כארבעה חודשים חלפו מהיום שבו התייצב תא"ל ד"ר טריף בדר בלשכתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, ושרטט לפניו שורת המלצות להתמודדות צה"ל עם האיום החדש, שהפעם איננו אויב בשר ודם אלא נגיף חמקמק שאין לו גבולות. באותם ימים, ראשית ינואר, איש לא דיבר על סגירת גבולות ובידוד חברתי, אך קצין רפואה ראשי היה הראשון לזהות, בישראל ואולי גם בעולם, את השלבים הבאים. בעקבות המלצותיו המוקדמות, שיעור ההדבקה בקרב חיילי צה"ל הוא כרבע ביחס לשיעור בכלל האוכלוסייה בישראל.
"המגפה לא תפסה את העולם בהפתעה גמורה", אומר תא"ל בדר בריאיון שקיימנו השבוע בלשכתו שבבסיס תל־השומר. "זו לא פעם ראשונה שיש מעבר של וירוסים מבעלי חיים לבני אדם. מה שלא צפו זה את המעבר מאדם לאדם ואת קצב ההתפשטות. במובן הזה הנגיף הפתיע גורמים רבים בעולם שחוקרים את תחום המגפות, ותפס מדינות רבות לא מוכנות. אחד הדברים המסוכנים במצב כזה הוא השאננות של מי שמאמינים שלהם זה לא יקרה. בתחילה אנשים הסתובבו בתחושה שזה סיפור של המזרח בכלל, וגם אם זה כן יקרה לי – אני צעיר ואחלים מהר. העניין הוא שגם אם לך לא יקרה כלום, אתה יכול להדביק אחרים. מי שחשב אחרת ושם את השאננות בצד, הרוויח חיים וזמן יקר".
חיל הרפואה היה הגוף הראשון בישראל שנכנס לעובי הקורה, והבין מיד לאחר פרסום המקרה הראשון בסין שנדרשת היערכות מיוחדת. "אני שם נעץ על המקרה הראשון שהבנו שהווירוס הזה עובר מבעל חיים לאדם, ונעץ שני כשהבנו שזה עובר מאדם לאדם. מבחינתי פה מתחילה העקומה", מתאר תא"ל בדר. "התחלנו לנהל שיח בנושא, וראשית כול פתחנו פקודות מהעבר כדי לנסות להבין מה זה אומר ואם יש מה לעשות. יש גם פקודות ביולוגיות שלנו, וישבנו ללמוד אותן. בשלב הבא, עם גילוי ספינת הקורונה, הבנו שלא נוכל למנוע את כניסת הווירוס לארץ, ועברנו לדון בשאלה איך מעכבים אותו ואז איך מצמצמים את ההתפשטות שלו. כל ההתאמות הללו נעשו תוך כדי תנועה. הבאנו אל השולחן את כל בעלי המקצוע שיש לי בצבא, כולל הוצאת רופאים מבתי החולים באמצע התמחות. זה מצב שצריך בו את כל האנשים הטובים".
קרב הבלימה שניהלו בצה"ל מול הנגיף הקדים את כולם: "החלטנו להכניס לבידוד חיילים ואנשי קבע שחזרו מחו"ל, לפני שהמדינה עשתה את זה. כך גם בעניין סגירת השמיים. אסרנו על חיילים ואנשי קבע לטוס לחו"ל חודש לפני שהרבה מדינות בעולם החליטו כך, כולל ישראל. למדינה לקח יותר זמן, ואני מבין שלמדינה יש מכלול שיקולים ולא פשוט להחליט ביום על סגירת השמיים. בצה"ל זה זניח, אז פגעת בכמה אנשי קבע. להחלטה לאומית יש הרבה יותר משמעות".
אחת מנקודות הציון הדרמטיות שגרמה לנפילת אסימון כלשונו של תא"ל בדר, הייתה ביטולו של אימון בינלאומי מתוכנן. "אמרתי 'הם לא נכנסים'", הוא משחזר. "הרמטכ"ל היה צריך להיפגש עם גנרל בכיר, וכמה שעות לפני כן הפגישה בוטלה. אני מבין את האילוצים של המדינה, אבל אני כקצין רפואה ראשי חייב לשמור על הכשירות של הצבא. אין לי שיקול דעת אחר, ואני חייב ללכת יותר בחומרה. בניתוח של ההחלטות מתברר שבתחילת האירוע יחס ההכפלה של המדינה היה כמעט פי 8, ובחיילים פי 2.5. זה בדיוק ההבדל בין קצב קבלת ההחלטות בצה"ל לקצב במדינה".
