מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור נכנס לפני כשבועיים לאחד הקניונים, כדי לקנות מתנת יום הולדת לנכדתו. הוא עמד בתור ארוך בשל מגבלות הקורונה שהתירו את נוכחותם של שני לקוחות בלבד בו זמנית, והמתין לשתי הזבניות שעבדו לבדן בחנות שמעסיקה בדרך כלל למעלה מעשרה עובדים. "החנות הזו מסמלת את המצב במשק כולו", הוא אומר. "המשק נפתח אבל נפח הפעילות לא חזר לקדמותו, וזו בעיה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פוליטיקה כושלת ופקידות נחשלת: שינוי תפקוד המדינה הוא צורך קיומי
– ללא הגבלות: כך הצליחה אוסטריה לשטח את העקומה
– בחזרה לעתיד: העולם שאחרי המגפה
אנו יושבים בבית קפה ברמת־גן – שטח פתוח, בהתאם למגבלות החדשות – בשבוע שבו מספר דורשי העבודה החדשים מדי יום עלה במשך יומיים על מספר השבים לעבודה. כותרות הבוקר זועקות: "משבר התעסוקה בישראל הוא הגדול בעולם המערבי". גראור מניד בראשו בצער: "יכולנו להיות במצב טוב יותר אלמלא הייתה עלייה בתחלואה".
האם אי פעם בקריירה שלך נתקלת במציאות כמו של היום?
"אנחנו במשבר שאיש לא חזה. לפני כמה שבועות חשבנו שאנחנו נחלצים, והנה אנחנו בסיבוב נוסף. בכבישים נראה כאילו כל המשק עובד, אבל זה לא המדד".
אנשים מבולבלים, הממשלה לא התכוננה לגל השני.
"לא נראה לי שלא נערכנו. אנחנו יכולים להצליף בעצמנו בוקר, צהריים וערב, אבל יש קומץ אנשים בצומת קבלת ההחלטות שלא ישנים בלילה, שעובדים קשה, ואני מאמין שהם עושים כל שביכולתם כדי שיהיו כמה שפחות נפגעים. המציאות מתעתעת ויש הרבה אי ודאות, אבל כולם עושים הכול כדי לייצר מציאות טובה לאזרחי המדינה, ולומדים תוך כדי המשבר. גם אנחנו, האזרחים, לא עמדנו בדיוק בהנחיות: יש ששמרו עליהן באדיקות, יש שפחות ויש שבכלל לא".
פתחנו את המשק מהר מדי? ראש הממשלה היה פזיז כשקרא "צאו לבלות, תעשו חיים"?
"פתחנו אחרי ירידה דרסטית בתחלואה. אנחנו מקווים שאם יבוא גל נוסף נהיה במקום אחר. אני מצפה שיותר מעסיקים, במיוחד הגדולים והחזקים, ישמרו על עובדיהם. יותר מכך: חייבים לנצל את הזמן כדי להכשיר, להקנות ידע ומיומנויות. ישראל נמצאת במקום נמוך בהרבה מהממוצע של ה־OECD בהקניית מיומנויות, וזה הזמן להשקיע בכך. צריך לתת אופק תעסוקתי למבוגרים ולצעירים. חייבים לראות אילו מיזמים לאומיים אפשר לקדם בתקופת המשבר. עלינו לפעול בכלים לא רגילים כי גם המשבר בלתי רגיל".
נתוני התעסוקה העדכניים מדאיגים ביותר. כמיליון ישראלים איבדו את מקום עבודתם. רבים חזרו לעבודה, אך בינתיים נוספו עוד מובטלים חדשים – והשבת המגבלות בוודאי לא תועיל. כיום רשומים בשירות התעסוקה כ־850 אלף איש, כ־580 אלף מהם בחופשה ללא תשלום. שיעור האבטלה עומד על 20.9 אחוזים. מספר הפניות לשירות התעסוקה פחת מאז הסרת הסגר והתייצב על 1,000 או 1,200; כעת הוא החל שוב לעלות, וביום רביעי נרשמו בשירות התעסוקה 1,592 דורשי עבודה חדשים – ורק 1,448 אנשים שבו למקום עבודתם או מצאו עבודה חדשה.
