כשאני שואל את יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, אם יש לו ביקורת על הממשלה שלמעשה בגללה הכריזה הספרייה בשבוע שעבר על הקפאת פעילותה, הוא משיב לי בסיפור: "אחד מגדולי אנשי הרוח של העם היהודי באמצע המאה ה-20 היה אברהם שלום יהודה. יוצא בגדד, מדען למדעי המזרח, חוקר מהשורה הראשונה ואספן אדיר של כתבי יד, בעיקר מוסלמיים. שנה אחרי שהוא נפטר, ב-1952, כתב נשיא המדינה דאז יצחק בן-צבי מכתב לסופר גרשום שלום והאיץ בו להעלות את ארונו של אברהם שלום יהודה שנקבר בלונדון ולקוברו כראוי לו בחלקת גדולי האומה. זה היה היחס בראשית שנות קיום המדינה לענקי הרוח שלנו", אומר בלומברג, "ראשי המדינה בראשית דרכה נתנו את המשקל הראוי לרוח, ואני מצר על ירידת קרנם של אלה. לכן, הביקורת היא לא פוליטית, אלא על ירידת קרנה של הרוח במדינה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "על מדינות העולם לשחרר את אזרחי לבנון מחיזבאללה"
– לקראת בחירות: איך יוכל בנט להיחלץ ממלכודת ההמלצה
– מאחורי הקלעים בכתיבת מסמך ניגוד העניינים של השופטים
בין אם הביקורת של בלומברג היא פוליטית או חברתית, העובדה היא שלראשונה בתולדותיה מתרחש בספרייה הלאומית משבר שמקפיא את פעילותה. במכתב שפרסם בשבוע שעבר מנכ"ל הספרייה, אורן וינברג, הוא הודיע כי "הספרייה הלאומית מקפיאה את פעילותה ואת שירותיה לקהל הרחב בשל קיצוץ חד בתקציבה. 300 עובדי הספרייה יצאו לחל"ת החל מהמחצית השנייה של אוגוסט".
"לא מדובר בסגירה", מבהיר וינברג, "מאמצע אוגוסט נקפיא חלק גדול מהפעילות ונוציא את הרוב המוחלט של עובדינו לחל"ת. אלה חלק מצעדי חיסכון שאין לנו ברירה לעשות בכדי להימנע מגירעון בסוף השנה, ומבור תקציבי שילך ויעמיק. הבניין ייסגר לחלוטין, נשאיר צוות כוננים שידאג לבטיחות ולביטחון, והמערכות הדיגיטליות ימשיכו לפעול במלואן כולל צוות כוננים שיישאר לתפעול".
תאר את הקיצוץ בתקציבכם, שעליו הודיעה המדינה.
"מכיוון שאין תקציב מדינה, הכסף הולך קודם כול להתחייבויות קשיחות כמו משרדי ממשלה ומשכורות, ואז מנות שהחשב הכללי מחלק לכל השאר. במסגרת זו הודיעו לנו עוד לפני הקורונה על קיצוץ של 30 אחוז בתקציב שהמדינה נותנת לנו. גם כך המדינה מתקצבת רק כחצי מפעילות הספרייה, לעומת 90-95 אחוזים במדינות אחרות, אבל עם זה עוד יכולנו לחיות. קיצוץ נוסף כבר היה בגדר בלתי אפשרי. אחרי דין ודברים הצלחנו להקטין את הקיצוץ לכדי 15 אחוזים, אבל הכסף ניתן מהעברה של חלקה של המדינה בבניית הבניין החדש של הספרייה בירושלים, ואת החסר היינו צריכים להשלים מתרומות. כשגם נזקי הקורונה נוספו לכך, כבר נאלצנו להודיע על הקפאת פעילות. ההכנסות העצמיות שלנו מאירועים למשל ירדו כמעט לאפס".
הישראלי הממוצע שומע על קיצוץ של 15% בתקופה של משבר כלכלי עוצמתי, ואומר לעצמו שזה לא כל כך נורא.