מחובר למחקר
תא"ל ד"ר טריף בדר נולד בחורפיש שבגליל, ושם הוא מתגורר גם היום עם רעייתו ג'נאן ושלושת ילדיהם. לתפקידו הנוכחי הגיע לאחר טיפוס ממושך במעלה ההיררכיה של חיל הרפואה. בשנת 1993 סיים בהצטיינות קורס קציני רפואה והוצב כרופא צבאי בגדוד 13 של חטיבת גולני. הוא שירת כקצין רפואה בשורה של יחידות בצה"ל, בהן מיוחדות ומסווגות. בהמשך שימש קצין הרפואה של אוגדה 36, ראש ענף מפקדים בבית הספר לרפואה צבאית וקצין הרפואה של פיקוד הצפון. בתקופה זו הפעיל צה"ל בית חולים שדה ברמת הגולן, לטיפול בפצועים ממלחמת האזרחים בסוריה. לאורך השנים השתתף בכמה משלחות סיוע רפואיות של צה"ל: ב־2004 לאחר הצונאמי בתאילנד, ב־2010 בעקבות רעידת האדמה בהאיטי, וב־2015 בנפאל. בפברואר 2016 יצא למסע הסברה מטעם דובר צה"ל בארה"ב.
במשבר הנוכחי בא לידי ביטוי גם כובעו האקדמי של בדר, כמרצה בכיר באוניברסיטה העברית במסגרת מסלול 'צמרת' להכשרת עתודאי רפואה. למרות המספרים הקטנים יחסית של הנדבקים בצה"ל, הוביל הקרפ"ר כתיבת מחקרים בתחום. חוקרי הנגיף בעולם, הוא מסביר, מתעניינים לרוב בשני גילים: ילדים – בהקשר של פתיחת מערכות החינוך – ומבוגרים המשתייכים לקבוצת הסיכון. הנתונים המצטברים בצה"ל מאפשרים לבצע מחקר על קבוצת גיל נוספת, 18 עד 21 ויותר, ולתרום לספרות הרפואית המתגבהת על COVID-19. "עכשיו אני כותב משהו בעקבות הניסיון של חיל הרפואה בטיפול ב־80 המקרים הראשונים בצה"ל. זה מידע חשוב למי שרוצה להבין את הנגיף, והוא עשוי להיכנס לספרות המחקר", אומר תא"ל בדר.
בהקשר הזה הוא מספר לנו על דרמה שהתחוללה לאחר שבפרק זמן קצר מתו שלושה חיילים צעירים מאירוע רפואי נדיר, ועלה חשש שמדובר במפרצת מוחית. "היו כמה מאמרים שקשרו בין הנגיף להתפרצות של דימום מוחי, ואז מצטברים לנו פתאום שלושה מקרים דומים של חיילים צעירים שייתכן שנפטרו ממפרצת במוח. נכנסנו לסרט. דיברתי עם בתי החולים והודעתי להם שצריך לבדוק שזה לא סיפור של COVID-19, ושזה לא סימן ראשון למחלה אצל בחור צעיר. לאחד הנפטרים הייתה בעיית רקע, אבל את השניים האחרים העברנו מיד שורה של בדיקות ששללו את ההידבקות בנגיף. אז במקרה הזה זה נשלל, אבל כן נכנסנו למקום של חקר ובדיקה. בסוף התברר שאין קשר, אבל אני מבחינתי חייב להתקשר לבתי החולים ולדרוש בדיקות".
בתחילת הדרך צפו המודלים השונים לא פחות ממיליון חולים בישראל, ומספר חסר תקדים של עשרת אלפים איש שיזדקקו להנשמה. הבהלה הציבורית והתקשורתית הניבה את התוצאה הרצויה, בכך שרובם הגדול של אזרחי ישראל שמרו על כללי הבידוד. בינתיים תרחישי האימה הללו לא התממשו בישראל, אבל מדובר בחוכמה שלאחר מעשה, אומר תא"ל בדר. "התרחישים בתחילת האירוע היו קטסטרופליים. דיברו על יחס של אדם אחד שמדביק שישה־שבעה. המספרים המופרזים התבססו על מה שאנחנו יודעים חודשים בודדים בלבד. אני מחובר לפרסומים המדעיים, ואין יום שעובר בלי מאמרים רבים על COVID-19. אז נכון שהצמא למידע ולידע מביא אותנו להסתמך על מחקרים שביום־יום היינו ממתינים איתם קצת, אבל אני תמיד אומר לקצינים שלי: 'עדיף מצגת טובה ב־90 אחוז אבל רלוונטית ב־100 אחוז, מאשר מצגת טובה ב־100 אחוז אבל לא רלונטית".
