הממשל המרכזי של הרשות הפלסטינית מנסה להתמודד עם נגיף הקורונה, ובה בעת להמשיך בניתוק מישראל ובפמפום "סכנת הסיפוח". התוצאה, באופן מוזר, היא התפוררות עצמית – ופריצתם השקטה של מאבקי ירושה בעוד אבו־מאזן עדיין חי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צה"ל הציב רשת מצלמות חכמה לסיכול טרור ביהודה
– האם סוגיות להט"ב יפרקו את הרשימה המשותפת?
– החוב של הישראלים חזר לעלות, אך משיכת היתר בעו"ש יורדת
אמנם בישראל הספיקו כבר לשכוח כמעט מהצהרותיו של ראש המשלה בנימין נתניהו בנושא, אך ברמאללה עדיין מנסים לגייס את אהדת מדינות ערב והעולם כדי למנוע אותו, ונוקטים מהלכים נגד ישראל. כבר בחודש מאי הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן כי הוא מפסיק את התיאום עם ישראל ונסוג מההסכמים שנחתמו עמה. בפועל ההכרזה גרמה לנתק בין המחוזות ברשות הפלסטינית, משום שתנועת כוחות ביטחון בין מחוזות הרשות תלויה בתיאום עם ישראל. התוצאה: סמכויות המושלים המקומיים התרחבו דווקא בתקופת מגפת הקורונה.
"היו פעמים שהוראות המושלים היו שונות מאלו של דוברי הממשלה או משרד הבריאות", אומר אבו־רזי, תושב קלקיליה. לדבריו מושלי מחוזות הרשות רואים בעצמם מינויים אישיים של אבו־מאזן, ולכן חשים שהסמכות בידם לתת הוראות באופן פרטני כראות עיניהם. "עם כל הכבוד לממשלה ולדוברי משרד הבריאות והמשרדים האחרים, המושלים מכירים את השטח ואת ההתנהלות של האנשים, ולכן יודעים גם מה צריך לעשות כדי להתמודד עם המציאות במחוז שלהם – עם המגפה או עם המצב הכלכלי".
אחת התופעות הממחישות את כוחם וסמכויותיהם של המושלים היא ההיתר לפתיחת עסקים קטנים שנתנו מושלי המחוזות בחברון ובשכם, על אף הסגר הכללי שהכריז ראש הממשלה מוחמד אשתייה. ההיתר ניתן בלחץ הסוחרים ואנשי העסקים המקומיים.
מתוך 61 המתים מקורונה ברשות הפלסטינית, 51 הם ממחוז חברון. לפי מקורות מקומיים מסתמן שהמצב עומד להידרדר עוד יותר. "עושים הכול כדי לנסות לצמצם את התפשטות הקורונה, אבל מצד שני גם לא לשבור את הסוחרים. לכן, אף שאשתייה דיבר על סגר כללי, המושל מתיר לאנשים לפתוח עסקים", אומר יוסוף מנסרה, תושב העיר.
לדבריו, מקרה דומה קרה עם מושל סלפית. "הוא אמר שהמצב במחוז שלו בסדר יחסית ונמצא לדעתו בשליטה, ולכן הוא לא מיישם את הסגר. המושלים אחראים גם על מנגנוני הביטחון ועל התנועה שלהם, כך שהמילה שלהם היא המילה האחרונה".
מקור ברשות ציין שעל אף הצהרתו של אבו־מאזן על ניתוק היחסים עם ישראל והפסקת התיאום, נערכת פעילות משותפת בין המושלים ובין ישראל. "באופן הצהרתי כולם מיישרים קו עם ההחלטה של אבו־מאזן, אבל כל מושל מתאם מול ישראל בעצמו כדי לדאוג למחוז ולתושביו. מובן גם לרמאללה שאם תהיה הפסקה מוחלטת של התיאום מול ישראל, לא יזוז כלום. זה נכון בעיקר במישור האזרחי והכלכלי".
ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים מציינים שלא מתקיים כל תיאום בין ישראל לבין גורמים רשמיים ברש"פ "הן בדרגי השטח והן ביתר הדרגים".
על רקע התחזקות כוחם של המושלים, שאלת "היום שאחרי אבו־מאזן" המצויה דרך קבע על שולחן מקבלי ההחלטות הישראלים מעסיקה יותר את ההנהגה הפלסטינית. מי שרואים בעצמם מועמדים לרשת את הראיס מנסים להגדיל את השפעתם. מוחמד דחלאן ואחרים עושים זאת באמצעות מימון כוחות חמושים מקומיים, המתאמנים לעמוד לצידם בעת פקודה. אחרים עושים זאת בפעילות גלויה יותר.
בגל הראשון הצליחה הממשלה הפלסטינית לנהל מאבק מוצלח. מנהיגי המאבק, ובהם אשתייה ואחרים, צברו פופולריות שהדאיגה בכירים אחרים המעוניינים לרשת את אבו־מאזן – והם ניסו להשתתף בהצלחה. ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פארג', למשל, הביא מחו"ל מטושים לבדיקות; סאיב עריקאת גייס תמיכה מחו"ל; ג'בריל רג'וב, מנגד, מונה למנהל המאבק באיום "סכנת הסיפוח".
