אחד האירועים הבולטים שאל"מ ג' נושא בזיכרונו מימיו בחיל האוויר עד כה, הוא הפלת מטוס F16 של צה"ל ב־10 בפברואר 2018, במהלך פעולה שהוא השתתף בתכנונה ובפיקוד עליה. אל"מ ג', אז ראש מחלקת התקפה בתא השליטה בבור של חיל האוויר, ראה על המסכים בזמן אמת את המטוס נופל מעל שמי הגליל. האירוע הזה, נזכיר, החל דווקא בעקבות הצלחה סיכולית גדולה, שגם מאחוריה עמד, בין היתר, אל"מ ג'. מל"ט איראני חדר לשטח ישראל לבצע פיגוע. מסוק קרב הועלה לאוויר כדי לקדם את פני המל"ט וליירט אותו, וכך אכן קרה. בזכות המידע המדויק והפעולה ההגנתית המהירה, שאל"מ ג' עקב אחריהם בדריכות מבור השליטה, נמנעו פיגוע משמעותי והסלמה חריפה בצפון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחלקות סגורות וצוותים בבידוד: עובדים בבי"ח "לגליל" מוחים
– הקבינט התחייב, אך המאבק על שטחי סי הופקר
– הבהלה לזהב: הקשר בין קורונה למחירי המתכת הנוצצת
אלא שאז החלה שרשרת תגובות, שהפכה לאחת ההתקפות הגדולות של חיל האוויר בסוריה ב־45 השנים האחרונות. דבר לא הכין את אל"מ ג' לרגע שבו סוריה הגיבה בירי עשרות טילי נ"מ לעבר המטוסים. מערכות ההגנה האוויריות של סוריה פעלו עד אז באופן מצומצם ולא איימו על מטוסי חיל האוויר, כך שהתגובה הזו הייתה אירוע חריג ומפתיע. טייסי אחד המטוסים, שהיה חלק מרביעייה, נטשו אותו. עם המטוס התרסק גם ליבו של ג', שלמרות היכולות שהפגין יצא מהמבצע בטעם מר.
"במשימות שאנחנו מבצעים, שולי הבטיחות שלנו מול המערכות שלהם גבוהים", אומר אל"מ ג', בריאיון לרגל סיום כהונתו בתפקיד מפקד בסיס רמון של חיל האוויר. "אנחנו לא משחקים צ'יקן. בביצוע אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו אם זה הזמן לעצור את המשימה, ואם אנחנו מגיעים לשוליים. אנחנו יודעים להימנע מזה. נכון, קרה לנו פעם אחת שנפל לנו מטוס סופה, היו שלל טעויות שהובילו לזה".
כאשר אני שואל מה הייתה כאן בעיקר, טעות של חיל האוויר או הצלחה של הסורים, אל"מ ג' משיב ששני המרכיבים קיימים. "הם לא האמינו שזה הצליח להם. זה אירוע שילך איתי הרבה זמן. בעיקר תחושה של תסכול שלא הייתי מספיק חד בתכנון. זו אחריות שאני מקבל, אם כי יש גם אחריות של המבַצעים. היה שם חילוץ שהתנהל בצורה מעולה, הטייס היה בתוך שעה ברמב"ם, מטופל. המשכנו הלאה. זה היה בשבילי שיעור חשוב, שלימד אותי שלא הכול מובטח".
שותפות לצד מידור
בשבועיים האחרונים התקיימה פעילות אינטנסיבית של חיל האוויר בשמי המזרח התיכון. באמצע השבוע שעבר, בשעה שבישראל עסקו בעיקר בענייני הקורונה, אתרי החדשות דיווחו כי מערכות ההגנה האוויריות בסוריה החלו לפעול לעבר מה שהם מגדירים "מטרות עוינות". עשר דקות נוספות, ואתרים סוריים כבר שידרו בשידור חי תקיפות נרחבות בשדה תעופה סמוך לדמשק. בהמשך הערב דווח גם על גל שני של תקיפה, ליד הגבול בקוניטרה.
לרוב, הסורים עושים הכול כדי לטשטש את המטרות שמטוסי חיל האוויר פגעו בהן. ישראל שומרת גם היא על מה שקרוי מרחב ההכחשה, ואיננה מתייחסת לדיווחים ולתצלומי הלוויין המתפרסמים בתקשורת. אלא שבאירוע המדובר נהרג פעיל של חיזבאללה, ומותו על אדמת סוריה גרר את ישראל למתיחות ביטחונית עם הארגון השיעי. דובריו איימו להגיב, והרמטכ"ל כוכבי מיהר להבהיר כי תגובה כזו לא תעבור בשקט. וכך, שגרה של ערב קיץ – לפחות מבחינה ביטחונית – הופרה באחת והפכה לאירוע מתגלגל שהשפיע על גזרת הצפון כולה.
