אתחיל מהסוף: בדרך חזרה הביתה, זרמו אל הטלפון הסלולרי שלי הודעות ותמונות משריפה המשתוללת בין כוכב־השחר לרימונים, במזרח בנימין. זה בהחלט היה סיום הולם לסיור שיצאתי אליו כדי להתוודע מקרוב לתופעת ההצתות הגוברת והמדאיגה בשומרון ובבנימין. בחודש האחרון בערה האדמה סמוך לכמה יישובים ובהם הר־ברכה, יצהר, רחלים, שילה, חרמש (בצפון השומרון) ומצפה־אשתמוע (הר חברון). חלק מהשריפות הללו נגרמו בוודאות מהצתות מכוונות של פלסטינים מהסביבה. גם בנוגע לשריפה ליד כוכב־השחר, אין סיבה להניח שבשעה שש לקראת ערב תתלקח לה פתאום אש בשטח הפתוח, ללא יד זדונית שגרמה לכך. שלושה קילומטרים של אש התפשטו שם עם כיוון הרוח, ושישה צוותי כיבוי ומתנדבים מקומיים פעלו שעות ארוכות כדי לכבות את הדליקה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרגע הגיע: בישראל לא התחילו אפילו לתכנן את הריבונות
– שמואל אבואב: אקורד הסיום לא יאפיל על היצירה כולה
– עדות מהסגר על העיר החרדית: "תחושה קשה של עלבון"
בהצתה שהתרחשה במצפה־אשתמוע לפני כחודש, נשרפו עשרות דונמים. האש שהגיעה לבתי היישוב פגעה בתשתיות מים, חשמל וביוב, סיכנה את התושבים והביאה לפינוי של כולם במהלך השבת. ההצתה התרחשה במהלך הפגנה ותפילת יום שישי של הערבים שהתקיימה על גבעה ממול, לעיני חיילי צה"ל. המציתים טרם נתפסו.
בשנים האחרונות הפכו הצתות חבלניות לדבר שבשגרה, וזכו לכינויים מאיימים כמו "טרור ההצתות" או "אינתיפאדת האש". בשטח, לא נראה שנעשות הפעולות הנדרשות כדי למנוע אותן. למרות הסכנה שבהצתות, הן נתפסות כטרור "רך" יותר, וקל להטיל ספק באשר למקורן. כמה מההצתות הגיעו לקווים ראשונים ביישובים, ובחלקן פונו התושבים כולם. הבולטת שבהן הייתה ההצתה בנווה־צוף לפני ארבע שנים, שבה נשרפו כליל עשרות בתים. בשיחות עם תושבים ואנשי ביטחון הם מותחים קו ישיר מהשריפה הגדולה בכרמל בשנת 2015, להצתות מכוונות ביו"ש. בשנה הזאת נפל לפלסטינים האסימון, והם הבינו איזה נזק אפשר לחולל באמצעות צמיג בוער ומעט בנזין.
מפקד מחוז יהודה ושומרון ב"כבאות והצלה ישראל" (השם הנוכחי של מכבי האש), טפסר שיקו בר־דוב, פורס את הנתונים, תחילה את מספר הדליקות הכללי: "מתחילת השנה הנוכחית, 2020, התרחשו 1,943 אירועי אש, מתוכם 692 בשטחים פתוחים ו־43 שהוגדרו פח"ע (כלומר, הצתה מכוונת). יש שריפות שלא פוגעות ברכוש אך כל שריפה גורמת נזק, כגון פגיעה בבעלי חיים והרס אקולוגי".
אחת הבעיות בנושא, אם לא המרכזית שבהן, היא הקושי לקבוע בוודאות כי מדובר בהצתה גם כשיש סימנים לכך. "מה שרשות הכבאות מגדירה הצתה הוא שריפה שחוקר שריפות בדק והגיע למסקנה הזאת", אומר בר־דוב. "התופעה קיימת, והיא מטופלת בכל חומרת הדין על ידי צה"ל והמשטרה. סך ההצתות ביחס לשריפות בשטחים פתוחים נמוך משמעותית מסך כל השריפות שהמחוז מטפל בהן, מכיוון שלא תמיד ניתן לנהל חקירה או לקבוע שמדובר כהצתה".
בששת החודשים האחרונים נרשמו במוקד בנימין 178 אירועי שריפה, אולם לא כולם הוגדרו הצתות. לשאלתי אם ישנה עלייה במספר האירועים שמוגדרים כהצתות, משיבים במוקד כי הם אינם מוסמכים לקבוע מה מוגדר הצתה ומה מוגדר שריפה, אלא רק כוחות הכיבוי וצה"ל. עם זאת, הם כן מדברים על עלייה במספר האירועים ביחס לשנים קודמות, ובעיקר באיכותם, כלומר הזמן והמשאבים שנדרשים לכיבוי. "לא עובר שבוע בלי אירוע אחד לפחות, ולפעמים יש גם שניים־שלושה אירועים ביום", נאמר לי.
לקראת החודשים החמים יולי ואוגוסט, יצאנו לשטח לנסות להבין מה צריך לעשות כדי שהקיץ הזה לא יגבה אבדות בנפש וברכוש.
תחנה ראשונה: חמ"ל שילה
בשנתיים וחצי האחרונות, עשר שריפות שהשתוללו סמוך לשילה הוכחו כהצתות. הרבש"ץ יהל לוי מדבר על דפוס פעולה ומיסוד של מעשי ההצתה. "ההצתות נעשות כמעט תמיד באותו שטח, המציתים מגיעים מציר שמחבר בין הכפר קריוּת לשביל שנושק לציר שלנו. האירוע הראשון שבו נפל לנו האסימון שיש פה משהו רציני וממוסד, היה כשראינו שחבורת ילדים בני עשר הגיעה להצית". לוי מתכוון להצתה שהתרחשה ב־6 בספטמבר 2018. בתוך דקות ספורות הגיעו למקום כוחות של צה"ל, אך הילדים המציתים שוחררו בלי שנלקחו מהם פרטים.