ללשכות הגיעה אוכלוסייה חדשה, ששירות התעסוקה לא הכיר כמעט עד הקורונה. "פתאום באו מפוטרים מקשת מקצועות ועיסוקים שלא היו קודם, אפילו מההייטק", אומר גראור. "אבל בעיקר עלה מספר דורשי העבודה מהאוכלוסיות החלשות, המבוגרים מגיל 55 או הצעירים עד גיל 34, הפחות מנוסים והפחות מקצועיים. גם מספר הנשים עלה, בשל סגירת מערכת החינוך".
מתי הבנת שאנחנו בדרך לנחשול כזה?
"בתחילת מרץ פתחנו בדיונים ראשוניים של התארגנות, ולא שיערנו שהולכים לסגר. ב־15 בחודש הגיעה המכה. בתוך שלושה ימים נרשמו 400 אלף דורשי עבודה. חודש לפני כן, כל דורשי העבודה מנו 162 אלף. האתר שלנו קרס. הצלחנו להתארגן במהירות דרך הוספת שרתים, השתלטנו על העניין והגענו לרישום של 6,000 איש בשעה – מספר הזוי לגמרי".
איך התגברתם על הסחף?
"בעבר עסקנו בטיפול באנשים הזקוקים להבטחת הכנסה ופחות במובטלים עצמם – אותם פשוט שלחנו לחפש עבודה. אחרי שהפעלנו את תוכנית 'מעגלי תעסוקה', המגמה התהפכה. הזמנו את המובטלים לפגישות מתוכננות ביוזמתנו כדי לפתוח בתהליך שיביא אותם למקום העבודה הבא שלהם. בארבע לשכות הפעלנו סדנאות שילמדו אנשים לכתוב קורות חיים ולגשת לריאיון. פישטנו את הרישום. מחצית מתובעי הבטחת ההכנסה חזרו למעגל העבודה, והמשק היה בתעסוקה מלאה כמעט.
"אם מגבילים את מספר היושבים במסעדה, המעסיק לא יעסיק אותו מספר עובדים. איני יודע לחזות את ההיקף, אבל אולי כדאי לבחון אפשרות לשמר את העובדים במעגל העבודה דרך עידוד המעסיקים"
"זה בעצם מה שנתן לנו את היכולת להתגבר על קליטת מיליון מובטלים ביום פקודה. התארגנו מהר מאוד, וכאן מגיעה מילה טובה לעובדים ולמנהלים המסורים שלנו. העבודה לא קלה ואנחנו מנסים להקשיב לכאבם של האנשים. הם הלקוחות שלנו, ואנחנו חייבים להיות קשובים ומקצועיים, ושתהיה לנו גם חמלה".
מכשול גדול בדרך להצבת מובטלים בעבודות חדשות, אומר גראור, הוא המערך המיושן והמקרטע של ההכשרות המקצועיות, הנתון בידי האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה. רבים מבוגרי סדנאות ההכשרה כלל אינם עובדים לאחר מכן במקצועות שהוכשרו להם, ולדעת גראור האגף פשוט אינו מבין מה הם הצרכים האמיתיים של המשק. "יש לי ביקורת על היכולת שלהם להקנות ידע עכשווי ונכון לצורכי המעסיקים. האגף מיושן ומגושם. אנחנו מבקשים להשתתף בקביעת הקורסים לפי צורכי השוק, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להתאים את כוח האדם למעסיק. אם התעשיינים טוענים שחסרות עשרת אלפים ידיים עובדות, חייבים למצוא אנשים ולהתאים להם את הקורסים. אנחנו זקוקים לקורסים טכנולוגיים מותאמים, ולא לייבוא עובדים זרים".
גראור, תושב רמת־חן, נולד ברומניה ועלה לארץ בגיל 6. אחרי שירות בקבע סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה ותואר שני במנהל ציבורי בבר־אילן, ובמשך שנים שימש בתפקידי ניהול בכירים בתעשייה האווירית. עד לבחירת מנכ"ל קבוע למוסד לביטוח לאומי שימש כממלא מקום המנכ"ל, ובמשך שנים היה המשנה למנכ"ל וסמנכ"ל משאבי אנוש בארגון. בנובמבר 2018 נכנס לתפקיד מנכ"ל שירות התעסוקה. "כל חיי עסקתי באנשים", הוא מעיד. "זו המומחיות שלי".
