זה קרה לפני שבועיים. בעקבות דיווח על תאונת דרכים קשה באזור סכנין, הוזנקו למקום כונני מד"א. בזירה המתינו להם חמישה פצועים, בהם שניים באורח קשה ועוד שלושה ברמות פציעה קלות יותר. הכוננים הגיעו למסקנה שמצבם של הפצועים מחייב הטסה לבית החולים רמב"ם בחיפה, והזעיקו מסוק לפינוי רפואי. דקות ספורות לאחר מכן, בעוד המסוק באוויר, הם שיגרו הודעת ביטול והמסוק שב כלעומת שבא. הסיבה: למקום הגיע, עוד לפני חובשי מד"א, אמבולנס של חברה פרטית, ואנשיו מיהרו לפנות ארבעה מהפצועים – כולם באמבולנס בודד, בניגוד מובהק לנהלים. בהתאם להנחיות שהם מקבלים, צוות מד"א לא התעמת עם המטפלים מהאמבולנס הפרטי ואִפשר להם "לקחת" את הפצועים.
"כל דקה הייתה חשובה", משחזר י', חובש בכיר במד"א. "הפצועים היו צריכים להתפנות למרכז הטראומה ברמב"ם, אבל הצוות המקומי התעקש לפנות אותם לבית חולים אחר ובאמבולנס שלהם, ולנו לא הייתה ברירה. מתסכל לראות את הסיכון העצום שנגרם לפצועים".
זו הייתה עוד זירת קרב מדממת, אחת מני רבות, בין אמבולנסים וחובשים. מעדויות רבות שהגיעו לידינו עולה דפוס מדאיג של תחרות עיקשת בין ארגוני רפואת החירום, והיעדר פיקוח ונהלים ברורים מצד הרשויות. המאבק איננו ניטש על יוקרה וקרדיט, אלא על משהו מוחשי יותר: כסף. בעבור אותם ארגונים, כל פינוי משמעותו הכנסה כספית, המגיעה בדרך כלל כהחזר מקופות החולים או מחברות הביטוח.
אם בעבר היה ברור שמגן דוד אדום, ארגון רפואת החירום הלאומי, הוא שממונה על תחום הטיפול הראשוני בישראל, הרי שבמקרים רבים בשנים האחרונות תופסות חברות פרטיות את מקומו בצפון ובאזורים נוספים. לפי עדויות שונות נוהלי הטיפול ומדיניות הפינוי של עובדי החברות הללו מפוקפקים, והמטרה העיקרית היא לגרוף את עלויות הפינוי במחירים לא מפוקחים, שלעתים עולים על תעריפי מד"א.
"זה ממש מערב פרוע", אומר דוד (שם בדוי), נהג מד"א בצפון. "כל פינוי שווה להם הרבה כסף, בעיקר בתאונות דרכים שחברות הביטוח משלמות עליהן. זה כסף קל יחסית. הם עושים מה שהם רוצים, ומוכנים לעבור על החוק ולסכן חיים כדי להגיע לפנינו או ממש איתנו לזירות תאונה, ולפעמים לנסות לקחת לנו פצועים".
"חוטפים לנו מטופלים מהידיים"
בישראל פועלות כיום כ־150 חברות לאספקת שירותי אמבולנס למקרי חירום, וברשותן כאלפיים רכבי הצלה המורשים לנסוע תוך הפעלת אורות מהבהבים וסירנות ("אמבולנס ביטחון", בניגוד ל"אמבולנס רגיל" שרשאי להסיע חולים קלים בשכיבה, או מתים). הגדול שבארגונים הללו הוא כמובן מגן דוד אדום, הפועל בחסות חוק מ־1950 הקובע את מעמדו כגוף ההצלה הלאומי הרשמי של מדינת ישראל. בשנים האחרונות נכנסו לתחום, בעיקר במגזר הערבי, חברות אמבולנס פרטיות, המעוניינות להרוויח לא רק מפעילות "פשוטה" כמו פינוי והעברת חולים או נפטרים, אלא גם מזירות חירום והצלה.