כמפקד בסיס רמון במשך כשנתיים וחצי, אל"מ ג' פיקד על המקום שממנו יוצאות תקיפות כאלה. על פי פרסומים זרים, רמון הוא הבסיס האווירי המבצעי ביותר ברחבי העולם. ההערכות הן כי בשנים האחרונות יצאו גם ממנו מאות תקיפות, שחלקן הגדול אסורות בפרסום.
רגע לפני שנפרד מהתפקיד והמריא לשנת לימודים בארה"ב, שיתף אותנו אל"מ ג' באתגר הפיקוד על אחד המקומות המרתקים ביותר מבחינה צבאית, אולי בעולם כולו. "המצפן העיקרי של הבסיס הוא הפעילות המבצעית, בשבילה הוקם בסיס רמון", הוא אומר. עם זאת, הפעילות המבצעית זקוקה למעטפת רחבה, והאתגר של המפקדים הוא לחבר את כל החיילים לעשייה ולתת להם תחושת שותפות. "זה לא רק ללמד טייסים לטוס או לתקוף, אלא גם איך אני לוקח את החייל מלוגיסטיקה שמחלק מדי טכנאי לטכנאים, וגורם לו להבין שהוא חלק מהעוצמה הכי גדולה של מדינת ישראל. ככה הוא צריך לחשוב כשהוא קם בבוקר. אם אני מצליח פה, הצלחתי במשימה.
"אני כל הזמן אומר לחיילים, לא לטייסים, שמכונות ומטוסי תקיפה זה נחמד, אבל הדבר האמיתי זה אתם. בהסתכלות על החלוקה של הזמן, אני חושב ש־80־90 אחוז זה הטיפול באנשים. תוכניות שירות, טיפול בצרכים כאלה ואחרים. זאת העבודה, חיבור למשימה. הרבה פעמים אנחנו לוקחים חברים מהמעגל השני, מראים מה שאפשר להראות ומסבירים כדי שכולם יהיו ממוקדים ומסונכרנים".
לצד תחושת השותפות של כל המשרתים בבסיס, מהאפסנאים והטכנאים ועד הטייסים שבחוד, המידור וביטחון השדה חייבים להישמר בהקפדה. בעידן הסמארטפונים והפושים, האתגר הזה מורכב יותר. "פעם היית יוצא מהדת"ק (דיר תת־קרקעי, מקום חנייתם של המטוסים; נ"א), מבצע משימה וחוזר, ולא אומר לטכנאי כלום. היום, כשאתה עושה את הדרך חזרה הוא רואה הכול. אתה לא יכול להגיד לו 'זה לא מה שאתה חושב', אז אתה מסתכל לו בעיניים ונותן לו הנהון של 'חבר'ה, עשיתם את זה שוב', ובהנהון הזה אתה מחבר את אחרון החיילים למשימה. זה הופך אותו לחלק בלתי נפרד, והאפקט של זה מדהים. הוא עושה את החיבור ומבין את המשימה".
סוס עבודה
בסיס חיל האוויר רמון שוכן ליד מצפה־רמון, ובמקרה הזה הריחוק מזירת הצפון היה דווקא אחד השיקולים להפוך אותו לבסיס המבצעי ביותר. מוצבות בו שלוש טייסות F16I ("סופה"), ושתי טייסות מסוקי אפאצ'י מדגם AH64. "חלק הארי של מערך הסופה יושב ברמון, והוא מותאם לפעילות בלילה כמעט כמו ביום", מסביר אל"מ ג'. "זו טייסת עם מערכות הגנה עצמית, מערכות ניווט והבטחת בטיחות, התאמה מושלמת למשימות שצריך לבצע, אמל"ח מתחדש או חדש שמאפשר לנו לעשות את הדברים בצורה מדויקת. זה סוס העבודה של המב"ם (המערכה שבין המערכות, נ"א). הרבה מאוד פעילות, חלקה מן הסתם גלויה, שאותה אתה מכיר מהמבצעים הגדולים שכן מפורסמים בתקשורת, וגם תקיפה נרחבת של מטרות איראניות בסוריה בצפון. אני יכול להגיד לך שהמטוסים שלי, הטייסים שלנו, היו בכל הזירות שאתה יכול לדמיין".
איך נראה לילה כזה כשחיל האוויר יוצא לגל תקיפות?