יש לו טענות לא רק למשרד העבודה והרווחה, אלא גם לגוף המממן את תקופת האבטלה: לדבריו, במוסד לביטוח לאומי לא התייעצו עמו בטרם החליטו על הזכאות לדמי אבטלה ועל הארכת תקופת קבלתם, או על הוויתור על מיצוי ימי חופשה לפני הזכאות.
הוצאת העובדים לחל"ת, הוא אומר, הייתה שגיאה. "באירופה שימרו את העובדים במקומות העבודה. כך נוהגים בגרמניה ובמדינות אחרות. עדיף סיוע למעסיקים לשמר את העובדים במקומות העבודה, באמצעות הורדה בשכר או דמי אבטלה בהשתתפות המעסיק. הפתרון הזה נכון גם לטווח הארוך. כך אינך פוגע בעובדים ובזכויותיהם, מקל על החזרתם ומשמר את נפח הפעילות של המעסיק. זה זול, יעיל ונכון".
מקבלי ההחלטות לא מבינים את זה?
"אני בטוח שכולם מבינים, אבל יש דעות שונות. לפעמים מגיעים להחלטה נכונה ולפעמים לא. כששאלו לדעתי אמרתי אותה, אך לא רציתי לפתוח במלחמה. אני מאמין בשיתוף פעולה. אמרתי שימים יגידו מה השיטה הטובה יותר. כעת אנחנו רואים מה קורה לכלכלה באירופה, שמתרוממת מהר יותר. אני לא מדבר על הבריאות, אבל בתעסוקה אני מבין. יש לנו אנשים ביחידת מחקר מהמובילות בארץ ובעולם, וראוי לשמוע את דעתם".
אתה מתוסכל.
"לא באתי לשירות הציבורי כדי להיות מתוסכל. יש דברים שאני מצליח לעשות ויש שלא. אבל אני רץ למרחקים ארוכים, לא מתייאש".
לגראור אין ספק שיהיו כעת מפוטרים חדשים. "אם מגבילים את מספר היושבים במסעדה, המעסיק לא יעסיק אותו מספר עובדים. איני יודע לחזות את ההיקף, אבל אולי כדאי לבחון אפשרות לשמר את העובדים במעגל העבודה דרך עידוד המעסיקים. בקרוב נתחיל בתוכנית מענק התעסוקה שהממשלה אישרה לפני חודש, והוטל עלינו ליישם אותה. צריך להחזיר כמה שיותר אנשים לעבודה. אני לא בטוח שהארכת דמי האבטלה היא מדיניות נכונה. לו בכסף הזה היינו מעודדים את המעסיקים להחזיר את העובדים, זה היה הרבה יותר טוב".
האם לדעתך יש בישראל אנשים רעבים או שמא זו חרטא?
"אין לי ספק שיש רעבים, כי פה ושם גם אני לפעמים רואה מישהו שמפשפש בזבל. הוא לא עושה זאת כי יש לו אוכל בבית. יש מסכנים שחסר להם כסף לאוכל, לתרופות ולדברים בסיסיים. המדינה דואגת לתת דמי אבטלה. הם מספיקים? לא. בחו"ל מקבלים יותר? כן. אבל ממשיכים לשלם את דמי האבטלה, מעבר למשך הזמן שהמחוקק קבע. צריך לתת אופק ולהפחית את האי ודאות, המסוכנת לא פחות מרעב".
בשנה הקרובה, הוא אומר, "נחיה עם הקורונה. לא בטוח שלא יהיו גלים נוספים. לפני חודש הערכנו שלקראת סוף השנה נגיע לכ־400 עד 500 אלף מובטלים, כ־10 עד 12 אחוז. בעוד שבועיים נדע איך עוברים את הגל השני עם המגבלות החדשות. אם נצליח לשטח את העקומה ולפתוח את הענפים שנסגרו, ייתכן שנתקרב שוב לתחזית הזו. אם לא, נהיה באחוזי אבטלה גבוהים מאוד. האם יתחולל התרחיש הפסימי או הפסימי פלוס? אני לא יודע".
