שוק מחנה יהודה, ירושלים, חמישי, 11:35
השמש הנעימה, התור בכניסה והצעקות בין המוכרים בדוכנים גרמו לכמה שניות של אשליית חזרה לשגרה. צעירים מזוקנים ונשים היפסטריות, חרדיות וחרדים, חיילים ובנות בחולצת סיום מסלול בצבא ונעלי בלנסטון, צעירים בחליפות כדורגל – בליל ירושלמי טיפוסי. אבל מהר מאוד ברור שהמצב רחוק משגרה. הסמטאות הצבעוניות ריקות; הקונים אינם מקפידים על מרחק של שני מטרים, אבל עוברים בזריזות בין הירקן לקצבייה והביתה; ולאחר שנים של קוסמופוליטיות, השפה היחידה הנשמעת היא עברית. הסוחרים במצב רוח ירוד. אי ודאות וכעס שולטים כאן הרבה יותר מאווירת חג של חזרה לשגרה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אני מאמין גדול שנלך להתאוששות": פוליטיקה ושגרה באבן גבירול
– לא צריך לשפוך כסף כדי לעזור לעסקים להשתקם
– ננו-קורונה: האם מולקולה זעירה תעצור את הנגיף?
ברק לברן, 50, ירושלים
רמי, 62, ירושלים
על המפה:
ברק: שנינו ליכודניקים והצבענו לביבי, אבל מתחרטים. בפעם הבאה, נשבע לך, אני מצביע משותפת או מרצ. לא נצביע לו יותר ככה, לא תהיה לו תמיכה גורפת.
רמי: אני מצביע בפעם הבאה למרצ, חד וחלק. כולם משקרים.
יש ממשלה:
ברק: שישקמו את האמון קודם כול מול האנשים במדינה והסוחרים. זאת ממשלה חזירית, מנופחת, חסרת פרופורציה, שכל התפקיד שלה הוא לתפור עוד חוקים לאזרח. ביבי אומר "סדר עולמי חדש", ואנשים לא מבינים מה זה. אנחנו עוד נאכל אותה בגלל זה. זאת לא ממשלה, זאת מונרכיה. הם יוכלו לעשות מה שבא להם בשלוש שניות. אני איש ימין אבל אין יותר ימין ושמאל. מי שהצביע מרכז קיבל אותם אצל ביבי, מי שהצביע שמאל קיבל ביבי.
עושים שוק:
ברק: שתהיה בעניין, המשבר עוד לא עבר. צריך להחזיר את האמון של האנשים, ואנחנו נהיה פתוחים בשבילם. כל ההוראות וההנחיות רק מכבידות וגורמות לחוויית הקנייה ללכת לאיבוד. השוק, ייקח לו זמן להתאושש. הייתה פה הגזמה פראית שנשלם עליה בריבית דריבית לעוד עשר שנים. אנשים לא יודעים היסטוריה, בשפעת החזירים ב־2008 מתו באיטליה 25 אלף אנשים. ידעת את זה? אנשים חיים את הפייסבוק, מה שעולה להם באותו הרגע בטלפון. אם אתה חוקר את זה נורמלי ולעומק אתה מבין שזאת מגפה תקשורתית. כרגיל יש גרעין של אליטות שהרוויחו, ואנחנו נדפקנו. כל מי שיש לו כסף פסיבי להשקעה עשה פה קופה. אני לא מאמין במסכות אגב, מדדו לי חום וזה מספיק. אתה יודע כמה חיידקים אתה מכניס לעצמך עכשיו עם המסכה הזאת?
רמי: כל העזרה – אלה דיבורים, אבל אין כלום. חברי הכנסת מכפילים את השכר שלהם, ולנו נשאר לשלם את כל המיסים כרגיל. ראש הממשלה יוצא לקבל את דקות השידור שלו בטלוויזיה, לא מעניין אותו כלום חוץ מזה.
נעמה הרו, 29, ירושלים
על המפה: הצבעתי בבחירות הראשונות לימינה, ואז עברתי לגנץ ואז חזרתי לימינה שוב. בהצבעה השלישית, עד לרגע שהושטתי את היד לפתק לא ידעתי מה אני רוצה לשים.
יש ממשלה: הכנסת הזאת הייתה אמורה להיות הראשונה שיוצאת לחל"ת. זה היה חוסך לנו הרבה כסף, וכמובן לא עשו את זה. זה הנוף מהדירה שלי, הכנסת, ואני אומרת שזה הבניין הכי מיותר בארץ כרגע. גן ילדים. אני בן אדם שאוהב חדשות וכן מעורה פוליטית ובאה משירות צבאי מאתגר וגדלתי בגוש עציון באינתיפאדה השנייה אז חובה מבחינתי להיות מחוברת אבל הכנסת היא באמת גנון ולא נכנסתי לפרטים של האחדות הזאת עכשיו. מה שכן, בנט כרגיל מעולה וטוב שייקח את הבריאות מליצמן, שאין לי מושג איך הוא עדיין בכנסת.