במד"א טוענים כי החברות הללו אינן מפוקחות די הצורך וכי אנשיהן מתנהלים לעתים בצורה מסוכנת. דוד ממשיך ומתאר: "באזור שלנו, כל מי שרוצה יכול לקחת רכב מסחרי, לצבוע אותו בצבעים של רכב הצלה, ומאותו רגע, עם רישיון ובלי רישיון, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. יש כאן אינסוף חברות פרטיות מהמגזר, שבניגוד לפעילות האמבולנסים בעבר שרק העבירו חולים, הן עושות פעילות בחירום". בין החברות הגדולות והמפוקחות הפועלות בצפון נמצאות 'חיאן', שבסיסה ביישוב דיר אל־אסד ובבעלותה 18 אמבולנסים מסוגים שונים; 'רים', מהיישוב עראבה, וישנן רבות נוספות.
חובש מד"א נוסף במרחב הצפון מספר: "האמבולנסים הפרטיים חוטפים לנו מטופלים מהידיים. הם מנצלים את העובדה שהמפונים לא תמיד יכולים לדעת מי מפנה אותם וכמה יגבו מהם בסוף הנסיעה. אנחנו רואים כיצד לפעמים בזירות תאונה הם מעלים לאמבולנסים גם שישה ושבעה פצועים (על פי נוהלי מד"א אמבולנס אחד לא רשאי לשאת יותר משני פצועים; י"ק), כשלעתים אין ברכב ציוד בסיסי לטיפול בהם, שלא לדבר על כך שהם יכולים לעלות ללא אמצעי מיגון וקיבוע מספקים. הבעיה היא שאין פיקוח עליהם ועל מה שהם עושים בכפרים. תאר לך שניידות שיטור עירוני היו מתחרות במשטרה, נוסעות כמו משוגעות רק כי יש להן אורות וסירנה ומעורבות גם בתאונות, בלי שאף אחד ייתן על כך את הדין".
"פעם אחת הוקפצתי לאירוע חירום", מתאר דוד, "ונהג של אחת מחברות האמבולנס הפרטיות עקף אותי כמו במסלול מרוצים כדי להגיע לפניי. בתאונת דרכים אחרת, לקחנו פצועים ברכב וגם אמבולנס פרטי פינה כמה פצועים. הם היו מאובחנים כפגועי עמוד שדרה והונח להם צווארון לקיבוע, אבל הם לא נקשרו לקרש גב בשכיבה כפי שהפרוטוקול הרפואי מחייב. כשהגענו לבית החולים 'פוריה' ראינו אותם מגיעים ויוצאים מהאמבולנס ברגל. אין דבר כזה בעולם. יש פה חוסר מקצועיות ופגיעה בפצועים בשביל הרצון לבצע עוד פינויים".
נהג אמבולנס אחר ממחיש את ההתנהלות הצינית למען בצע כסף, ומספר כיצד הוזעק לטיפול בחולה מבוגר באחד מכפרי הגליל, וכשהגיע למקום פגש באמבולנס פרטי: "הוא חיכה שנגיע לבית ונקבע מוות, ואז יוכל לעלות מיד למשפחה האבלה ולהציע להם שירות של העברת גופת הנפטר לבית החולים או לבית הקברות".
30 אלף שקל בשעה
בשבועות האחרונים נשלח בקבוצות ווטסאפ רבות סרטון מוזר, הממחיש את תפקודן האפור של החברות הללו. נראים בו שני בני אדם הלובשים מדים של חברת האמבולנסים הפרטית 'רים', כשהם נתלים באופן מסוכן על חלונות אמבולנס דוהר. לאחר שהאמבולנס עוצר הם מתרברבים למצלמה ומספרים שהוזעקו לטפל בשני רוכבי אופנוע שהתהפכו משום שנסעו במהירות מופרזת. השניים, העונדים לצווארם סטטוסקופ, מכים את ה"פצועים" השוכבים ללא ניע, מכריזים כי מגיע להם למות משום שנסעו בצורה לא זהירה, ואף עושים איתם 'סלפי מוות' כלשונם. לא ברור אם מדובר בעובדים אמיתיים של 'רים' או בשחקנים.
בחברת 'רים' טוענים כי מדובר בסרטון הומוריסטי שעשו סטודנטים לקולנוע לפני כשנה וחצי, שלא על דעת חברת האמבולנסים. "סטודנטים לקולנוע ביקשו מאיתנו לעשות סרטון שיחזק את המודעות לתאונות במגזר הערבי, ונגד אלה שמשתוללים בכבישים", אומר חאתם בדארנה, מנהל החברה. "לא ידענו שזה מה שהם עשו. הם לא מתנדבים ולא עובדים אצלנו. מישהו שרוצה לפגוע בנו החליט להפיץ את זה עכשיו". במשרד הבריאות לא צחקו למראה הסרטון ששיגרנו להם, גם אם לכאורה מדובר באירוע מבוים. אנשי 'רים' הוזמנו לשימוע במשרד כדי לברר את נסיבות יצירת הסרטון ואת השימוש באמצעי חירום.
