גם מתמטיקאים לא טומנים ידם בצלחת במאבק העיקש נגד הקורונה. לצד אפידמיולוגים, וירולוגים, ומפתחי תרופות וחיסונים, עומדים בחזית גם אנשי "מדע הרשתות" וייתכן שבידיהם נמצא הפתרון ליציאה מושכלת מהסגר הארוך. האסטרטגיה שצמחה במעבדתו של ד"ר ברוך ברזל באוניברסיטת בר-אילן, ופותחה לאחר מאמץ ואיחוד כוחות אינטר-דיסצפלינרי, מציעה רעיון מקורי: סגר במשמרות. האוכלוסייה תחולק לשתיים וכל אחת מהן תהיה פעילה במשך שבוע. בינתיים תתבצר השנייה בסגר בידיעה שהיא יוצאת לחופשי בשבוע שאחרי. ובקיצור: כולנו טבחים בצה"ל.
עוד קודם שנבין את הרציונל שמאחורי השיטה, כדאי להבין מה למתמטיקה ולמגפה שבאה עלינו. כבר בראשית המאה הבינו מדענים שהרשתות השונות –רשת הנוירונים, רשת התעופה, הרשת החברתית או הרשת האקולוגית, מדברות באותה שפה מתמטית ו"מתנהלות" על פי אותו גרף. בעזרת מודלים מתמטיים שנבנו לאורך השנים במעבדות שמתמחות בהתפשטות מגפות ברשת התעופה, ניתן היה לחזות גם את ממדי התפרצות הקורונה.
למעשה, כבר כשצצו ראשוני החולים באיטליה, נעמדו מדעני התחום על רגליהם האחוריות, וביקשו לנטרל לאלתר צמתים מרכזיים ברשת התעופה. מקבלי ההחלטות סירבו להיעתר לעצתם והמציאות באה וטפחה לכולנו על הפנים. עכשיו מנסים אנשי הרשתות לראות איך מתמודדים עם המשבר ועם יציאה ממנו. "הקהילה המדעית זעקה כבר בינואר, היא ידעה לתת תחזיות נכונות ומבעוד מועד, וחבל שלא הקשיבו לה. אם יש לקח שאפשר לקחת מהסיפור הזה הוא שכדאי להקשיב למדענים בחזית הזו", אומר ברזל, מי שבעצמו שותף לקונסורציום אירופאי בעניין.
המודלים המתמטיים אכן הצליחו לחזות נאמנה את ההתפרצות בעולם?
"את ההתפשטות הגלובלית בשדות התעופה ידעו לנבא באופן מדויק, והחיזוי לא מאד מסובך. כשמדובר על ניבוי ההתפשטות בתוך הקהילה היא הרבה פחות מוגדרת, צריך לקחת בחשבון את מי שנגע באותה עגלת סופרמרקט שאני נגעתי ומי לחץ במעלית שעליתי בה. בהיעדר נתונים טובים על תנועת בני אדם קשה לתת ניבוי מדויק והמודלים בהתאם יותר פשטניים. בסופו של דבר הם גם ניבאו לא רע, אבל הם מניחים למשל שכל מדינת ישראל היא צלחת פטרי אחת של התפשטות. למעשה יש ריכוזי התפרצות כמו בבני ברק ובירושלים כך שהחיזוי כאן מורכב בהרבה".
ומהעבר אנחנו עוברים לדבר על העתיד הקרוב. במעבדתו של ברזל פיתחו את האסטרטגיה שמתבססת על "כלי הנשק" המרכזי של הווירוס – הדגירה. הסיבה שהקורונה אלימה כל כך ומצליחה להתפשט בקלות היא שבממוצע עוברים כחמישה ימים עד שמופיעים תסמיני המחלה. בזמן הדגירה מסתובבים החולים בלי לדעת שהם מפיצים את הנגיף באוכלוסייה, כלומר האיום העיקרי הוא החולים הסמויים שלא נמצאים בבידוד.
"האסטרטגיה שלנו מכוונת בדיוק לשם", מסביר ברזל. "בואי נחשוב רגע על התרחישים: אם אדם נדבק בתקופה ה'פעילה' שלו, הוא ממילא ייכנס לסגר בשבוע שאחרי. במהלך אותו שבוע סביר שיתחיל לפתח תסמינים, ומאותו רגע הוא כבר לא חולה סמוי, הוא ייכנס לבידוד עד שיבריא. אם כעבור שבוע הוא עדיין לא מראה תסמינים כנראה שהוא בריא, ולכן אין בעיה שיצא מהסגר לתור שלו בחוץ" .