עושים שוק: אני המנהלת פה, עובדת כבר שנתיים וחצי, והיה מאוד מוזר התקופה הזאת. גם עכשיו לא נראה שנחזור לנורמה שהייתה פה קודם. בינתיים את הכול מזמינים לקחת, ושמנו פלסטיק כזה שעושה דיסטנס, שזה הכי שונה מהאווירה של השוק. אני לא מפחדת לעבוד, אני מגיעה ממשפחה של רופאים. אבא שלי ואחי רופאים, אז אני מקבלת את המידע שצריך כדי לא להילחץ. העברנו פה את הבידוד בשכונה. לא ראינו הורים, לא ראינו משפחה, אבל היינו החבר'ה ביחד והיה נחמד. הבנתי שכל הקהילות היהודיות בארה"ב סגרו לא בגלל המדיניות שם, אלא כי שמעו מה עושים פה. נראה לי שבסוף עשו בשכל. אבל אף אחד לא יכול לדעת אם זאת היסטריה או לא.
הייתי צריכה להרגיע את אמא שלי, שיש לה שבעה ילדים שפזורים במדינה. מה שכן, בשלב כלשהו איבדתי סבלנות להוראות שהשתנו כל שעה וחצי. כן מאה מטר, לא מאה מטר, מותר ללכת עם הכלבה לגן סאקר, אסור. כבר אי אפשר לעקוב. אבל היו גם דברים יפים. אני מתנדבת בעמותת רסיסים ופתאום ביום הזיכרון כבר לא היינו כמה מאות באזכרה, אלא 18 אלף איש בשידור פייסבוק. זה מרגש.
דרור חביבה, 50, ירושלים
על המפה: אני ליכודניק, ולא זז מזה. אבל יש פה חבר'ה ממורמרים על הליכוד וביבי.
יש ממשלה: ביבי הציל את העם הזה. אין עוד אחד אחר בכנסת שהיה מביא אותנו לעבור את הסיפור הזה. אם זה היה לפיד, חצי מדינה הייתה מתה. ביבי חכם, סגר את כולם בזמן. קודם כול נשארים חיים. משיח בן דוד זה הוא, תאמין לי.
עושים שוק: היה חודש קשה, כולם בבתים, אין פרנסה, אתה מבזבז את כל מה שיש לך. עכשיו חוזרים קצת לשגרה אבל אף אחד לא מבזבז את הכסף שלו על בגדים. חוץ מאוכל ודברים בסיסיים אף אחד לא קונה שום דבר, רק צריכה יומיומית. אנחנו פתוחים מיום ראשון, ועד היום אנחנו אפילו לא על חצי של יומית אחת מלפני הקורונה. אבל כמו שאמרתי, תישאר בריא ושלם, זה הכי חשוב. ביזנס הולך ובא, החיים לא.
דפנה מוסרי, 60, ירושלים
על המפה: אני בטח ובטח לא לליכוד, באתי מבית שהוא לא ליכוד. יש פה הרבה כאלו, שתדע.
יש ממשלה: הפחידו פה את האנשים והכניסו אותנו להיסטריה נוראית. אישית כעסתי מאוד על המצב. באולפנים הממוזגים יושבים במגדל השן ואומרים בקלות דעת: תסגרו את החנויות. אתם מבינים מה זה בכלל בשביל בן אדם לסגור את העסק שלו? בגלל ההתנהלות הזאת אני לא תולה תקווה בשום ממשלה שקמה עכשיו. צריך מישהו שיבוא באמת לתקן. שמעתי עכשיו את רון חולדאי, איזה גב הוא נותן לעסקים שלו, כל הכבוד לו.
עושים שוק: אנחנו מחזיקים פה חנות לטבק. לחמי הייתה חנות הטבק הראשונה בעיר. זאת הפעם הראשונה שסגרנו. חודשיים הרגשתי שהמדינה בגדה בנו ברמה מטורפת. אתה לא מקבל מהמדינה כלום, ממשיכים להוריד לך ביטוח לאומי ומס הכנסה, שכירויות מטורפות של בעלי הדירות שהורגים אותנו. אנשים חושבים שמחנה יהודה זה ביבי ובית"ר והתלהמות ורעש. לא, יש כאן אנשים שעובדים ויש רחובות מסביב עם חנויות. כנס פנימה, תראה: נחמד שפתחו את השוק, ושמש והכול, אבל זה לא באמת משנה משהו. הפכנו את האזור למקום של תיירות, וזה לא יחזור כל כך מהר. אם לא יעזרו לנו אני לא יודעת מה יהיה.