"זה לילה שונה. חיל האוויר משתכלל, משתדלים מאוד להגיע מסודר יותר, אפילו כמה ימים קודם לכן. יש פה כמובן אתגר של אבטחת המידע. אנחנו רוצים לשמור את זה אצלנו. יש צוות מצומצם של היחידה המבצעת שיודע את הפרטים, ומכאן הדבר הזה מתחיל להתגלגל. כלל המערכים מעורבים. לקראת הביצוע עצמו, בהיבט השמירה על המידע, עשינו תהליך עמוק וחידדנו את העניין. כל הגורמים מתלכדים יחד ומאפשרים לפעולה לצאת לדרך".
הפעילות המבצעית היא ליבתו של בסיס רמון, אך לא הדבר היחיד שמתקיים בו, אומר אל"מ ג'. גם כאשר המטוסים ממריאים למשימתם, "הבסיס ממשיך לעבוד", הוא מדגיש. "יש פה חמש טייסות טיסה, הרבה מאוד הכשרות של צעירים, תוך כדי כל הפעילות יש חבר'ה שהגיעו אלינו מקורס טיס, מתחילים ללמוד איך להמריא ולנחות. לילה לפני כן הייתה תקיפה, ובבוקר הם עוברים תדריכים לקראת טיסה. המעבר בין המקומות האלה הוא האתגר הכי גדול של מפקד בסיס רמון".
"פעם היית חוזר ממשימה ולא אומר לטכנאי כלום. היום, בדרך חזור הוא רואה הכול. אתה לא יכול להתכחש, אז אתה מסתכל לו בעיניים ונותן הנהון של 'חבר'ה, עשיתם את זה שוב'"
כמה ממה שהכתבים הצבאיים מדווחים מתקרב למציאות של מה שאתם עושים שם?
"אני חייב לומר שאתם מצליחים להיות די מדויקים. דברים שלא יוצאים אליכם ככתבים צבאיים, אתם מפרסמים על פי פרסומים זרים. בסופו של דבר זה יוצא אותו דבר, זה די קרוב לתמונה המקורית".
איך אתה מסביר את התקשורת בצד השני שמפרסמת את זה? מתארים בדיוק היכן הייתה התקיפה ומה התוצאות שלה.
"זו שאלה טובה. אגיד לך מה אני יכול לחשוב. היום כל אחד שמחזיק אייפון הוא כתב שטח, והסרטונים מתחילים לצאת. אני גם חושב שבגלל הסיטואציה המורכבת שהם נמצאים בה, הם לא באמת מגיבים לתקיפות. מצד שני מבחינת מערכות ההגנה האווירית, הם לא סתם מדווחים על הצלחות, הם מאוד התקדמו בזה. היום כשיוצאים לתקיפה, כשמתכננים אותה, אנחנו חושבים על המחירים של הפעילות הזאת. אחד השיקולים הוא באמת העובדה שאנחנו מלמדים אותם איך להגיב. כל תקיפה זה כמו אימון בשבילם".
רואים נמוך
אחרי שנת הלימודים בארה"ב ישוב אל"מ ג' ארצה עם תואר אקדמי נוסף, היישר לפיקוד הבכיר של החיל. הוא בן 44, נשוי ואב לשלושה. נולד בקיבוץ רעים, ובשנת 1994 התגייס לקורס טיס. נחשב לטייס קרב מצטיין.
לצד המטוסים המתקדמים, שוכנת בבסיס רמון גם טייסת מסוקי קרב. אל"מ ג' חושף כי בשנה האחרונה עלתה בחיל האוויר מחשבה להיפרד ממסוקי הקרב. הדבר נבחן לעומק, הוא מספר, והמסקנות היו הפוכות: לא רק שאין להיפרד ממסוקי התקיפה, יש להרחיב את השימוש בהם. "מבחינת הראייה קדימה, רוצים להתחדש ולהתפתח. עשינו הערכת מצב על רקע התהליכים ושאלנו אם אנחנו עדיין צריכים מסוקי קרב. וההבנה הייתה חד־משמעית, שהיום ובעשור הקרוב אין להם תחליף".
איך היית מגדיר את היכולות הייחודיות של מסוקי הקרב?
"לסייע ולראות בעיניים שלך את השטח, להרגיש אותו, אין לזה תחליף. זה ממש לא אותו דבר עם מטוס. פה זה לוחם שמסייע ללוחם. בגלל היכולות הייחודיות של המסוקים שמסוגלים לטוס נמוך מאוד, יכולות הפגיעה נקודתיות מאוד. גם במב"ם, שזה עיקר הפעילות בעת האחרונה. לא הכול מתפרסם, אבל בשנתיים האחרונות טייסת המסק"רים (מסוקי קרב) פעלה בהיקף חסר תקדים. הפיצוצים של התקיפות נראים אחרת, אבל ההשפעה מאוד משמעותית".
