פגישת אנשי האוצר עם ראשי ההסתדרות השבוע, בניסיון להגיע להסכמות בנוגע לקיצוץ בפנסיה התקציבית, התפוצצה מהר מאוד. לא מפתיע. טיפול באי־השוויון המושרש הזה דורש מאמץ רב, והוא ילווה במאבקים רבים מצד ההסתדרות ובעלי ההשפעה, שחלקם נהנים מפנסיה מפנקת במיוחד על חשבון המדינה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מלקקת את הפצעים: לבנון מתחילה להשתקם
– "בסיס ריגול משותף בתימן": מה יוליד ההסכם עם האמירויות
– בית המשפט קבע: הליך ההסגרה של מלכה לייפר יימשך
שר האוצר אולי עסוק עכשיו באיתור ראש אגף תקציבים חדש, אך אסור לו להרפות מהמשימה שהצהיר עליה. כתבנו כאן לא פעם על פצצת הפנסיה התקציבית, אותו חוב של מדינת ישראל כלפי מאות אלפי עובדים ופנסיונרים של המגזר הציבורי, המצטבר למאות מיליארדי שקלים. כדי להמחיש זאת בצורה הטובה ביותר, נערוך השוואה פשוטה שתבהיר לנו במה מדובר.
שלומית יהב, מומחית בתחום הפיננסי־פנסיוני בישראל, שחקרה את הנושא, ערכה עבורנו תחשיב המשווה בין עובד המבוטח בפנסיה תקציבית לעומת עובד המבוטח בקרן פנסיה רגילה. כדאי לדעת כי לרוב הציבור במגזר הפרטי לא הייתה תוכנית פנסיונית בשנים עברו, ולמרות זאת, ההשוואה מתייחסת לעובד שהייתה לו תוכנית פנסיונית כבר בתחילת עבודתו. בנוסף, נלקחו בחשבון התנאים האופטימליים ביותר שקיימים בתוכניות הפנסיה – הפרשה מקסימלית, כל השכר מבוטח לפנסיה, דמי ניהול מינימליים, תשואה של קרוב ל־5% בשנה ועוד.
ניקח אפוא שני עובדים שהחלו לעבוד בשנת 1989 בגיל 25, והיום הם בני 56 עם ותק של 31 שנה בעבודה. נניח שהם החלו בשכר חודשי בסך 2,700 שקל בחודש, והשכר גדל ב־5% מדי שנה. בהתאם לכך, השכר של שניהם בהגיעם לגיל 67, טרם פרישתם, יעמוד על כ־22 אלף שקל. אלא שכאן נגמר הדמיון בין השניים.
העובד הזכאי לפנסיה תקציבית יקבל 70 אחוזים משכרו האחרון. הוא זכאי גם לשלל הטבות כגון תוספת דרגה (המגדילה את הפנסיה שלו בשיעור שבין 2 ל־5 אחוזים) ועוד. בהתאם לכך, קצבת הפנסיה שלו תעמוד על כ־16 אלף שקלים בחודש, ובנוסף הוא יהיה זכאי למענק פרישה שינוע בין 200 אלף לחצי מיליון שקל. לעומתו, חברו מהמגזר הפרטי יקבל קצבה של כ־12,700 שקל בחודש, ללא כל מענק. וזה, כאמור, לפי החישוב האופטימלי ביותר עבורו. ובעוד אזרחים מן השורה מפרישים 6־7 אחוזים משכורתם לטובת ימי הפרישה והזקנה, זכאי הפנסיה התקציבית מפרישים 2% בלבד, וגם זאת רק משנת 2005.
יש עוד שורה של עיוותים בפנסיה הזו, אבל נסתפק בשני מהלכים שעל האוצר לבצע: האחד נוגע לעובדים הזכאים לפנסיה תקציבית וטרם פרשו, והשני לאלו שכבר פרשו ומקבלים קצבה.
הגיע הזמן שהעובדים הללו יפרישו 6% משכרם, כהשתתפות במימון הפנסיה שלהם, בדיוק כמו עמיתיהם במגזר הפרטי. ולגבי מי שכבר פרש – מכל סכום פנסיה העולה על 15 אלף שקל, יקוזזו 20 אחוזים או שמענקי הפיצויים הנדיבים המשולמים לו בנוסף לפנסיה יקוזזו. לאוצר אסור להרפות.
