יער שוקדה בנגב המערבי הוא אחד המקומות היפים בחודשי החורף. אלפים באים לכאן מדי שנה ליהנות ממרבדי הכלניות במסגרת פסטיבל דרום אדום. אבל ביום שני האחרון, האווירה החגיגית שהורגשה שם בכינוס ראשי הרשויות בנגב עם יו"ר קק"ל, לא הלמה את סיבת ההתכנסות. למעלה מ־450 מוקדי שריפות נמנו ביערות קק"ל בדרום בחודש האחרון, כתוצאה מטרור בלוני התבערה של המחבלים מרצועת עזה. קרוב לאלפיים דונם ניזוקו בשריפות הללו. אחת ממטרות ההתכנסות הייתה להוקיר את עובדי ויערני קק"ל, אנשי הרשויות ולוחמי האש שנלחמים מדי יום בשריפות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משרד הבריאות בעזה: איבדנו שליטה על הקורונה
– פריימריז בהפתעה: עפר שלח דורש מלפיד שינוי
– סיכום הביקור ההיסטורי באבו-דאבי
באופן סמלי, דקה אחרי שהחלו הנאומים נשמעו צפצופים בניידים של חלק מהנוכחים. דיווח על שני מוקדי שריפה בקרבת מקום הקפיץ את רפי בביאן, קצין הביטחון של מועצת שדות־נגב שבשטחה התקיים האירוע, והוא מיהר לרכבו. ביקשתי מבביאן להצטרף אליו, ומיהרנו לנסוע למוקדי השריפה.
בביאן, חבר קיבוץ עלומים, ראה כבר הכול בגזרה הזאת. 28 שנים הוא משמש קצין הביטחון של מועצת שדות־נגב, שבעבר נקראה מועצת עזתה בשל סמיכותה לרצועה. שישה־עשר יישובים במועצה, שישה־עשר רבש"צים, שמונה מתוכם בקו הקדמי של טרור הבלונים. בשבוע שעבר היו פעמים שרק בשטחי המועצה הזו ניצתו יותר מעשרים שריפות ביום.
זה כבר הקיץ השלישי שבביאן וחבריו מתמודדים עם טרור הבלונים, לצד ירי הרקטות, אך בהשוואה לשנתיים הקודמות מדווח בביאן על התייעלות משמעותית בהתמודדות. "יש שיפור מדהים גם מבחינת האיתור והזעקת הכוחות, וגם בתפקוד של הכוחות בשטח. השיפור באיתור נובע מכך שיש יותר תצפיות, והשיפור בטיפול נגרם משיתוף פעולה של כל הכוחות וטיפול מהיר ויעיל בכל שריפה". הכוחות שבביאן מדבר עליהם הם לוחמי האש של מערך כיבוי האש, עובדי קק"ל, עובדי רשות הטבע והגנים, כוחות צה"ל, הרבש"צים והמתנדבים. "יש גם מקרים מאתגרים כמו שריפה שהייתה לנו באחד היישובים בחצר של בית עם חומרים דליקים, אבל בסך הכול המענה המהיר שלנו ממזער נזקים".
חלק גדול מהשדות בשדות־נגב כבר ריקים מתבואה בתקופה זו. החיטה נקצרה מזמן, לפני שגל הטרור הנוכחי החל. ועדיין, גם השריפות של החודש האחרון הזיקו לחקלאות, בעיקר למטעי האבוקדו שמתחיל להיקטף בקרוב, ולמטעי החוחובה שמהם מיוצרים מוצרי קוסמטיקה.
שתי השריפות שהוקפצנו אליהן דעכו מעצמן, אבל עוד זה מדבר וזה בא, ובביאן מקבל דיווח מחבלן משטרה על צרור בלונים שנמצא בשטח כשרימון יד מוצמד אליו. פיצוץ הרימון דורש נוכחות של חובש ורכב של עזרה ראשונה, ובביאן, שעונה לשתי הדרישות, ממהר למקום. "מרגיז עד כמה המטענים הללו פשוטים", הוא אומר, ומציין כי "הם משתפרים ונהיים רעים יותר ויותר. יש מטענים שאמורים להתפוצץ בנפילה, ויש כאלה שאמורים להתפוצץ כמה דקות אחרי תחילת השריפה, אבל פעמים רבות הם מתפוצצים כבר באוויר מעל יישובים ויוצרים רעש חזק.
