יותר מ־90 אלף יהודים מתו מרעב וממחלות בגטו ורשה בין 1940 ל־1943. המספר הנורא הזה היה עלול להיות גבוה עוד יותר: בשנת 1941 התפשטה במהירות רבה בגטו מגפת טיפוס – מחלה המועברת דרך עקיצות כינים. אולם במקום שהקצב יואץ בראשית החורף של אותה שנה, מספר המקרים החדשים צנח ב־40 אחוז. צוות חוקרים בינלאומי ביקש לאחרונה לבדוק מדוע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כיצד יראו חגי תשרי בצל הקורונה?
– כמו מבוגרים: גם ילדים מעל גיל 10 מדבקים בקורונה
– איילת נחמיאס ורבין: "היום שמאלנים זו הקללה הכי פופולרית"
קצת רקע: הגרמנים הציגו בשעתם את היהודים כמפיצי מחלות כביכול, כדי להצדיק את כליאתם בגטאות בשנים 1940 ו־1941. מטבע הדברים הגטאות רק הגבירו את הסיכוי שיהודים יידבקו במחלות ויעבירו אותן זה לזה. בוורשה, למשל, יותר מ־400 אלף איש נדחסו בשטח של 3.4 קמ"ר ובתור מזון קיבלו מנות רעב ממש – 200 קלוריות לאדם ביום, כמות מזערית החושפת את האדם למחלות רבות. ואולם, רופאים ומנהיגי הגטו התאמצו בכל זאת לאחוז בצעדים שהצליחו לעצור התפרצות קטלנית ונרחבת של הטיפוס.
במסגרת המחקר שעיקריו פורסמו בכתב העת Science Advances ערכו החוקרים הדמיה של המגפה באמצעות מודל שהעריך שיעור הדבקה של 25 אחוזים. ההדמיה שלהם התאימה לנתונים שרשמו אפידמיולוגים ומומחים רפואיים בגטו עד אוקטובר 1941. בלי כל התערבות רפואית ונקיטת צעדי מניעה, מעריכים החוקרים, בינואר 1942 הייתה אמורה ההתפרצות להגיע לשיא של 196 אלף נדבקים, כמעט מחצית מתושבי הגטו. אך במקום זה, "רק" 80 עד 110 אלף מדיירי הגטו נדבקו, והמגפה הגיעה לשיאה באוקטובר 1941.
לפי המחקר, בראשית חורף 1941 התאמצו היהודים בגטו להגדיל את הקצאת המזון, באמצעות הברחות ושיפור המערכת הכלכלית בגטו. בדצמבר 1941 הם זכו ל־784 עד 1,665 קלוריות ביום, הרבה יותר ממה שהועידו להם שוביהם הנאצים. זאת ועוד, ארגוני הסיוע החברתי וארגוני הבריאות בגטו היו מעורבים בלחימה נמרצת במגפה: נערכו אינספור הדרכות על מגפות מידבקות ועל תברואה, וכן הרצאות פומביות על המלחמה בטיפוס עצמו. אוניברסיטה מחתרתית הוקמה כדי להכשיר סטודנטים לרפואה, ונערכו גם מחקרים מדעיים על השפעת הרעב על התפרצות המגפה. לציבור הומלץ לשמור על ניקיון הדירות והבניינים, וריחוק חברתי נחשב למקובל גם אם לא נאכף. היו חולים שאף גזרו על עצמם בידוד ביתי.
החוקרים סיכמו שהתגובה הציבורית הובילה להפחתת התחלואה. לדבריהם, "תושבי גטו ורשה לא היו מודעים לחלוטין להישגם". אלא שבאופן טרגי, כידוע, לרוב השורדים מהטיפוס ציפה גורל אכזר מסוג אחר: כמעט כולם גורשו למחנות ריכוז, עבודה והשמדה, ונרצחו. כ־7,000 מהם נספו במהלך מרד גטו ורשה ב־1943 ובעקבותיו הגטו חוסל כליל.