"מעצם טבעו של המקום, רוב ההוצאות שלנו הולכות על שכר דירה, תחזוקת מבנה, ניקיון ומשכורות. זה אומר שהקיצוץ לא מאפשר לנו לעשות את מה שהופך אותנו לספרייה לאומית – רכישת אוספים ישראליים ויהודיים וקיטלוג שלהם למשל. אנחנו המוסד היחיד בעולם שעושה זאת ושזהו תפקידו על פי חוק. העובדה שאנחנו לא יכולים לעשות את עבודתנו מהווה נזק לדורות. אפשר לומר 'תסגרו שנה, מה יקרה', אבל הנזקים שייגרמו לשימור התרבות הישראלית והיהודית לא יהיו ברי תיקון. מדובר בנזקים לצמיתות, לטווח ארוך מאוד. אנחנו מבינים שיש משבר, אבל עומק הקיצוץ לא מאפשר לנו להתקיים".
הוצאתם את ההודעה בשבוע שעבר. איך הציבור מגיב?
"אנחנו המומים מעוצמת התמיכה, הסימפטיה והרצון לעזור בקרב ציבורים מאוד רחבים, ברשתות החברתיות ובעיקר בלי קשר לגוון פוליטי. קיבלנו אינסוף פניות, מכתבים ומסרים שמוכיחים שהספרייה נטועה בלב ובמוח הישראליים כמוסד לאומי חשוב".
אמרת שהפעילות הדיגיטלית של הספרייה לא תיפגע. בהתחשב בכך שרוב האנשים שמשתמשים כיום בשירותיכם עושים זאת באינטרנט, האם אתם לא יורים לעצמכם ברגל?
"לא באנו לעשות קמפיין גוועלד. זאת לא המטרה. אנחנו מאוד רוצים שהמדינה תעזור לנו לעבור את המשבר, ומה שעשינו נועד לצמצם את הגירעון ולמנוע משבר. יש לנו מחויבות עמוקה לשירות הציבור. אין זכות קיום לספרייה בלי הקוראים שלה. האוספים חשובים, הצוות נפלא, אבל הקוראים והמשתמשים הם הכי חשובים. יכולנו לעשות קמפיין משברי ולהוריד את השאלטר, אבל זו ההוכחה שהגענו לרגע הזה בידיים נקיות, ונעשה הכול על מנת שהפגיעה במשתמשים תהיה מינימלית עד כמה שאפשר".
ישנה התקדמות כלשהי לקראת פתרון?
"אין שום התקדמות. שתיקה מוחלטת. לא קיבלנו פגישות, אפילו לא לרבע שעה. אנחנו נמצאים תחת משרד החינוך, לא משרד התרבות, ולכן לא נפלנו בקטגוריות פיצוי שונות שקיבלו מוסדות תרבות אחרים. אני מודע לכך שלמשרד החינוך יש אתגר עצום לקראת ה-1 בספטמבר ותחילת שנת הלימודים, אבל אפשר לתת לנו פגישה של רבע שעה כדי לנסות לפתור את המשבר. לא מדובר בסכומי עתק. אנחנו זקוקים ל-11 וחצי מיליון שקלים, שמונה מיליון מהקיצוץ שהושת עלינו והשאר תוצאה של אי-הכנסות עצמיות בגלל הקורונה. זה לא בשמיים, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על הסכום הזה כי מדובר בבור שרק ילך ויעמיק".
יו"ר הדירקטוריון בלומברג מסכם: "החרדה שלי היא פחות מהכאן והעכשיו, אלא ממה שיקרה בהמשך הדרך. הקיצוץ הזה, שאיש לא הבטיח לנו שהוא חד-פעמי, יעמיד בסימן שאלה את המשך קיומה של הספרייה. החשש הוא שבעוד שנתיים נפתח את בניין הספרייה החדש בטקס חגיגי, ואז נסגור אותו למחרת היום משום שלא יהיה כסף. לקיומה העצמאי של מדינת ישראל חשובה התרבות לא פחות מכוח צבאי. במרץ 1950, שיא מלחמת העצמאות, בן-גוריון העביר הוראה לשר האוצר קפלן לתת תקציב משמעותי בכדי לפתח את אוצר כתבי היד היהודיים ולהתחיל לאסוף אותם. הוא הבין שזהו סוד קיומנו וחוסננו הציבורי והממלכתי. חשוב מאוד שסדר הקדימויות הלאומי, גם בעת הזו, יכלול בתוכו את המשקל הראוי לנכסי התרבות והרוח".