במישור האישי הוא מגדיר את מסוקי הקרב כ"אהבה חדשה". לדבריו, הוא נחשף לתחום הזה רק בשנתיים האחרונות, כמפקד הבסיס. "הייתה תקופה בהתחממות האחרונה בעזה, שחמאס התחילו לשלוח חוליות. חלק ניכר מהפעמים השתמשנו במסוקים בגלל הסוגיות של מזג אוויר, שהם לא רגישים לו, ופעלו בהצלחה גדולה. כך גם באירועי חדירות מחבלים לקראת סוף השנה, שגם שם הייתה פעילות מצוינת. היו לנו אירועים של חדירת מסתננים בצפון, והדוגמה הכי מפורסמת מהשנים האחרונות היא אירוע הפלת המל"ט האיראני. עשו גם התאמות של המסוקים לטילי גיל, עניין שהוסיף למערך יכולות רבות".
לצד הפעילות הקרבית של המסוקים, אומר אל"מ ג', "בסוף, המשימה העיקרית שאנחנו משקיעים בה הרבה מאוד אנרגיה באימונים עם מסק"רים, היא משימת ההגנה. לקחת את הגבולות שלנו, שחלק ניכר מהם לא רגועים, לסייע בצורה זריזה, לחבור לאוגדות המרחביות. החיבור בין המסוקים לאוגדות הוא דבר שאנחנו עובדים עליו גם באימונים. זה כוח זריז וזמין שיודע לבלום כל מה שמגיע. מסוק הקרב מושלם למשימה הזאת".
המונח מב"ם שב ועולה במהלך שיחתנו, ואל"מ ג' מבקש להסביר את משמעותו. "מה זה בעצם מב"ם? השיטה אומרת שבמקום לעשות פעם בעשר שנים מלחמה שמשתקת את המשק הישראלי וגורמת לנפגעים ועלויות של מלחמה על כל המשתמע, אנחנו ניקח את המלחמה הזאת ונחלק אותה לעשרה תשלומים שווים, וכך נשמור על המשק עובד ונרחיק מלחמה. כמו שהצד שלנו משתפר גם הצד השני משתפר, אבל עדיין העסק הוא כדאי. להגיד לך שמדי פעם אנחנו לא מבטלים דברים בגלל הסיכון? אנחנו כן".
חלק בלתי נפרד מתפיסתו האסטרטגית של חיל האוויר הוא שימור העליונות האווירית הישראלית במרחב. אל"מ ג' מסביר זאת באמצעות דימוי: "כשאתה טס בטיסה בינלאומית, הדיילת מסבירה על מסכות חמצן. קודם אתה צריך לשים מסכה לעצמך, ואחר כך לילד שלך. זה לא הגיוני, כי כאבא האינסטינקט שלך הוא קודם להגן עליו, אבל אם אתה לא תהיה מוגן – לא תוכל להציל את הילד שלך. בדיוק כך אתה חייב עליונות אווירית כדי לבצע את שאר המשימות. הדבר הראשון שאנחנו בחיל האוויר שמים בכותרת הוא לשמור על העליונות האווירית שלנו. זה ממש מלחמה על הדבר הזה. בלי זה, אף אחת מהמשימות לא הייתה רלוונטית והאתגרים היו סופר־מורכבים. אנחנו מסתכלים עכשיו על מה שקורה, עם כל מיני הצהרות של נסראללה, הדבר הזה אף פעם לא מובטח. ללא המב"ם לא היה לנו חופש הפעולה שיש לנו כיום. גם הדרג שמעלינו מבין את זה היטב ושומר על זה מכל משמר".
אל"מ ג' נפרד לשנה הקרובה לא רק מהמדינה, אלא גם מהבית שהיה בעבורו, כך הוא מעיד, אחד מתפקידיו המאתגרים. "רמון הוא מקום מאוד מיוחד, ולא רק בגלל מאזן העוצמה", הוא אומר. "לראות את האנשים, אותם חבר'ה ממערך האחזקה שמבינים שיש להם חלק בדבר הזה, לראות אותם מתקדמים, נשארים בקבע ויוצאים לקצונה. אתה נמצא במקום די מרוחק בנגב, ומתחבר גם לסביבה. היו לי תקופות מאוד מעניינות במטה המבצעי, שם הידע שלך על מה שקורה גדול יותר, אבל בסוף – הפיקוד על בסיס כזה הוא דבר שילווה אותי כל חיי".
