הרשעתו של עמירם בן אוליאל בשלושת מעשי רצח של בני משפחת דוואבשה, אמורה להביא לסופה את "משפט דומא" שמתנהל כבר יותר מארבע שנים, אל סופו, אף על פי שעורך דינו של אוליאל הצהיר כי בכוונתו לערער על הכרעת הדין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הליכוד שוקל למזג את ועדת הקליטה לטובת ועדה חדשה
– אם לא נוקיע את מעשה דומא, הדם הבא יהיה עלינו
– בכיר בקהילה הרפורמית מציע: איחוד עם הקונסרבטיבים
אל קדמת השיח סביב הפרשיה הקשה והכואבת, פרץ שוב נושא הוצאת ההודאות של החשוד שהושגו בכוח, ועל פי עורכי דינו של אוליאל, עו"ד יצחק בם, עו"ד אשר אוחיון, בעינויים. "לאחר שבית המשפט קיבל את ההודאה והשחזור שנעשו בעקבות עינויים, ההרשעה הייתה רק עניין של אקרובטיקה שיפוטית המגשרת בין ההודאה לבין הראיות הסותרות אותה שנתגלו בשטח", אמרו והוסיפו, "אחרי שבית המשפט עמד במשימה האקרובטית, נפתחת בפנינו הדרך לערעור לבית המשפט העליון על עצם הכשרת ההודאה שניתנה בעקבות עינויים. נקודת האור בפסק הדין הינה הימנעות בית המשפט מהרשעת בן אוליאל בחברות בארגון טרור".
"המושג עינויים לא קיים בשב"כ", אומר אבי אריאלי, לשעבר ראש החטיבה היהודית בשב"כ. "אפשר להגיד שימוש בכוח, אפשר להגיד שימוש באמצעים מתוחכמים. עינויים – אין דבר כזה, זו מילה מצמררת. לא מוציאים הודאות בעינויים מחשודים – לא יהודים ולא ערבים. כף רגלי לא הייתה דורכת בארגון אם היו עושים דבר כזה לערבים. יש שימוש בכוח ובעיקר יש שימוש בשכל, באמצעות דברים מתוחכמים. כמובן שכמפעילים ״אמצעים מיוחדים״, מדובר רק באישור מראש ובמקרה של ״פצצה מתקתקת״ ומאוד מאוד מקפידים על כך".
"צריך לקחת בחשבון" מוסיף אריאלי, "שאנחנו יודעים על מה שנעשה בתוך חדרי חקירות משני גורמים: או ממה שבית המשפט מספר או שהמקור לידיעות זה מה שהעצור או עורכי דינו אומרים.
"השב"כ לא זקוק במידה רבה לתוצאות החקירה. ארגון מודיעיני לא זקוק לכך שהנחקר יודה כדי לדעת את האמת, הוא זקוק לכך כדי להעמיד אותו לדין. אנחנו ידעים את רוב האמת ערב לפני המעצר, אנחנו גוף שכל כולו הוא מודיעין, ודברים נעשים על סמך המידע שיש בידינו".
"כל פעם שאומרים לי שאין דבר כזה עינויים בשב"כ, אני נתקף חלחלה", אומר עו"ד בן גביר, שייצג בתחילת המשפט את עמירם " אני פגשתי אותו ראשון אחרי שיצא מהמעצר, הייתי מזועזע. עלה צל אדם. הוא היה בחור חזק. איש אדמה איש עבודה, ויצא משם עלה נידף, לא הפסיק לרעוד. אם אותו ילד של אותו בכיר בשב"כ היה עובר לא 21 ימים כפי שהוא עבר, אלא יום אחד, הוא לא היה קורא לזה עינויים אלא יותר מכך".
"לשים בחור בתוך תא מרתף, לא לתת לו לישון, להפעיל עליו לחץ נפשי ואז לתת לו אגרופים, סטירות ובעיטות במשך 6-7 שעות, לקשור אותו בתנועות מכאיבות, לחבוט בו לילה שלם – אלו עינויים. אין לזה מילה אחרת. הם יכולים לקרוא לזה איך שהם רוצים, אמצעים מיוחדים, חריגים – אני קורא לזה עינויים".
