רק לאחר שבעה שבועות במלון דן פנורמה בתל־אביב, שזכה לכינוי 'מלון הקורונה', קיבלה אורית צעירי (32) תשובה שלילית להימצאות הנגיף, והותר לה ביום שני שעבר לצאת לביתה עם האישור הרפואי המיוחל המעיד על החלמתה. "אחות הקורונה" הראשית של המלון – הצעירה שהייתה מראשוני החולים שאושפזו בו – הייתה גם מהאחרונים שיצאו ממנו. בבוקר שלמחרת עזיבתה סגר פיקוד העורף את המלון ופיזר את אחרוני החולים לבתי מלון בערים אחרות. בתקופה הקרובה יתארחו בדן פנורמה כ־300 אנשים ששבו מחו"ל ונדרשו לבידוד. בקרוב הוא ייסגר, וייפתח מחדש לאירוח נופשים לאחר חיטוי וניקוי יסודי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הליכוד – פייק ימין
– אמריקן סטייל: ארדן מסכם כהונה ומתכונן לתפקיד החדש
– דימוי המורים והגננות חשוב לא פחות משמירה על זכויותיהם
כל חולה שהחלים במלון נפרד מחבריו במעין טקס, שהפך לאירוע חובה. בטקס הפרידה מאורית, כמעט לא נותר מי שילווה אותה. "צברתי אינספור תמונות סלפי מאותו טקס מרגש שבו מלווים את החולה שהחלים במעבר מהאזור ה'צהוב' של חולי הקורונה לאזור ה'ירוק', הנקי", היא מספרת לנו השבוע מביתה שבירושלים. "זו הייתה הבדיחה של המלון. כל החולים שהגיעו ועזבו צחקו שאני עוד אסגור את המלון, כי כל בדיקה שעשיתי יצאה חיובית. אבל לקחתי את זה בהומור. הייתה לי ברירה אחרת?"
היא אמנם החלימה, אבל נותרה חלשה. בדיעבד ברור לה שלא לשווא נגזרה עליה תקופת מחלה ארוכה כל־כך. יעידו על כך אינספור הודעות התודה שהשאירו לה החולים ברשתות החברתיות, ובהן היללו את המלאכית שהייתה לצידם ברגעי המחלה המורכבים.
אורית, אחות חדר מיון בבית החולים הדסה עין כרם ופרמדיקית, מצאה עצמה עמוק בתוך המגפה עוד לפני ימי הריחוק החברתי, חובת המסכות ואיסור המפגשים עם סבא וסבתא. "הרגשתי לא טוב ומדדתי לעצמי חום", היא מתארת. "מיד כשראיתי שיש לי חום גבוה נכנסתי לבידוד בבית החולים, וערכו לי בדיקת קורונה". בתוך זמן קצר הגיעה התשובה החיובית, ובן רגע הפכה ממטפלת למטופלת ואושפזה במחלקת הקורונה שנפתחה בבית החולים ימים ספורים קודם לכן. לאחר חקירה אפידמיולוגית מהירה שנערכה לה, הונחו כל מי שהיו בקרבתה להיכנס לבידוד.
"זו הייתה חוויה מטלטלת", היא משתפת. "למצוא את עצמך פתאום חולה, ועוד בקורונה, שהייתה אז ממש בשלבי ההתפרצות הראשונים. בימים הראשונים של המחלה הרגשתי כאבי שרירים והיה לי חום גבוה. ידעתי שזו לא אשמתי, אבל ברור שהייתי עצובה כשהבנתי שחברים ומכרים ובני משפחה שהיו בקרבתי נדרשים להיכנס לבידוד. היה לי ברור שיש סיכון מקצועי בעבודה שלי, ממחלות מידבקות בכלל, אבל זה לעולם לא עמד לנגד עיניי. אני כאן כדי לרוץ קדימה ולעשות הכול למען המטופלים שזקוקים לי, תוך דאגה למיגון, כמובן".
באותו שלב של התפרצות המגפה, כמה ימים לאחר חג הפורים, עוד הייתה משמעות למספר החולה שהוענק לכל מצטרף חדש למועדון. אורית נשאה את המספר 414. "כשחליתי כמעט לא היה ידוע דבר על המחלה, למדו על הסימפטומים שלה מהדיווחים שלנו".
לאחר ארבעה ימי אשפוז הועברה אורית למלון דן פנורמה, ביום השלישי לפעילותו המחודשת. בתוך כמה יממות הפכה לדמות משמעותית ומצאה עצמה מעודדת חולים שניצבו בסכנת חיים ומסייעת להם במגוון דרכים. "הגעתי למלון ביום שישי, ואני זוכרת את ההלם. פחדתי לעזוב את המוכר לי בהדסה ואת הצוות שטיפל בי כל־כך יפה, אבל לא יכולתי לחזור הביתה כי הייתי עלולה להדביק אחרים. זו הייתה הברירה היחידה שלי", היא מסבירה.
במקום שאין אנשים
אף שבכלי התקשורת דיווחו על ביקורת ותלונות של חולים שאושפזו במלון, אורית טוענת כי חשה שמתייחסים אליהם כמו לאורחים ולא כאל חולים. לדבריה צוות עובדי המלון וחיילי גדוד 944 של פיקוד העורף, שקיבלו את הפיקוד על ניהול המלון, השתדלו להנעים את זמנם של האורחים המבודדים. "רובנו הערכנו מאוד את העובדים במלון, שהסכימו לעבוד במקום שאף אחד אחר לא היה מסכים לעבוד בו".
כשהגיעה למלון הבינה כי אין בכוונת קופות החולים ומשרד הבריאות להעמיד בו אנשי רפואה, מכיוון שסברו כי שוהים בו רק חולים קלים ודי בקשר טלפוני שלהם עם קופות החולים שעוקבות אחר מצבם. אורית הפכה לנציגת החולים בשיח עם פיקוד העורף והנהלת המלון. היא האמינה כי רק בשיתוף פעולה יוכלו החולים הנופשים בעל כורחם לצלוח את התקופה המאתגרת עד להחלמה.
הכתבה המלאה תתפרסם במוסף 'יומן' של מקור ראשון
