ארבע שנים כמעט חלפו מאז שדני דיין מונה לקונסול ישראל בניו־יורק. המינוי לווה בשעתו בלא מעט סימני שאלה, והיו שתהו כיצד יתקבל יו"ר מועצת יש"ע לשעבר במעוז של המפלגה הדמוקרטית ובאחת הערים הליברליות ביותר בעולם. כעת, כמה חודשים לפני סיום הקדנציה, הוא כבר מתייחס לכך בחיוך.
"הרבה מאוד גבות הורמו כשהגעתי לכאן, בגלל הרקע שלי", אומר דיין. "אמרתי אז לחוג הקרוב שלי, ובעיקר לעצמי, שפחות מעניין איך יקבלו אותי אלא איך ייפרדו ממני. גם אם לא יהיו אירועי פרדה בגלל הקורונה, אני חושב שמילאתי את השליחות לשביעות רצונן של ממשלת ישראל ויהדות התפוצות, ובעיקר לשביעות רצונו של המצפון שלי".
שנה לפני שהגיע לתפוח הגדול מינה ראש הממשלה נתניהו את דיין לשגריר ישראל בברזיל, והוא אף יצא לקורס שגרירים. אבל לאחר שברזיל התנגדה למינוי בגלל תפקידו במועצת יש"ע, הוא בוטל והוחלף לבסוף במשרת הקונסול. "התפקיד שלי בניו־יורק יותר בכיר, חשוב, מעניין ומשפיע מזה שהייתי אמור למלא בברזיל. אני שמח שהחיים הובילו אותי לשליחות ולמשימה הזו, שהפכה למשימת חיי", אומר דיין.
לדבריו, "התפקיד שלי במועצת יש"ע היה חשוב, אבל הנושא של ישראל ויהדות התפוצות כבש אותי. אני בטוח שכשהעולם יחזור לנורמליות ארצה להמשיך לעסוק בו בהמשך חיי, בדרך זו או אחרת. אני רואה בכך שליחות שלא הרבה אנשים מבינים את חשיבותה. הגעתי לחיים הציבוריים במידה רבה בגלל נושא אחד, ארץ ישראל, ואני חוזר מכאן כשאני רואה לפחות באותה רמת חשיבות את נושא עם ישראל והקשר בין חלקיו. בארץ ישראל עוסקים הרבה מאוד אנשים כנושא מרכזי, אבל היחס לתפוצות לא מטופל כראוי. זה תחום שאני שואף לשנות בו דברים".
חודשים ספורים לפני סיום כהונתו מצא עצמו דיין, כמו כולנו, מתמודד עם השיתוק שנגיף הקורונה כפה על העולם. "מובן שלא ככה קיוויתי להיפרד מניו־יורק, אבל זו צרה קטנה מול הצרות האחרות בעולם, שכוללות לצערי גם לא מעט אובדן חיי אדם", אומר דיין.
הוא עצמו נאלץ לשהות שבועיים בבידוד, שהסתיימו בשבוע שעבר. "המאבטח הצמוד שלי התגלה כחולה קורונה, וכל מי שהיה סביבו היה חייב להיכנס מיד לבידוד. אבל גם בבית המשכתי לעבוד ואפילו הרבה יותר מהרגיל, כי הימים האלה עמוסים במיוחד. לא האמנתי שבימי חיי אראה תופעה כזו, אבל הסתגלנו במהירות למציאות ונערכנו מיד לאתגרים החדשים שהיא מציבה בפנינו".
השינוי העיקרי שדיין מדבר עליו הוא מעבר מיידי לזירה הווירטואלית. "תוכניות ופעילויות רבות הפכו לאירועים באינטרנט, ואני מקיים שיחות פייסבוק לייב עם ישראלים ועם חברי הפדרציה היהודית", הוא מספר. "הישראלים בעיקר מתעניינים כרגע למי מותר ולמי אסור להגיע לארץ. יש כאן נהירה גדולה של ישראלים הביתה, גם כאלה שחיים פה שנים ארוכות ומעדיפים כעת לעבור את המשבר בישראל. בעיקר אלו שיכולים להרשות את זה לעצמם מבחינה כלכלית".
אבל לא קל לשוב הביתה. "יש בעיה גדולה בגלל הצמצום הדרסטי של מספר הטיסות לישראל. אם לפני המשבר היו טיסות מעשר ערים בצפון אמריקה, ועמדו להיפתח קווים חדשים, היום יש טיסה אחת יומית מניו־ג'רזי, אפילו לא של אל על אלא של חברת יונייטד, ואנחנו נתונים עכשיו לחסדיה כדי לשמור את עורק החיים הזה מישראל לניו־יורק".
במגעיו עם היהודים האמריקנים, נושאי השיחה נגעו יותר במצב הקורונה בישראל ובזירה הפוליטית. "יש אלפי יהודים שרגילים לבלות את הפסח בארץ, ועכשיו זה נמנע מהם. בשלב הראשון מי שהיה לו איפה להיות שבועיים בבידוד יכול היה לנסוע, אבל עכשיו גם האפשרות הזו נחסמה".