ובכל זאת, האם הנתונים העכשוויים לא מלמדים אותנו שאולי קצת הגזמנו בהחמרות? צעירים שנדבקים מחלימים ולא מייצרים לחץ על מערכת הבריאות.
"תראה, בראייה לאחור הנתונים בהחלט מראים שהצעירים הם לא הבעיה שלנו, אבל זה רק בראייה לאחור. ההחלטות התקבלו בלי המידע הזה. האם היום צריך לחשוב מחדש? בהחלט כן. אנחנו כבר כמה חודשים באירוע, ורוב המקרים הם של מבוגרים עם גורמי סיכון. לכן הלכתי ולקחתי את כל רשימת החיילים שיש להם מחלות רקע, ושחררתי אותם הביתה. אם זה איש קבע שמגיע כל יום לבסיס ברכב הפרטי שלו ולא בתחבורה ציבורית, נכנס למשרד ויושב שם לבד מול המחשב – אין לי בעיה שיבוא. אבל מי שבסיכון ויכול לבוא במגע עם חיילים נוספים, שחררנו הביתה".
אחת השאלות שעולות בימים אלה במערכת הביטחון היא אם מדינות עוינות עלולות להשתמש בנשק ביולוגי כמו הנגיף הנוכחי ודומים לו. תיאוריות הקשר שלפיהן סין יצרה והפיצה את הנגיף בכוונה תחילה כדי לפגוע בכלכלות מערביות אמנם נשללו, אבל בישראל בוחנים את האפשרות שתרחיש דומה יתממש. קצין הרפואה הראשי סבור שהאיום הביולוגי קיים, אבל לא משמעותי עד כדי כך.
"נשק ביולוגי הוא איום על המדינה, וזה טרור שאין לו גבולות", אומר תא"ל בדר. "הנזק של החרדה יכול להיות קשה יותר מנזקי המגפה, וכך גם המרכיב הכלכלי. אבל כשאנחנו מדברים על איומים ותרחישי ייחוס, אנחנו צריכים למקד את התרחיש מול האיום. בסוף אנחנו בונים כוח צבאי ביחס להיתכנות של התרחיש. אנחנו לא בונים למשל את הכוח הצבאי שלנו לתרחיש שבו כל מדינות ערב תוקפות את ישראל בו זמנית, כי אין לזה סוף, אלא לתרחיש הייחוס הסביר של מלחמה קונבנציונלית כמו שהכרנו עד היום. אני לא רואה את איראן ממציאה וירוס ומפיצה אותו, כי היא יודעת שכמו שזה יפגע בישראל כך זה יפגע גם בירדן, בלבנון, בסוריה, במצרים וכמובן בפלסטינים".
לוחמה ביולוגית היא אולי תרחיש רחוק ואף בלתי סביר, אבל האיום הביולוגי כשלעצמו, קרי מגפה, מקבל כעת עדיפות גדולה. "להרבה מדינות נפל האסימון שלא מספיק להתארגן לקראת תרחיש סביר, אלא צריך לחשוב גם על תרחיש קיצוני", אומר תא"ל בדר. "הדוגמה הטובה ביותר היא עניין המוכנות שלנו בנושא מכונות ההנשמה. על פניו, המספרים שיש היום לישראל מספיקים לתרחיש שקיים כרגע. אם יש לנו 1,500־2,000 מכונות הנשמה, אז הכול בסדר. השאלה היא אם אנחנו עומדים גם בתרחיש הייחוס הקיצוני. לנהל משבר בשפע זה קל, האתגר הוא לנהל את המשבר כשאין לך. הרי אין מציאות שנחזיק פה מאות אלפי מכונות הנשמה, כי אז מה עם חינוך, תשתיות, רווחה? נניח שלפני חמש שנים מישהו היה אומר שאולי נצטרך 100 אלף מכונות הנשמה. שר הבריאות היה אומר 'סליחה, במחיר הזה אני מעדיף עכשיו להשתמש בזה למשהו אחר, נניח בית חולים נוסף'. זה האתגר, להתכונן לעתיד בלי לדעת מה העתיד מביא. כעת הכול משתנה, וייתכן שאנחנו בטראומה שתביא לכך שנחלק את העוגה אחרת".