שיטת ה"שבוע-שבוע" כבר זכתה להתפרסם במאמר המפרט מהם עקרונותיה, איך תעבוד השיטה טכנית וכיצד נבחנה על אחד המודלים המתמטיים הוותיקים של התפשטות מגפות –מודל SEIR . בינתיים המל"ל, משרד החינוך וגורמים נוספים הביעו עניין וברזל יודע להגיד ש"חד משמעית יש שיח בעניין, חד משמעית אין לי מושג אם הרעיון יתקבל בסוף".
זה נשמע מאד מסובך להנהיג אסטרטגיה כזו
"אין ספק שסגר שלם הוא פשוט יותר, אבל ההשלכות הפסיכולוגיות והכלכליות שלו קשות. הידיעה שאין דדליין קשה מאד בכמה מישורים. תפעול האסטרטגיה הרבה יותר פשוט ממה שהוא נשמע. איך זה יעבוד? ראשית כל, משק הבית הוא משמרת אחת, כלומר אשתי, אני והילדים באותה משמרת, אחרת תהיה הדבקה אחד בין השני. כל מועצה מקומית מודיעה לאזרחיה האם הם משתייכים לקבוצה האדומה או לירוקה. ולפי החלוקה הם הולכים למוסדות החינוך ולמקום העבודה. ברור שבתוך המשמרת עצמה תהיה קצת הדבקה, אבל הזליגה נלקחה בחשבון. הממשלה מודיעה למעסיקים ומטילה עליהם את האחריות לאכוף את הכללים. אם את ירוקה את מודיעה לבוס וכך נבנית תוכנית העבודה שלך. תמיד יהיו כאלה שלא יתאימו בהשתייכות ואז הם יחליפו עם מישהו שנתקל בבעיה הפוכה. אני חושב שהשיטה מאד משכנעת, אבל היא קצת מחוץ לקופסא ויותר קל להגיד 'בואו נשחרר באופן הדרגתי 20 אחוז ואז עוד 20 אחוז וכן הלאה. אני מאמין שהתוצאות היותר טובות והרווח החברתי-כלכלי הגדול יגיעו באסטרטגיה של תורנות".
ומה עם המפרים? תמיד יהיו כאלה.
"תראי, המוטיבציה העיקרית של כל אזרח היא פרנסה וחינוך, ואני לא אוכל לעשות זאת במשמרת שלא שלי. כך שהבעיה היא מרכזי הקניות ודומיהם. כיוון שיש לך שבוע לקניות אתה יכול להסתדר שבוע אחד בלי. בניגוד לסגר ממושך כאן אני יכול לדרוש הגבלות יותר קשות. הנחנו מראש שאחוז מסוים מהאוכלוסייה לא יהיה ממושמע. בסימולציות שלנו הראנו שאפשר יהיה לספוג את זה ועדיין ההתפשטות תדעך. חשוב לי עוד לומר שאסטרטגית היציאה הזו לא חייבת להיות היחידה, היא באה להכפיל את היעילות, עדיין צריך להקפיד על היגיינה ולשמור מרחק, וודאי שאם עדיין רוצים לבודד אוכלוסיות רגישות אין כל סתירה. המודלים מראים שהאפקטיביות תעלה עם סגר התורנות".
המתמטיקה תיכנס לתמונה גם עוד כמה חודשים בשלב הפצת החיסון – לכשיגיע לכדי מוצר. תפוצת תרופות או חיסונים נעשית בעזרת רשת התעופה שמיסודה אינה שוויונית, לא לכל יעד יש טיסה ולא לכל יעד פשוט להגיע. גם הווירוס נע באמצעותה אבל יש לו "פור" גדול. "לווירוסים יש יתרון מובנה בהתפשטות כיוון שהתרופות נצרכות במהלך ההפצה, ואילו הווירוס משתכפל ומשתכפל. הווירוס הוא דמוקרטי, פוגע בכולם בלי הבדל דת, גזע ומין ואילו סחר תרופות מאד לא שוויוני. מצאנו במודלים שלנו שבאופן מפתיע כדי להתגבר על הווירוס אנחנו צריכים שתרופות יגיעו לכל מקום, ולא שתתנקז כמות גדולה ביעד אחד. רצינו שדפוסי ההתפשטות של התרופות יהיו זהים לאלה של הוירוס, וכך במקרה נפגשים המתמטיקה וההומניזם".
