הנתונים על ירידה בקצב ההדבקה בחברה הערבית מעודדים, אך החשש להחזיר את הילדים למערכת החינוך גדול מאוד. ביום חמישי הקרוב ידונו ארגוני המגזר, ראשי רשויות ובכירים במערך הרפואה על היערכות החברה הערבית לחזרה ללימודים.
יותר ממאה רשויות החזירו השבוע את מערכת הלימודים לפעילות, רובן ככולן רשויות בהן רוב התושבים יהודים. בחברה הערבית לעומת זאת, טרם חזרו ללמוד. הסיבות לכך רבות, וקשורות בעיקר לחוסר בתקציבים ובמשאבים שמשפיעים על מוכנות מוסדות החינוך לקלוט מחדש את התלמידים, בכפוף להנחיות משרד הבריאות.
הסיבה המרכזית שבגללה נמשכת השבתת מערכת החינוך בחברה הערבית היא גל התפרצות הקורונה האחרון שם. אך ד"ר שארף חסאן, יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך, אומר כי נכון לעכשיו הסימנים מעודדים ומגמת ההתפרצות בחברה הערבית נעצרה. "ייתכן ואנחנו קרובים לשינוי מבחינת התפרצות המגפה ולכן קבענו שביום חמישי נשב כל הגורמים בחברה הערבית לדון במציאות המשתנה. עם זאת, המצב רחוק מאוד מלהיות טוב. הרשויות ומוסדות החינוך אינם ערוכים לקלוט תלמידים, אנחנו סובלים מהיעדר משאבים ותקציבים ולכן לא בטוח שנחזיר את התלמידים בשבוע הבא. אולי יהיו מקומות מסויימים שכן יחזרו, אך כרגע סימני השאלה רבים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקרב על תודעת הקורונה בחברה הערבית
– חלקית, בהדרגה ובזהירות: תלמידי ישראל חוזרים ללימודים
– לימודים בצל קורונה: חוששים ושולחים את הילדים
ד"ר חסאן ובכירים אחרים בחברה הערבית שמשוחחים איתנו מבקרים את מדיניות הממשלה, ובעיקר את מדיניות הפיצויים של משרד האוצר מול הרשויות. רשויות רבות קיבלו פיצויים על בסיס אזורי תעשייה הקיימים בשטחן, אך הרשויות הערביות נעדרות אזורי תעשייה וכתוצאה מכך הפיצוי שהן מקבלות נמוך מאוד.
"המשבר הנוכחי בחברה הערבית הוא תקציבי", אומר ד"ר חסאן, "הרשויות לא קיבלו פיצוי כמו שקיבלו הרשויות היהודיות. סכומי הפיצויים מזעריים. זה מחליש מאוד את השלטון המקומי, שגם ככה סובל מהיעדר תקציבים ומשאבים באופן משמעותי. זה כמובן משפיע על טיפול הרשויות בהתמודדות עם המגפה, ובוודאי בסוגיית החינוך".
עו"ד יוסף ג'ומעה, יו"ר ועד הורים בטייבה, מתנגד נחרצות לכל אפשרות של חזרה ללימודים. לדבריו, מוסדות החינוך בחברה הערבית נעדרים ציוד מינימלי להתמודדות עם הנגיף. "משרד הבריאות דורש לבצע הוראות רבות בעניין ניקיון וחיטוי. אינני יודע כמה מודעים לכך, אך בעיית הניקיון במוסדות חינוך ברשויות הערביות הן קשות ביותר, בלי קשר לקורונה. אנחנו צריכים תגבור של עובדי ניקיון וציוד חיטוי וניקוי לבתי הספר. אין לנו את זה. לא מגיעחם אלינו תקציבים שאמורים להגיע לבתי הספר באופן שוטף, אז מצפים שהמוסדות והגנים יהיו מוכנים? אני רוצה שהילדים שלי יחזרו ללימודים, אך לא בכל מחיר".
ניזאר עיד, מנהל אגף החינוך במועצה המקומית כאבול, מדגיש את הפחד ששורר בחברה הערבית. "יש חשש אמיתי בקרב ההורים מלשלוח את הילדים לבתי הספר. רבים בחברה הערבית שיתפו ברשתות כתבה שדיברה על כך שמוסד חינוכי ביפן החזיר את התלמידין ואחר כך היתה שם התפרצות של הנגיף. אנחנו ברמאדן והרחובות ריקים, אין ביקורי משפחות. אנשים מעדיפים להישאר בבית, דחו את כל החתונות".
למרות הקושי הגדול והחששות, כאמור, יש סימנים מעודדים. ד"ר חסאן אומר כי הדבר התאפשר הודות להגברת המודעות לכללי משרד הבריאות. "אין התקהלויות, אין תפילות במסגדים. אנשי הדת התנגדו לקריאות מואזין בימי הרמאדן. אלו שינויים גדולים מבחינת החברה הערבית. אבל כדי לצאת מהמשבר הזה אנחנו צריכים שיהיו לנו התקציבים והמשאבים שיאפשרו חזרה לשגרה".