כשנאמר שבית המשפט לא מסתמך על ההודאה שהושגה בעקבות השימוש בכוח – מה הכוונה?
"זה אומר שלא קיבלו את ההודאה הראשונה, אבל כן מסתמכים על ההודאה שניתנה יום אחר כך, בסמיכות לעינויים. אי אפשר לענות אותו ביום ראשון למשל, ולהגיד שההודאה שמסר ביום שני קבילה. וגם השחזור שעליו מתבססים – מי שהוביל אותו היה האדם שחקר אותו בצורה הזו – זה לא רציני! ייצגתי תיק של קטין בדומא שבו הכניסו את הנחקר למין כלא דמיוני. בית המשפט פסל את כל העדויות, גם את אלו שבאו למחרת. השופטת אמרה מה זה משנה? הבן אדם מזועזע. לגבי הטענה על הפרטים המוכמנים, כל העולם ואשתו ידעו פרטים מוכמנים מתיק דומא. אחרי מה שקרה שם כל העולם ראה תמונות בטלוויזיה את הכתובות ואת זירת האירוע. אני לא יודע לחתום במיליון אחוז שהוא לא עשה את זה. אני כן יודע שמדברים על מדינה דמוקרטית וזכויות אזרח וכשמגיעים למבחן כזה – הכול נעלם".
בפיגוע הרצחני בדומא, שאירע בליל 31 ביולי 2015, נשרף למוות הפעוט עלי דוואבשה, בן שנה וחצי. שבוע אחרי ההצתה מת אבי המשפחה סעד דוואבשה, וחודש אחריו מתה מהכוויות הקשות גם אם המשפחה ריהאם.
בתחילת 2016 הוגש לבית המשפט המחוזי בלוד –כתב אישום נגד שני האחראים למעשה הרצחני – עמירם בן אוליאל, שהודה כי ביצע את הפיגוע, וחברו הקטין שתכנן עמו את הפיגוע אך לא הצליח לפגוש אותו בליל הפיגוע, ולכן נאשם בתכנון ובשותפות – ולא ברצח.
בהכרעת הדין שניתנה היום בבית המשפט המחוזי בלוד בעניינו של בן אוליאל נכתב כי לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות הוכח מעבר לספק סביר כי "יש להרשיע את הנאשם בעבירות העולות מהן". בהתייחס להודאות של בן אוליאל נכתב כי "מדובר בהודאות בעלות משקל גבוה התואמות את ממצאי החקירה באופן שאינו מתיישב עם האפשרות שמדובר בהודאות שווא ממי שהינו חף מפשע".
בנוגע לזיכוי בחברות בארגון טרור, ציינו השופטים כי "הפיגוע בדומא אותו ביצע הנאשם אמנם מהווה 'מעשה טרור'. זו ראיה נסיבתית אך אין בה כדי ללמד כי הפיגוע בוצע על ידי הנאשם במסגרת חבורתו בארגון. מדובר באירוע יחיד שבביצועו מורשע הנאשם, ולא הוכח כי הוא שותף לאידיאולוגיה של ארגון הטרור.. לא ניתן על סמך הראיות הקבילות שבפנינו לשלול את האפשרות כי מדובר באירוע שבוצע מתוך נקמה ובשל תפיסות גזעניות שבהן מחזיק הנאשם, מבלי שהינו חבר בתשתית טרור מאורגנת".
עוד נכתב כי "להודאותיו של הנאשם נמצאו תוספות ראייתיות שיש בהן כדי לעמוד בתוספת המאמתת של דבר מה נוסף: יכולת הנאשם לשחזר את האירוע, מסירת פרטים מוכמנים ששניים מהם אף לא היו בידיעת החוקרים בעת מסירתם – צבע הרכב שחנה בזירה וכן מאפייני החלון בבית השני וכיוון פתיחתו".