"מצד אחד אתה רוצה שהתושבים ייזהרו, מצד שני אתה רוצה שהילדים יילחצו כמה שפחות כדי למזער נזקים נפשיים. הילדים פה כבר לא רוצים בלונים בימי הולדת"
"אנחנו מצידנו נוקטים בזהירות גבוהה. יחד עם מחלקת החינוך ומרכז חוסן של המועצה הוצאנו הודעות בנושא לתושבים. זה מאתגר, כי מצד אחד אתה רוצה שייזהרו, ומצד שני אתה רוצה שהילדים יילחצו כמה שפחות כדי למזער נזקים נפשיים. הילדים פה כבר לא רוצים בלונים בימי הולדת בגלל המצב". ועדיין, בביאן אופטימי. "החיים כאן כמעט רגילים לגמרי. לא תמצא בית ריק בכל העוטף, והנה אנחנו מתארגנים לפתיחת שנת לימודים חדשה".
רקטה, קורונה וחופה
בדרך לפיצוץ הרימון אנחנו עוברים ליד "באר מרווה", חניון מוקף בעצי אקליפטוס, שהוקם ליד בור מים עתיק מהתקופה הביזנטית. בביאן מספר על עשר שריפות שהתרחשו בחניון הזה בחודש האחרון, ועל בלוני תבערה שנחתו כאן שלושה ימים ברציפות. "בזיהוי מהיר ובפעילות מהירה של הרבש"צים שהתנפלו על השריפות עד שכוחות הכיבוי של קק"ל הגיעו, הצלחנו למזער את הנזק".
החניון הזה על העצים שבו ושיחי המרווה שנשתלו בו על ידי קק"ל, יקרים במיוחד לליבו של בביאן. הם מנציחים את בתו הצעירה מרווה, שנפטרה ממחלת הסרטן בהיותה בת 18 בלבד. "חמש שנים, שמונה חודשים ו־12 יום", מונה בביאן כשאני שואל אותו כמה זמן חלף מפטירתה. "החלטנו להסב את המקום הזה ליער קהילתי לכבודה של מרווה שהייתה ילדת טבע, ולשמחתי הצלחנו בעניין הזה. באים לפה עשרות אלפי אנשים בשנה, במיוחד בפריחת הכלניות. אם רק חלק מהם לוקחים מכאן משהו מהצוואה הלא כתובה של מרווה – לחיות, לצחוק ולאהוב – אז אנחנו ניצחנו ומרווה ניצחה".
בביאן ואשתו אורית מילאו את צוואת החיים של בתם גם במישור המשפחתי. לפני ארבע שנים, בגיל 55, עשרים שנה אחרי שהקפיאו עוברים ושנה ושמונה חודשים אחרי שאיבדו את מרווה, הם הפכו להורים לתאומים שנולדו בעזרת אם פונדקאית. הפריית המבחנה שממנה נולדו עמית ואלון, היא אותה הפריה שממנה נולדו גם מרווה ז"ל ואחיה התאום תומר.
רפי ואורית בביאן הצטרפו לקיבוץ עלומים לפני ארבעים שנה עם חברי הגרעין שלהם בבני עקיבא, וגידלו בו שישה ילדים. לצד התאומים הקטנים בני הארבע שנכנסו השבוע לגן, הם כבר סבא וסבתא לנכדה מבנם הגדול. "במסגרת אירועי התרבות של הקורונה עומדים להקרין אצלנו במועצה סרטים בחניון דרייב אין. הייתי מראשוני הנרשמים לצפייה בקפסולה בסרט 'סמי הכבאי'. אלון ועמית מעריצים את סמי הכבאי, ולמזלי יש לי רכב הצלה עם אזעקה, אחרת הם לא היו סופרים אותי…".
הרכב של בביאן מתמצת היטב את שגרת יומו השבוע. במושב הקדמי מצאתי חלק מרקטה שנפלה לפני כמה ימים בשטח המועצה, לצד תדפיסי שבע ברכות לקראת חופת בנו שהתקיימה אתמול בקיבוץ. "זו תהיה חתונה עם מעט אנשים ועם כל מגבלות הקורונה. אפילו לא כל האחים והאחיות שלי יהיו, אבל נעשה הרבה שמח לחתן ולכלה", אמר ביום שני.
ביום שלישי בבוקר פורסם שישראל וחמאס הגיעו להבנות שלפיהן טרור הבלונים יופסק. בביאן, למוד סבבים, דיבר ביום שני באופן מפוכח על עתיד האזור. "עד שלא תיפול אצלם ההבנה שהישות הציונית פה לנצח וששווה להגיע איתה להסכמות, ללמוד ממנה ולעבוד אצלה, תפוח האדמה הלוהט הזה ימשיך להיות לפתחנו עוד הרבה שנים".
