בבוקרו של יום ראשון, 16 בפברואר השנה, ירדה אישה בת 61 מצוננת קלות, במדרגות למרתף כנסיית שינצ'ואנג'י בעיר דגו שבקוריאה הדרומית. למרות שהידיעות על נגיף הקורונה כבר כיכבו בחדשות, סירבה האישה להחמיץ את טקסי התפילה המשלהבים שערכה קהילת המאמינים של לי מאן היי. כאלף בני אדם נכחו במרתף ההוא נטול החלונות. הצרה הייתה שרק ביום שלמחרת אובחנה האישה כחולה בנגיף הקורונה והפכה בדיעבד לאחראית להדבקה של כשני שליש מהחולים במדינה באותה נקודת זמן. הרשויות שגם כך לא חיבבו את מנהיג הקבוצה שראה עצמו משיח והנהיג לדידם כת לכל דבר, מיהרו לקרוא להעמדה לדין של מאן היי בחשד לרצח – לא מעט כיוון שסירב לתת מידע והסתיר שמות של חברי הקהילה. "זה כאילו מישהו ריסס את הנגיף בתוך הכנסייה", אמר אחד הגורמים לוול סטריט ג'ורנל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משבר קורונה: מלחמת ההישרדות של יהדות צפון אמריקה
– המתווה המתוכנן: העלאה של הממתינים וסגירת המחנות באתיופיה
– רגע לפני סוף הקיץ: חוויות שישאירו טעם של עוד
לא צריך להרחיק עד קוריאה. אירועי הדבקה המוניים התרחשו גם בישראל בקבוצות אוכלוסייה פחות מסתוריות: בחתונות, בנשפי סיום של בי"ס, בקניונים. ולצד אלה נתגלו חולי קורונה שיום קודם בילו במקום שוקק אדם, הכניסו אנשים לבידוד אבל התברר שלא הדביקו אדם זולתם. מה גורם לאנשים מסוימים להיות מדביקי-על – super spreaders?
"התופעה של Super Spreader’', או מפיצי-על, מתארת מצב שבו בעקבות חקירות אפידמיולוגיות מבחינים שיש אדם מסוים שהדביק מספר גדול מאד של אנשים", מסבירה פרופ' רונית שריד, וירולוגית מאוניברסיטת בר אילן. "כאן צריך להסביר שמקדם ההתפשטות של נגיף, ה- R0, מגדיר את מספר האנשים הממוצע שיידבקו מאדם נגוע ומהווה מדד לבחינת התפשטות תחלואה. עבור נגיף השפעת למשל, הערך הוא 1.3, כלומר אדם מודבק ידביק בממוצע 1.3 בני אדם. לעומת זאת, ערך זה מגיע ל- 12-18 כשמדובר בנגיף החצבת שנחשב לאחד הנגיפים המדבקים ביותר בבני אדם.
"כדי לבחון את מקדם ההתפשטות של נגיף הקורונה חשוב לאמוד את מספר הנדבקים. ברור לנו שכשאר הערך גדול מ-1 ההדבקה מתפשטת ושיעור החולים גדל. דיווחים שונים מורים על שוני במקדם ההתפשטות של נגיף הקורונה באוכלוסיות ובמועדים שונים. במצב של סגר למשל, הערך קטן מ-1, ואילו ללא סגר הערך עומד על כ- 2 ובמקומות מסוימים אף גדול מ-5. יחד עם זאת, לפעמים מתרחש מצב שבו מפיץ-על מדביק עשרות בני אדם. מה מייחד את האדם המסוים הזה? התשובה לא נעוצה בגורם אחד. לפעמים זה קשור לסביבה שבה התרחשה ההדבקה – טמפרטורה, לחות, צפיפות, מתחם סגור ללא אוורור – שיוצרים תנאים אידיאליים להתפשטות ההדבקה. הטיפות שאותו אדם פלט שרדו באוויר ומצאו בקלות את מי להדביק, כלומר יש כאן נסיבות חיצוניות".
אבל, מסבירה שריד, זה לא נעוץ רק בנסיבות חיצוניות. אנשים שנדבקו בנגיף נבדלים בתוצאת ההדבקה – יש כאלה שיחלו באופן קשה ויש כאלה שלא יפתחו תסמינים כלל. יש שיפרישו כמות גדולה של נגיף ולאורך זמן ואילו אחרים עשויים להפריש כמות קטנה של נגיף. "יוצא אפוא, שהטיפות שייפלטו מאנשים מסוימים תהיינה עמוסות ביותר נגיף ואז הסיכוי שתתרחש הדבקה גדול יותר. לפעמים זה תלוי גם בצורה שבה אדם מדבר או הוגה את העיצורים. בתפילה בקוריאה לדוגמא, אנשים שרו ביחד והאופן שבו אנחנו שרים, הרמה של הקול והמאמץ הכרוך בה עשויים להביא לפליטה מוגברת של טיפות".
למה אחד מפריש יותר ואחד פחות?
"זו שאלה מורכבת התלויה במערכת החיסון של האדם, בגילו, במגדר ובגנטיקה המשפיעה על יכולת להתמודד עם מחלות ויראליות. ככלל, יש לנו שונות גנטית שמשפיעה על היכולת שלנו להתמודד עם נגיפים. לכן קורה מצב שבו אלפים נדבקים בגילאים שונים ומרקעים שונים ומדגימים ספקטרום רחב מאד של תוצאות –החל מחוסר תסמינים וכלה במחלה קשה. מה מבדיל את האחד מהשני? מעבר לגיל, מגדר ומצב חיסוני יש גם גורמים נוספים כמו עומס נגיפי יותר גדול במועד ההדבקה ומאפיינים גנטיים. אלה שאלות שאנחנו החוקרים מאד מתעניינים בהן והן עוזרות לנו לפענח את האינטראקציות של וירוס והמאכסן שלו".
שריד מוסיפה שהיום מתנהלים מחקרים על נגיף הקורונה על כל שאלה שעולה. אחד הכיוונים הוא עומס הנגיף בדרכי נשימה בהתאמה למספר האנשים שהדביק, הגיל, מגדר, ודפוסי התנהגות ואורח חיים. "יש עבודות שבוחנות את המטען הגנטי שלו שאולי מאפשר לו להתמודד עם הווירוס טוב יותר ולהימנע מתסמיני מחלה. צריך לזכור שכשיש עומס גדול של וירוס ואין מחלה זה אומר שכנראה משהו בתגובה של הגוף מדויק יותר, התגובה החיסונית פחות סוערת, ואז אין הרבה תסמיני מחלה. חשוב לזכור שאין בהכרח קשר בין עומס נגיף לחומרת מחלה"
השאלה אם כשנמצא פתרונות לשאלות האלה, הקורונה לא תהיה חלום רחוק?
"אני לא חושבת. ראשית נראה שהקורונה תהיה אתנו עוד זמן מה, ושנית בשונה מהרבה מאד וירוסים ומחלות אחרות בהן אנו אוספים את המידע עקב בצד אגודל, המחקר של נגיף הקורונה מתקדם בקצב מהיר תוך השקעת מאמץ ומשאבים של קבוצות ומעבדות מחקר רבות מאד בכל העולם ואני מאמינה שבכל יום שחולף אנחנו יודעים יותר".