ללא קשר לאותו סרטון, לפני כשבועיים נפגע אמבולנס של 'רים' בתאונת דרכים במהלך נסיעה לזירת תאונה, ולדברי עד ראייה התאונה נגרמה בשל נהיגה לא זהירה. בדארנה מצדו טוען כי רכב פרטי שנסע ברמזור אדום פגע באמבולנס בשעה שחצה צומת באור ירוק.
רם גוטליב, מבעלי חברת 'א.ד אמבולנסים' הפועלת בגליל המערבי, איננו עוסק לדבריו בפינוי מזירות תאונה ובמקרי חירום, אלא בהעברת חולים במקרי הצורך ובאבטחה רפואית של אירועים. "אני לא אוהב את הפינוי מתאונות דרכים, כי זה דורש המון השקעה מול הביטוח ועורכי דין בגביית התשלום", הוא אומר. "אני מפנה רק במקרה שאני עד לתאונה ואמבולנס של מד"א יגיע רק בעוד עשר דקות למשל, וכמובן לא אשאיר את הפצוע לחכות".
גוטליב מסביר כיצד פועל עולם ההצלה הפרטי, המקביל לגוף הלאומי והרשמי של מד"א, ומציע הסתכלות מורכבת יותר: "חצי מהחברות הפרטיות לא מחפשות לתקוע מקל בגלגלים של מד"א, וכל אחד עושה את העבודה שלו. הבעיה במגזר הערבי נגרמת משילוב של שני דברים: הכסף שמעורב פה, והיעדר הזמינות של מד"א. בתאונה בתוך כפר, החברות המקומיות יגיעו הרבה יותר מהר ויהיו זמינות לטיפול, וזה לגיטימי. במקרים רבים הם מקבלים את הקריאות מהאזנה לקשר או למירס של מד"א בניגוד לחוק. החברה הפרטית מגיעה, ומיד מעמיסה את המטופלים על הרכב. הבעיה היא שגם כשהמטופל זקוק לטיפול רפואי מסובך יותר בשטח או לניידת טיפול נמרץ, הם לא יסכימו לוותר עליו לחברה אחרת ובעיקר למד"א, ואז מתחילים הוויכוחים והחטיפות.
"לפני כמה שנים הייתה תאונה ליד כרמיאל", ממחיש גוטליב את ההתנהלות של חלק מעמיתיו למקצוע. "משאית נכנסה באוטובוס, ועד שמד"א הגיעו, האמבולנסים הראשונים הגיעו מהכפרים מסביב ופינו קרוב ל־30 פצועים בחמישה אמבולנסים בלבד. נניח שעל כל מפונה הם יקבלו התחייבות לתשלום של אלף שקלים – הם עשו בשעה 30 אלף שקלים.
"במשרד הבריאות יש רק מפקח אחד על כל האמבולנסים בארץ. לא הגיוני שאדם אחד יהיה אחראי לכמות כזו של כלי רכב. הוא מגיע פעם בחודשיים לביקורות, ובינתיים החברות חוגגות ועושות מה שהן רוצות. הן יודעות שגם אם הן נוהגות שלא כשורה אין עונש מוגדר, למעט קנס. נדיר מאוד ששוללים רישיון להפעלת אמבולנס".
ברקע התחרות בין מד"א לחברות הפרטיות עומדת עליונות כלכלית מובנית של גוף ההצלה הלאומי, שמתסכלת את החברות הפרטיות. "מד"א הוא מוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר), ואין להם מסים או תשלומי מע"מ. הם מקבלים את האמבולנסים שלהם בתרומות, בזמן שאני צריך לשלם על כל רכב כזה רבע מיליון שקל וזקוק להכנסות", קובל גוטליב. "רק הביטוח לכל אמבולנס, כולל אחריות מקצועית, עולה 20 אלף שקל בשנה". טענה נוספת של החברות הפרטיות היא שמד"א לבדו אמון על החלטות מקצועיות בנוגע לאבטחת אירועים מבחינה רפואית. כך למשל, אנשי מד"א יכולים לקבוע כי באירועים המוניים כמו משחקי כדורגל או הופעות יידרשו כוחות וציוד בסדר גודל שרק הם יכולים לספק, ובדרך זו לדחוק עוד את רגליהן של החברות הפרטיות.
