לג'וליאן רייכלט, העורך הראשי של "בילד", יש חשבון פתוח עם נשיא סין שי ג'ינפינג, והוא לא מהסס לחלוק אותו עם שאר העולם. כשהמסר שלו מתפרסם בעיתונו, היומון הנפוץ ביותר בגרמניה, הוא גם מהדהד היטב. בשבוע שעבר פרסם העיתון מאמר ובו "חשבון הוצאות", המפרט את עלויות מגפת הקורונה. בצמרת השלטון בבייג'ינג, מיותר לומר, מאוד לא אהבו את מה שקראו – בעיקר כי מי שסומנו כאחראים ליציאת המגפה מגבולות סין ולהתפשטותה ברחבי העולם הם נשיא סין וצמרת המפלגה הקומוניסטית. בגרמניה, הביקורת על סין חסרת תקדים; אך השאלה המעניינת היא מה מכל זה הגיע לאוזניהם של מיליארד סינים, שאינם רגילים לביקורת בוטה כל כך על המפלגה הקומוניסטית.
גרמניה ניצבת בצמרת המדינות המובילות בעולם בהתמודדות עם נגיף קורונה, אך הם עדיין שילמו ומשלמים מחיר אישי, חברתי וכלכלי כבד על החשיפה לנגיף. בשבוע שעבר החליטה מערכת ה"בילד" לבטא את התחושה הרווחת בגרמניה שהאחריות מוטלת על ההנהגה בסין, שלא דיווחה בעוד מועד על התפרצות המגפה בווהאן.
בכתבה שכותרתה "מה סין חייבת לנו" הגיש העיתון לסינים מעין חשבונית של נזקי מגפת הקורונה. בראש הרשימה עומד אובדן הרווחים לעסקים קטנים בגרמניה, המוערך ב־50 מיליארד אירו. אחריו צועד אובדן הרווחים מתיירות בחודשים מארס ואפריל, המוערך ב־24 מיליארד אירו. הנזק לחברת התעופה הלאומית לופטהנזה מוערך לא בחודשים, אלא בשעות עבודה: מיליון אירו לשעה. ובסך הכול, הסכום המצטבר שחישב העיתון הוא 149 מיליארד אירו, כ־4 אחוזים מהתוצר הגרמני. בתרגום למונחים אישיים, מוחשיים יותר, הגרמנים איבדו 1,784 אירו לאדם.
הרשימה הכתה גלים בגרמניה. היא ביטאה מה שרבים חושבים, לא רק בגרמניה אלא ברוב העולם. הבילד פשוט שם את הדברים בלי להתבלבל ובלי להתנצל, שחור על גבי עיתון. בשגרירות סין בברלין לא עברו על הכתבה בשתיקה. עוד באותו יום הגיבה דוברת השגרירות הסינית טאו ליל לרשימת ההאשמות. במכתב פתוח לעורך הראשי של העיתון היא האשימה אותו ב"קסנופוביה, דעה קדומה, הסתה לאומנית ועוינות כלפי סין".
"אני עוקבת אחר סיקור העיתון למגפת הקורונה בכלל ואחר הניסיון להטיל את האשמה על סין בפרט", כתבה. "חוץ מהסגנון הקלוקל, הניסיון להטיל את ההאשמה על מדינה אחת בלבד – ולהציג חוב ספציפי לגרמניה – מתעלם מעובדות חיוניות. למדינות רבות המתמודדות עם COVID-19 היה זמן להתכונן להתפשטות המגפה, לאחר שסין דיווחה על ההתפרצות בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי".
לא בטוח שדוברת השגרירות עשתה את הצעד הנכון מבחינה תקשורתית. בשביל ה"בילד" זה היה האות לפתוח במלחמה. כבר למחרת פרסם רייכלט מאמר תגובה חריף בצורת מכתב פתוח לנשיא סין שי ג'ינפינג, ועבר מרשימת מכולת ל"אני מאשים". "אתה, ממשלתך והמדענים שלך ידעתם כבר זמן רב שנגיף הקורונה מידבק מאוד", כתב רייכלט. "אבל העדפתם להשאיר את העולם תועה בחשכה. כאשר חוקרים במערב פנו אל טובי המומחים שלכם ושאלו מה קורה בווהאן, העדפתם להשאיר אותם בלי תשובה. הייתם גאוותנים ולאומנים מכדי לומר את האמת.
"במעבדותיכם בווהאן חקרתם את נוכחות נגיף קורונה בעטלפים, אבל לא שמרתם על תנאי הבטיחות הנדרשים. מדוע המעבדות שלך בטוחות פחות מבתי הכלא שבהם אתה מחזיק אסירים פוליטיים? האם אתה יכול להסביר את זה לכל האלמנים והאלמנות, היתומים והיתומות וההורים השכולים של המתים מקורונה בעולם כולו? בסין, אנשיך לוחשים כשהם מזכירים את שמך. יצרת סין אטומה. לפני עידן הקורונה הייתם מדינת ריגול ומעקבים. כעת אתם המדינה שהדביקה את העולם כולו במחלה. זו תרומתך הפוליטית".
