בתו חוי, למדו בבית ספר בית יעקב והסמינר".
לימים נישאה חוי ליחזקאל טוקר, כיום עו"ד וטוען רבני ובעל ייחוס משל עצמו. טוקר הוא בנו של הרב נחמן טוקר זצ"ל, מראשי 'ישיבת חברון' בירושלים שנפטר לפני כשנה. ויסברג אומר כי "הידיעה כי מדובר בשופטת חרדית מהמיינסטרים החרדי והזרם המרכזי הביאה באמת להפתעה גמורה, שכן לא מדובר בחרדים מודרניים אלא באמת ממשפחה סוּפר חשובה".
הזוג טוקר התגורר תחילה בשכונת הר־נוף בירושלים, ואחר כך, במשך כמה שנים, בהתנחלות הר־אדר בשליחות תורנית מטעם ארגון 'איילת השחר'. משם חזרו לירושלים לשכונת הגבעה־הצרפתית. השניים הם הורים לארבעה. הבכור שבהם התגייס לאחרונה, ואילו הקטן לומד בתלמוד תורה. המשפחה מרבה לארח, ומעורבת בעשייה חברתית בשכונה ומחוצה לה. מי שזקוק לכיסאות לאירוח יודע כי יוכל למצוא אותם בגמ"ח של משפחת טוקר. חוי זוכה לגיבוי מלא מבעלה, שתומך בה לאורך כל הדרך.
את שנות התיכון העבירה טוקר תחילה ב'סמינר וולף' בבני־ברק, ובהמשך ב'סמינר החדש' בירושלים, באותו מחזור יחד עם רבקה רביץ, ראש הסגל בבית נשיא המדינה.
לאחר סיום הסמינר ונישואיה השלימה טוקר את מבחני הבגרות ופנתה ללמוד משפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת־גן. בעוד שרוב חברותיה המשיכו במסלול הטבעי של הוראה, טוקר החלה בצעד הראשון במסלול חייה. סטודנטים שלמדו איתה באותה תקופה מתארים סטודנטית מצטיינת שלא נתנה לעובדה שהיא אמא להפריע לה בלימודים. עם סיום התואר הראשון היא פנתה ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית.
באותה תקופה היא עבדה כמתרגלת בקורס היסוד 'דיני עונשין' תחת הפרופסור בועז סנג'רו. "בחרתי בה כמורה בקורס הן בשל היותה בוגרת מצטיינת של לימודי המשפטים אצלנו במרכז האקדמי, והן בשל פנייתה ללימודים מתקדמים", נזכר סנג'רו. "קיבלתי על אודותיה חוות דעת מצוינות. בנוסף הייתה לי היכרות מוקדמת איתה, עת ישבתי כשופט במשפט מודרך וחוי, כתלמידה, הופיעה בפניי וטענה טענותיה בכישרון רב, וזאת לאחר שהגישה סיכומים בכתב אשר שיקפו מחקר אקדמי מעולה. במהלך שנות עבודתנו המשותפת התאשרה בחירתי כבחירה מצוינת. נוסף לכישורי המחקר המשפטי, הכתיבה וההוראה המעולים שלה, התברר גם שהיא מסורה לעבודתה ושניתן לסמוך עליה. אני שמח על מינויה הראוי".
ניסתה כוחה בשידוכים
טוקר החלה את עבודתה בבית המשפט עוד בשנת 2003 כסטודנטית ולאחר מכן כמתמחה בבית משפט השלום (תעבורה), ובהמשך שימשה עוזרת משפטית בבית המשפט המחוזי בירושלים. השופטת בדימוס מרים מזרחי עבדה עם טוקר במחוזי בירושלים. "חוי אמנם עבדה אצל שופט אחר, אבל כל הזמן הייתה בתמונה ודרכינו הצטלבו. מדובר בבחורה מבריקה ממש, יצירתית באופן לא רגיל, אין מחמאה שאי אפשר לקשור לה. היא מיוחדת בפתיחות שלה לרעיונות, לא סגורה בתבניות מקובעות".
מזרחי מציינת כי מצד אחד טוקר מתאפיינת בשכל קר, ומצד שני היא בעלת רגש ואמפתיה לזולת. "היא תמיד דאגה לאנשים מסביבה, והסבה את תשומת ליבי לדברים שאפשר לסייע בהם. אחת הקלדניות הייתה זקוקה לעזרה, והיא מאוד סייעה לה בכל הקשיים שלה". בין דיון משפטי אחד לשני ניסו השתיים את כוחן בשידוכים בין אנשי בית המשפט. "האמת שהרעיונות היו שלי", נזכרת מזרחי בצחוק. "אבל החבר'ה הצעירים היו מנפנפים אותי, וחוי ידעה איך לפנות אליהם. היא הלכה איתי מתוך חמלה לאנשים, היא כל הזמן חיפשה איפה רע לאחרים ומה אפשר לעזור להם".
