מעקירת כפר דרום שהתרחשה היום, י"ג אב, לפני 15 שנה, ייזכר בעיקר הקרב על גג בית הכנסת של הישוב. תמונות המפגינים הרטובים על הגג והשוטרים הצבועים המטפסים, נכנסו לספרי ההיסטוריה ממש כמו שתמונות הקצף הלבן על גגות בנייני ימית הפכו לתמונות המפורסמות של פינוי סיני. אבל מה באמת קרה שם על הגג בכפר דרום?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחכים לבג"ץ: שכניו של רה"מ מיואשים מההפגנות
– "בשבילי הר הבית אינו דמיון, זו הר שבו חשים את ההיסטוריה היהודית"
– הרווקים הדתיים נקרעים בין ערכי המערב לציפיות המשפחה
אם שואלים את המשטרה ואת כלי התקשורת היה שם מאבק אלים וחוצה קווים בין מפגינים לשוטרים. כותרות העיתונים למחרת דיווחו על חומצה שהושלכה על השוטרים, ידיעה שהופרכה לאחר מכן, אבל לא זכתה לאותה תשומת לב תקשורתית. במציאות, הקרב על גג בית הכנסת של כפר דרום היה יותר הצגה מאשר מאבק.
כמה דקות לפני שקיעת החמה של אותו יום, הגיע אחד ממפקדי הכוחות המפנים לרב היישוב, הרב אביק שרייבר, ואמר לו בצורה נרגשת ולא אמינה במיוחד: 'הרב, יש למעלה נפגעים, אנחנו חייבים לעלות לגג. תעלה בבקשה עם המנוף והמכולה ותבקש מהם לסיים את העניין'. הרב שרייבר והאנשים מסביבו סירבו להתרגש. הם התרשמו שהשוטר מגזים קצת בתיאור המצב על הגג כדי לסיים את הפינוי לפני החשיכה. הרב שרייבר התקשר לחבר'ה על הגג ושאל אותם: אתם מסכימים שנעלה לגג, נבקש מכם לסיים את ההתבצרות, ונסיים את הכול בשירה וריקודים, או שאתם רוצים למשוך את המאבק אל תוך הלילה? התשובה מהגג הייתה: תעלו. כך למעשה הסתיים המאבק הסוער ביותר של ההתנתקות.
צריך לומר ביושר: גם אם המתבצרים על הגג היו מושכים את מאבקם אל תוך הלילה, לא הייתה לכך משמעות גדולה. בשעה שהרב שרייבר עלה לגג בית הכנסת, פונו כבר רוב מתיישבי כפר דרום מבתיהם, ולמעשה, פונו גם רוב מוחלט של המתיישבים מכל יישובי הגוש. התמשכות המאבק על גג בית הכנסת לא הייתה מעכבת בצורה משמעותית את ביצוע ההתנתקות. בנוסף, המאבק על גג בית הכנסת היה יכול להסתיים עוד קודם אם הצבא היה רוצה בכך. במשך כל שעות היום, נתנו הכוחות המפנים לנוער להמשיך בהתבצרותם על הגג בבחינת 'ישחקו הנערים לפנינו'. ניסיונות הפריצה הראשונים לבית הכנסת החלו רק בשעה 17:00 והסתיימו תוך פחות משלוש שעות.
המפגינים מצדם רצו לשדר מסר שאת כפר דרום לא מפנים בקלות, הם רצו לייצר תמונות דומות לפינוי ימית וליצור סצנת מאבק שתצרוב את התודעה הלאומית אבל גם הם לא התכוונו לחצות קו אדום. כמאתיים איש שהו על הגג ומתוכם רק עשרות בודדות ניהלו את המאבק בשוליו, באזור בו התמקדו המצלמות. חלק לא מבוטל מהשוהים על הגג כלל לא ידעו לקראת מה הם עולים כשטיפסו לגג בשעות הבוקר. בסוף תפילת שחרית, כשהחיילים החלו לחדור ליישוב, קראו המנהיגים במקום לנערים שבתוך בית הכנסת למלא את הגג ורק אחר כך למלא את חלל בית הכנסת. 'יש עוד מקום על הגג' צעקו בבית הכנסת. סביר להניח שאלו שנענו לקריאה לא תארו לעצמם שבניגוד לחבריהם בתוך היכל התפילה, הם ימצאו את עצמם בסוף היום אזוקים בדרכם לבית המעצר.
בתצהיר שכתב הרב אביק שרייבר, שלושה ימים לאחר העקירה, הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה שלטענתו הפרה את הסיכומים שסיכמה עם המפגינים במקום. לטענת הרב, המשטרה התחייבה להכחיש את השלכת החומצה ולא עשתה זאת. המשטרה התחייבה שלא לעצור את השוהים על הגג, ובסופו של דבר עצרה את כולם. המשטרה גם אישרה לתושבים לקיים תפילת ערבית בתוך בית הכנסת, אך לאחר מכן מנעה מהם להיכנס לבית הכנסת. רק לאחר התערבות מצד תא"ל עימאד פארס אושרה בסופו של דבר התפילה.
ואחרי הכול צריך לזכור שעבור תושבי כפר דרום, בית הכנסת של הישוב לא היה סתם זירת מאבק. זה מבנה שנבנה במשך שנים בעמל והשקעה כספית גדולה לזכר קדושי כפר דרום שנרצחו בפיגועי הטרור, ונחנך ברוב עם ביום העצמאות שלפני העקירה. התמונה שאני לקחתי מבית הכנסת לא הייתה תמונת המאבק הצבעונית על הגג אלא מראהו של אלישיב ביטון, בנו של גבי ביטון הי"ד שנרצח בפיגוע אוטובוס הילדים, ממרר בבכי על רצפת בית הכנסת בחושך מוחלט, כשברקע נשמע קולה של תפילת ערבית האחרונה.