בבייג'ינג בלי ספק קוראים ואוספים כל מילת ביקורת, ולא רק מחשש שהביקורת החיצונית תחלחל לתוך החברה הסינית. המסרים המאשימים האלו כבר באים לידי ביטוי בהתארגנויות בינלאומיות להגשת תביעות נגד ממשלת סין. כך למשל עשה השבוע התובע הראשי של מדינת מיזורי בארה"ב. בטיעון הפותח של התביעה האזרחית שהגיש נאמר כי פקידי הממשלה הסינית אחראים ל"כמות עצומה של מוות, סבל ונזק כלכלי שהשיתו על העולם כולו, ובכלל זה על תושבי מדינת מיזורי". אלפים במדינה שבמרכז ארה"ב, ובה כ־6 מיליוני תושבים, כבר נדבקו בנגיף, ומספר המתים הגיע השבוע ליותר מ־200.
"הממשלה הסינית שיקרה לעולם כולו בדבר רמת הסכנה ואופיו של הנגיף, השתיקה אנשים שניסו לחשוף את הסכנה ולא עשתה דבר כמעט לעצור את התפשטות המחלה", כתב התובע. "פקידים, מעבדות ממשלתיות והמפלגה הקומוניסטית הסינית עסקו בהטעיה ובהסתרה, ופעלו נגד מי שניסה לחשוף את חומרת ההתפרצות".
תביעות כאלה, יש לומר, בעייתיות מאוד גם בארה"ב וגם מחוצה לה. המהמורה העיקרית בדרך להגשתן היא החסינות הריבונית הגורפת שמדינות נהנות ממנה. עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר העומדת בראש ארגון "שורת הדין", המתמחה בתביעות נגד טרור, אומרת כי השבוע פנה אליהם משרד עורכי דין גדול מפלורידה בדיוק בעניין זה. "מכיוון שהטיעון הראשון שממשלת סין צפויה להעלות בתביעות מסוג זה הוא טיעון החסינות הריבונית, יש להחריג את המקרה שלה מהקטגוריה הזאת, וטרור הוא אחד מהחריגים.
"מעשה טרור הוא מעשה בכוונה תחילה, שאינו מבדיל בין אשמים לחפים מפשע ונועד לזרוע פחד ולהשפיע על ממשלות כדי להשיג מטרות מסוימות. במקרה הסיני יהא צורך לבחון את הסיבות שבגללן הסתירה הממשלה בבייג'ינג את האמת מן העולם – אם הייתה כאן רשלנות פושעת או שהייתה כאן כוונה ליצור יתרון כלשהו על שאר העולם. סין נמצאת במרוץ בין־מעצמתי, בניסיון להשיג עליונות עולמית פוליטית וכלכלית. אם הם ידעו שמדובר במגפה ופעלו נגד מי שניסה לחשוף את האמת, אם הייתה להם כוונה לפגוע בחפים מפשע כדי לצבור כוח, אם הם שיקרו לארגון הבריאות העולמי – על פניו ייתכן שלסין הייתה לכאורה מדיניות הגובלת בטרור".
מכשול נוסף בפני התביעות הוא כוחה הפוליטי והכלכלי העולה של סין. למשל, גם כאשר החליטה ממשלת ישראל לסגור את השמיים לטיסות נכנסות מסין ב־29 בינואר זה קרה באיחור ניכר, שנבע מהחשש מפגיעה ביחסים הדיפלומטיים בין המדינות. סין היא שבונה את הרכבת הקלה בתל־אביב; חברה סינית מופקדת על בניית הנמל החדש בחיפה. האם בהתחשב בכך ישראל חופשית להגיב כרצונה למעשי סין בקשר לקורונה?
בדיעבד, ההשפעה הסינית גם גרמה כנראה לארגון הבריאות העולמי להכריז על מגפה באיחור ניכר. ראש הארגון טדרוס אדהנום גברייזוס אף שיבח את שיתוף הפעולה והשקיפות של סין – זיוף אחד גדול, כמובן. אבל צריך לזכור שדרושים בלמים ואיזונים פוליטיים. ההערכה של מומחי בריאות ברחבי העולם היא כי אלמלא התנהל הארגון בכניעות, הייתה נמנעת ממנו היכולת להגיע לווהאן ולבחון את המצב בשטח. החשש כעת הוא מפני הידרדרות במעמדו הארגון והשפעתו, דווקא בשעה שהעולם זקוק לשירותיו. החלטתו של הנשיא טראמפ להפסיק לממן את הארגון, יש לציין, היא פחות הליך ענישה כלפי ארגון הבריאות העולמי, ויותר חיפוי על התנהלותו הכושלת של טראמפ עצמו, שאיחר להבין את סכנות הקורונה ולהיערך להן.