נשאר לכן זמן גם לעבוד?
"את כל זה עשינו בין לבין. מבחינה מקצועית, חוי היא שורה ראשונה במקצועיות. היא עובדת ביעילות מדהימה. לפעמים אנחנו השופטים היינו רוצים לבטא משהו בתוך פסק הדין, ובתוך שניות, בעוד אנחנו מתלבטים איך לבטא את עצמנו, חוי כבר הייתה מסדרת את הדברים".
העובדה שהיא חרדית השפיעה במשהו על העבודה המשותפת?
"לא הרגשנו כבדות או שינוי, עשינו כל מה שאנשים בצוות אחר עושים – מדברים, צוחקים. ראינו דרכה שהחרדים הם אנשים, בני אדם, שחושבים ועושים ופועלים וחכמים, כמו כל האחרים".
מהיכרותך איתה, על כס השיפוט, מה יגבר, השכל או הרגש?
"חוי היא אנליטית, ובונה כל דבר מתוך ההיגיון והאוצרות המשפטיים, ומצד שני יש לה היכולת לראות מולה בני אדם בהליך המשפטי ולהבין אותם מהזווית האנושית".
טוקר עבדה כעוזרת משפטית בבית המשפט המחוזי בירושלים עד לשנת 2011. לאחר מכן הצטרפה לפרקליטות, עבדה במחלקה לחקירות שוטרים, ולאחר מכן בפרקליטות מחוז ירושלים. עו"ד סיגל יעקובי, האפוטרופסית הכללית וכונסת הנכסים הרשמית במשרד המשפטים, הכירה את טוקר באותה תקופה. "למיטב זיכרוני, דרכנו הצטלבו לראשונה בהליך ההבראה של בית החולים 'הדסה' בירושלים.
"זה היה התיק הראשון שבו טיפלנו במשותף. אני ליוויתי אז את הליך ההבראה מטעם הכונס הרשמי, וחווי ייצגה את המדינה. בתיק הזה היו ישיבות ודיונים רבים שבהם לקחנו יחד חלק, חלקם בשעות לא שגרתיות. אחרי שהסתיים התיק של 'הדסה' היו לנו עוד כמה תיקים משותפים, כמו הפירוק של חברת 'קרתא'. למען האמת היא הייתה הכתובת המרכזית שלי בפרקליטות המחוז בכל עניין".
גם יעקובי מעידה כי מעבר לרמה המקצועית הגבוהה ולחריצות יוצאת הדופן, חוי היא "בעלת ראש פתוח. היא לא מקובעת. מוכנה להקשיב גם לעמדות מנוגדות לעמדתה ובמקרים המתאימים גם להשתכנע. היא בעלת ראייה רחבה ולא מצמצמת את עצמה רק לאינטרס של הלקוח שהיא מייצגת, כלומר המדינה. בפן האישי התפתחה בינינו ידידות אמיתית, חוצת אמונה דתית או אורח חיים."יש לי אליה הערכה עמוקה כאדם".
הזדמנות לקידוש שם שמיים
הרב יהושע פפר, דיין ומשפטן ועורך ראשי של כתב העת 'צריך עיון', אומר כי "פוסקי ההלכה מתייחסים לבית המשפט הישראלי בתור 'ערכאות' – כינוי תלמודי לבתי משפט של מדינה זרה שאינם דנים על פי דין תורה. הגדרה זו גוזרת איסור חמור על הדיון בפני בית המשפט, כלשון הרמב"ם המפורסמת שהעושה כן 'הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו'.
פוסקי הלכה כמו החזון איש, הרב עובדיה יוסף ועוד רבים התייחסו לבתי המשפט הישראליים בחומרה יתרה, שכן יש צד חילול ה' בכך שבית משפט במדינה יהודית אינו דן על פי דיני ישראל אלא על פי משפט זר".
אבל הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית במכללת 'אורות' ומרצה למשפט פלילי לא רואה בכך סתירה."האיסור הרשמי נוהג במי שפונה לערכאות, ומטבע הדברים הפוסקים לדורותיהם לא התייחסו לשאלה של כהונה בתור שופט, שלא הייתה רלוונטית ביחס ל'ערכאות של גויים'. יש גם מעלה בכהונת שופטים דתיים, המשלבים את ההלכה בפסקי דיניהם ומאירים פנים לסוגיות ציבוריות־משפטיות של דת ומדינה בישראל".
ד"ר ויזל רואה במינוי בשורה של ממש. "הגיעה העת להרחיב את מגוון השופטים. התבונה לא מונחת בכיסו של אדם או קבוצה אחת, מוכשרת ככל שתהיה. דווקא ריבוי הדעות וצורות החשיבה יביאו גאולה לעולם. מינויה של טוקר הוא הזדמנות לקידוש שם שמיים".