"אנחנו באותה סירה"
בחברות האמבולנס הפרטיות דוחים את הטענות נגד התנהלותן, וטוענים כי גם מצד מד"א יש תחרות כלכלית ולא בעיה מקצועית: "כואב למד"א שהאמבולנסים הפרטיים עומדים בתקן של משרד הבריאות ובכל הדרישות המחמירות ושהם נותנים מענה באזור. הם לא מוכנים לוותר על הבלעדיות שלהם, גם במחיר פגיעה בחיי אדם", אומר ד"ר עלי נעמא, המנהל הרפואי של חברת 'חיאן'. הוא מסביר כי באזור הגליל והצפון יש תאונות דרכים וקריאות חירום רבות, ולמעשה היה ראוי שמד"א עצמו יפנה את הקריאות לכלל חברות ההצלה הפרטיות, במטרה לספק את המענה המהיר והזמין ביותר: "היו מצבים שנתקלנו בתאונות דרכים קשות וגדולות במרחק קצר מאמבולנסים שלנו, אבל מד"א יזניקו אמבולנסים שלהם מערים מרוחקות ולא יעדכנו אותי שאצא להציל חיים. אם הם טוענים שהם דואגים לחיי אדם, שיזעיקו את כל הכוחות הרפואיים המאושרים על ידי משרד הבריאות". נעמא מציין כי שירותי הרפואה של 'חיאן' זכו לציון מצוין במדדים השנתיים של משרד הבריאות.
"אנחנו ומד"א באותה סירה", אומר גם חאתם בדארנה, מנכ"ל חברת האמבולנסים 'רים'. "שנינו באים לעזור לאנשים, ואין דבר כזה של 'לחטוף' או להתווכח על פינוי נפגעים. אנחנו תמיד פועלים לפי הכלל שהצוות הבכיר בשטח הוא המפקד. אין לנו רצון במריבות, אלא קודם כול לתת מענה לעזרה ראשונה".
במד"א טוענים שהתפקיד שלכם הוא לא לפנות בחירום, אלא להתמקד בהעברת חולים ופינוי נפטרים.
"למה כשהייתי במד"א יכולתי לפנות בחירום ועכשיו אסור לי, עם האמבולנסים שלי שעומדים בכל התקנים ובאישורים? כל אחד רוצה בלעדיות, וגם אני כחברה רוצה להיות לבד בתחום ובאזור, אבל זה צריך להיות שוק תחרותי ושמי שיודע לתת שירות זריז וטוב ומקצועי, הוא יצליח וישרוד. כשאני צריך באמצע אירוע להזמין טיפול נמרץ ואין לי ניידת, אני מזמין מד"א כמובן. אגב, גם במד"א יש פאשלות. העובדים שלנו עוברים קורס רענון כל שישה חודשים והם מקצועיים מאוד. מד"א יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. לא טוב להם שיש חברות נוספות שנותנות שירות טוב, אז הם רוצים בלעדיות. אנחנו נותנים שירות ומענה ליותר מ־100 אלף איש בכל האזור, כולל יישובים יהודיים, וגם מעמידים מוקד שירות עם רופאים בלילה. הטענה שאנחנו מסתכלים רק על הכסף לא נכונה".
בדארנה מכחיש את הטענות כי חברות האמבולנס הפרטיות משיגות את המידע על התאונות וקריאות החירום באמצעים לא כשרים: "אין לי דרך להאזין להם, ואף פעם לא האזנתי. מתקשרים אליי מכל האזור ומבקשים עזרה. מי שפונה אליי, אני עוזר לו. מי שלא, לא".
"אנחנו תמיד פתוחים לשיתוף פעולה בהצלת חיים, אבל זה מה שמד"א לא רוצה", אומר בכיר נוסף באחת מחברות האמבולנס הפרטיות. "כללי המשחק השתנו, והם לא מונופול כמו משטרה או כיבוי אש. אנחנו גוף חיוני שמשתתף בכל הפעילויות של פיקוד העורף, ויש לנו משקל משמעותי במדינה ובמגזר. אי אפשר למנוע מאיתנו לטפל בקריאות חירום. בוא תראה את הציוד שלנו, אנחנו עומדים בשורה אחת מבחינה מקצועית עם מד"א ועם כל האישורים והתקנים. מדדי האיכות והסקרים במגזר שלנו מוכיחים שהציבור מעדיף אותנו". לדברי הנהגים הפרטיים, כתוצאה מהיכרותם עם הכפרים הערביים הם שולטים טוב יותר בשטח ופרוסים באופן המאפשר להם להגיע במהירות רבה יותר בהשוואה למד"א.