כחלק מהשינוי מכינים בימים אלה בקונסוליה לוח אירועים וירטואלי לקראת יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. "ביום הזיכרון הקודם עשינו אצלי בבית אירוע של 'זיכרון בסלון' עם ניצולת שואה, לחברי הסגל הדיפלומטי. השנה נעשה אותו דבר, רק באינטרנט", מספר דיין. לדבריו, "כשהמשבר פרץ המחשבה הראשונה שלי הייתה שאלך לבקר את המשפחות השכולות ביום הזיכרון, אבל לצערי רוב ההורים מבוגרים ובקבוצת סיכון, ולא אוכל לעשות זאת השנה. במקום זה אשלח מכתב לכל אחת מהן, ונערוך גם כאן טקס אינטרנטי. בנוגע ליום העצמאות, צריך לראות באיזה מצב רוח תהיה ניו־יורק כשנגיע לשם, ואם זה יהיה מצב רוח לחגיגות".
לא זמן לשפוט
נכון לכתיבת שורות אלה, ניו־יורק היא העיר שספגה את המכה הקשה ביותר בארה"ב מאז שהחל משבר הקורונה. עד כה התגלו בה כ־68 אלף חולים, מתוכם נפטרו 4,159. המספרים ממשיכים להתעצם בכל יום, ובשטח שורר מחסור בציוד ובכוח אדם.
דיין חושש שהמכה הגדולה עוד מצפה לעיר. "ההערכה היא שהגל יישבר מעל ראשה של ניו־יורק בימי הפסח. זו עיר גדולה וצפופה, שער הכניסה העיקרי לתיירים מכל העולם, והיא בהחלט הייתה מועדת לפורענות בזמן כזה".
בדומה למצב בישראל, גם במדינת ניו־יורק סופגת הקהילה החרדית מכה קשה, שהובילה לביקורת רבה כלפי התנהלותה. "כרגע זה הזמן לטפל בבעיה, ולא לנתח ולחפש אשמים", קובע הקונסול. "יכול להיות שבהמשך יהיה צורך לעשות את זה כדי ללמוד לעתיד, אבל עכשיו חשוב לוודא שכולם מקפידים על ההוראות כמו שצריך. יש חולים ונפטרים רבים בקהילה החרדית פה. לצערי אין לנו הרבה אפשרות לעזור, אבל אנחנו נמצאים בקשר רציף עם ראשי ההנהגה".
הוא מזכיר כי "כשהיו אירועי תקיפה בפיטסבורג וניו־ג'רזי מיהרתי להגיע לשם, עניין שכרגע הוא בלתי אפשרי, מסיבות מובנות. חוסר היכולת להביע את ההזדהות הפיזית עם הקהילה מפריע לי מאוד".
"אני מעריך שהמערכת הפילנתרופית היהודית המפוארת, שתורמת למדינת ישראל ולחיים היהודיים בארה"ב, תיפגע מהקורונה באופן ניכר"
כרגע הכול סגור בניו־יורק על פי חוק, פרט לתחבורה, חנויות מזון, תרופות ומסעדות, שמספקות משלוחים. "בניגוד לישראל, שבה הפעילות הפוליטית צברה תאוצה בשבועות האחרונים, כאן הפעילות הפוליטית והדיפלומטית ירדו למדרון אחורי", אומר דיין. "דחו את הפריימריז לנשיאות בניו־יורק ובאוהיו, כמעט לא שומעים את המועמדים במרוץ הדמוקרטי, ופרט למסיבות העיתונאים של המושל אנדרו קואומו, שתופס פה תאוצה, כל המערכת הפוליטית כאן התגייסה למאבק בקורונה".
הקונסול מציין כי "בשבוע שעבר, באחת במסיבות העיתונאים היומיות של הנשיא טראמפ, היה כאן רגע של גאווה ישראלית כשהוא הודה לחברת טבע שתרמה שש מיליון מנות של תרופה מסוימת שעשויה לעזור בטיפול".
למרות זאת, הקונסוליה הישראלית ממשיכה לפעול גם בימים אלה. "אוסף המצוות שצברתי בשבועות האחרונים, בלעזור לאנשים במקרים מסובכים ולזרז הליכים כדי שיספיקו להגיע לטיסה באותו הלילה, צפוי להביא אותי לראש השנה הקרוב עם כמות נאה של מחוות אנושיות", צוחק דיין.
הוא מסייג ואומר כי "אנחנו לא מקבלים קהל בתקופה הזאת, אבל כן הזמנו כמה משפחות בימים האחרונים לקבלת דרכון לילדים שנולדו עכשיו, כדי שיוכלו לנסוע איתם לארץ. בנוסף, שוחחתי על ישראל עם קהילות נוצריות במרחב. לא לכולם יש עכשיו סבלנות להקשיב, אבל למי שיש עדיין, אנחנו מדברים איתו. בנוסף, אנחנו בקשר מתמיד עם לשכות המושלים וראשי הערים הגדולות במדינת ניו־יורק".