היום שאחרי
לפני כשבועיים, עם צאת חג הפסח ולאחר המימונה, הוחלט בישראל להתחיל לשחרר את המשק בהדרגה. לקראת סיומו של חג הפסח כבר היה ברור שהמשמעת מתרופפת, ותמונות שפורסמו ברשתות החברתיות העלו חשש שחלק גדול מהציבור כבר לא שומר על ההנחיות. ההערכות הן שבימים הקרובים נראה שוב עלייה במספר הנדבקים, וקיים חשש כבד להתפרצות שנייה בתוך שבועיים־שלושה.
לדעת קצין רפואה ראשי, גל נוסף הוא לא שאלה של האם אלא של מתי וכמה. "אין לי ספק שהתפרצות שנייה תגיע, ואני מעריך שלאחר יום העצמאות נראה את הסימנים לזה. אין לי תשובה מובהקת של מה נכון ומה לא נכון, זה חייב להיות ניסוי וטעייה. מה האלטרנטיבה, להשאיר את כל המדינה בסגר כל הזמן? הסיפור הגדול הוא מה עושים מהרגע שמשטחים את העקומה. בשתי מילים, המטרה היא להרוויח זמן. אבל עכשיו השאלה היא מה עושים בזמן הזה שהרווחת. האם התארגנת בבתי החולים, האם השגת מספיק ערכות בדיקה, האם המעבדות בעצימות מלאה, האם יש מיגון לצוותים והכשרנו אותם, האם יש מספיק ערכות הנשמה, והאם בנית אסטרטגיה שמותאמת למציאות העכשווית ולא לנקודת הפתיחה, כשלא ידעת מה שאתה יודע היום.
"אם מילאנו את התפקיד שלנו ועשינו הכול, ואני סבור שכן עשינו הכול, אז בהתפרצות הבאה שתגיע – והיא תגיע – נדע להתמודד. אם לא, אז לא עשינו כלום ומתחילים מהתחלה. אף אחד לא מבטיח מה יהיו המספרים בהתפרצות הבאה, הדבר היחיד שנותר לנו לעשות זה להתכונן. למשל, בתחילת האירוע היה מוצדק לאשפז את החולים הקלים בבתי החולים. כל מי שאובחן הביאו אותו לבית החולים, וזה יצר עומס עצום. היום לא צריך לעשות את זה, כי אנחנו יודעים ש־80 אחוז מהחולים מצבם קל ולא צריך להתיש את המערכת האזרחית".
אולי עדיין מוקדם לדבר על כך, אבל מקבלי ההחלטות ברמות השונות נדרשים כבר לחשוב על היום שאחרי הקורונה. היציאה מהמשבר, מדגיש תא"ל בדר, צריכה לכלול לא רק את ההיבט של חזרת המשק לשגרה וייצוב הכלכלה, אלא גם היערכות מיטבית למגפה הבאה, אם וכאשר תפרוץ. "ביום שאחרי, אנחנו חייבים לצאת הרבה יותר מחוזקים מהמשבר הזה", הוא אומר. "שרדנו אותו כי קודם כול היה לנו מזל גדול, ודבר שני כי קיבלנו החלטות נכונות. אף אחד לא מבטיח לנו שההתפרצות הבאה תהיה אותו הדבר. אם כל ההתפרצויות העתידיות יהיו דומות ל־COVID-19, נדע להתמודד עם זה טוב מאוד.
"לצד זה, המערכת חייבת לשנות תפיסה בשני נושאים מרכזיים. האחד הוא פיתוח כוח אדם, שזה עניין שלוקח זמן ודורש משאבים. רופא לא מכשירים בכמה חודשים, זה לוקח שנים. בעניין הרופאים המצב שלנו עוד טוב יחסית בהשוואה לעולם, אבל בעניין האחיות המצב לא טוב. והדבר השני תשתיות, וזה לא רק מכונות הנשמה. לא בעיה לייצר פה מכונות. אם ישראל לא תגדיל את התשתיות של מערכת הבריאות, היא תפגע ביכולת שלה להתמודד עם מגפות בעתיד. זו צריכה להיות האסטרטגיה של מדינת ישראל ביום שאחרי".