אך לא רק פוליטיקה מעסיקה אותו בימים אלה. "מעבר לתפקיד הדיפלומטי שלי, יש לי כאן אחריות ישירה לבריאות של 400 עובדים, מספר שאין דומה לו בשום שגרירות או קונסוליה ישראלית אחרת בעולם. לרוב העובדים יש משפחות כאן, והתפקיד שלי עכשיו הוא שכולם יחזרו הביתה בשלום".
אתם פועלים תחת הוראות מישראל או מארה"ב?
"אנחנו מתנהלים בסוג של תמהיל בין ההוראות שמגיעות מהארץ לאלה שמגיעות מניו־יורק, ומנווטים בין שתי מערכות של חוקים. מחוץ לבניין, כל מה שמחייב את תושבי ניו־יורק מחייב גם אותנו. העיר נמצאת כרגע בהפסקה מלאה כמעט, אך נציגות דיפלומטית מוגדרת כגורם חיוני ואנחנו רשאים לעבוד. הציפייה מהשלטונות היא שנעשה רק דברים חיוניים, וזה מה שאנחנו עושים".
מתגעגע לשומרון
את ערב הפסח יבלה דיין, כמו בכל שנות כהונתו כאן, בניו־יורק. אשתו עינת, סמנכ"לית השיווק של אוניברסיטת אריאל, הקדימה השנה את הטיסה לניו־יורק בשל המשבר, והצטרפה אליו ואל בתם אופיר שלומדת באוניברסיטת קולומביה המקומית. "בשנה שעברה עשיתי סדר פסח גדול מאוד בבית בניו־יורק, עם עובדי קונסוליה ואורחים מהארץ", נזכר דיין, "השנה תכננו לעשות אותו הדבר, אבל לצערי זה יהיה שונה לגמרי ורק עם המשפחה הגרעינית".
דיין צפוי לארוז את חפציו ולשוב לישראל בסוף יולי הקרוב. הוא טוען ששנותיו כאן לא הפכו אותו לניו־יורקי. "כשהייתי צעיר יותר אהבתי מאוד את ניו־יורק, ועוד לפני המינוי ביקרתי בה עשרות פעמים לאורך השנים, כתייר, כשליח ציבור וכאיש עסקים. אבל בשלב מסוים היא הפכה רועשת וסואנת מדי בעבורי, והרוגע הפריזאי החל לקסום לי יותר", הוא אומר בחיוך.
"גם עכשיו, אחרי ארבע שנים פה, לא שיניתי את דעתי בנוגע לעיר. לא התאהבתי בה. קשה להחליף את ציוץ הציפורים במעלה שומרון ברעש הסירנות של מכבי האש בניו־יורק. מה שכן, התאהבתי בתושבים שבה, ואני מאוד אוהב את החברה הניו־יורקית. ועדיין, בכל השנים שלי פה לא הרגשתי שום דבר אחר פרט לשליח של מדינת ישראל שנמצא באופן זמני בניו־יורק".
מתוקף תפקידו דיין אינו יכול להתבטא בנושאים פוליטיים, ולחוות את דעתו למשל על הטיפול של ממשל טראמפ במגפה ועל המצב הפוליטי בישראל. "ברגע שמוניתי לעובד מדינה תליתי את גלימת הפרשן ויצאתי לגמלאות", הוא צוחק. "עד שהקורונה פרצה לחיינו, השאלה הכי נפוצה שנשאלתי היא איך יסתיים המשבר הפוליטי בישראל. התשובה שלי הייתה שרק הקדוש ברוך הוא יודע. אני שמח שברגע שנצא מהמשבר הזה וישאלו אותי שוב, אוכל להגיד שהוא הסתיים".
עד כמה הסערה הנוכחית תשפיע לדעתך לטווח ארוך?
"אנחנו בעיצומו של אירוע היסטורי שקשה לחזות את התוצאות שלו. אני מעריך שתהיה לו השפעה גם על יהדות העולם, ושהמערכת הפילנתרופית היהודית המפוארת, שתורמת למדינת ישראל ולקיום החיים היהודיים בארה"ב, תיפגע באופן ניכר. אני מקווה שזה לא יוביל לשינויים דרסטיים, אבל חושש שכן".
אתה כבר יודע מה תרצה לעשות בהמשך?
"אנחנו עכשיו במערבולת שקשה בה מאוד לתכנן קדימה, ואני עדיין לא יודע לאן אמשיך מכאן. אין ספק שאני רואה בצער את האדישות שקיימת בארץ, בציבור בכלל ובמערכת הפוליטית, לגבי יחסי ישראל והתפוצות. אני פחות מודאג מהכותרת של מחר על הנושא הזה, ויותר מודאג מה ייכתב בספר ההיסטוריה היהודית בעוד מאה שנה. אני מפחד שיהיה כתוב שהעם היהודי התפצל לשני שבטים שכמעט לא קשורים זה לזה, או שאיבדנו שבט.
"הנושא הזה חדר לדם שלי, וארצה להמשיך להשפיע בציר הזה בצורה כלשהי – אם בהתנדבות או תחת תפקיד רשמי דרך המערכת הפוליטית. לא משנה מה, לא אזנח את הנושא הזה".