בחברות הפרטיות מעלים טענות משלהם על התנהלות מד"א והרשויות האחרות מולם, וכצפוי המתיחות המגזרית היא חלק מהתמונה. בהודעה שהפיצו בעבר אנשי חברת 'חיאן' תואר מקרה של ויכוח עם אנשי מד"א על פינוי בזירת תאונה שהיו בה גם פצועים יהודים, ונטען כי פרמדיק של מד"א השמיע "אמירות גזעניות" וניסה לשכנע את הפצועים שלא להתפנות ב"אמבולנס של ערבים". במד"א הכחישו אז בחריפות את הטענות, האשימו את 'חיאן' כי "עובדיה אינם בוחלים בשום פרובוקציה כדי לחבל בעבודת צוותי הרפואה של מד״א", וציינו כי "בצוות מד״א שהוזנק לאירוע נמנו גם עובדים ערבים״. ב'חיאן' טוענים עוד כי ניידות משטרה עוצרות לעתים את האמבולנסים שלהם לבדיקת רישיונות, ללא התחשבות בהסברים כי מדובר בהעברה רפואית דחופה.
נמנעים מעימותים
ארז גלר, ראש זרוע 'תגובה מיידית' של מד"א במחוז הצפון, דוחה את האמירות שלפיהן מד"א מנהל תחרות כלכלית עם הארגונים הפרטיים, ומזכיר כי מד"א מקיים שיתוף פעולה מבורך עם חברות פרטיות המתנהלות במקצועיות כמו שח"ל ונטל"י. לדבריו, לא ייתכן שבמדינה קטנה כישראל יהיו כמה גופי הצלה מתחרים: "בכל מדינה נאורה יש צבא אחד, ארגון כיבוי אש אחד וארגון הצלה רפואית אחד. אין מציאות כמו שיש כאן. כשאתה פותח אמבולנס של מד"א בתל־אביב, בקריית־שמונה, בשפרעם או באילת, אתה רואה אמבולנס זהה, מדים זהים, פרוטוקולים זהים לטיפול ומערכת בקרת איכות זהה. לא ייתכן שיהיו כמה גופים המופקדים על טיפול באירועים המוניים, שלא נשמעים זה לזה, לא עובדים לפי אותם תקנים ולא מחזיקים ציוד זהה".
מה הבעיה שבאירועי חירום שגרתיים החברות הפרטיות ייתנו מענה, הרי מדובר במטרה אחת – לפנות את המטופל מהר ככל האפשר לבית חולים קרוב?
"במד"א הטיפול מתחיל ברגע שהאזרח מתקשר למוקד. אתן לך מקרה מהקיץ האחרון: ילד שהיה עם משפחתו בטיול בקיבוץ מרגליות, נפצע קשות כשהיד שלו נתפסה במסוע של לול תרנגולות. כשמשפחתו התקשרה למד"א, החובש שישב במוקד ידע, עם הטכנולוגיות של היום, לקבל תמונה ויזואלית של מצב הילד. הוא הבין שמה שחשוב הוא לברר איך היד שלו שורדת ולא נקטעת. המוקדן ידע שהוא זקוק למומחה כף יד. תוך כדי הקפצת אמבולנס לזירה הוא גילה שאין בצפת או בחיפה רופא מקצועי שכזה. הוא ידע לאתר את הרופא הרלוונטי בבית החולים 'איכילוב' בתל־אביב, והקפיץ אותו ביום שישי בצהריים לחדר הניתוח. במקביל לאמבולנס יצא לשם מסוק והביא את הילד בתוך פחות משעה לאיכילוב, והילד יצא עם יד מתפקדת. אמבולנס פרטי היה מגיע, מעמיס את הפצוע וזהו".
מה בנוגע לטענה שההיכרות שלכם עם הרחובות הפנימיים בכפרים חלשה יותר לעומת חברות מקומיות?
"יש לנו יכולות טכנולוגיות לאתר כל נקודה, אם באמצעות אפליקציה שלנו ואם באמצעים אחרים. חשוב להבין, אזרח שבוחר להזמין אמבולנס פרטי שיפנה אותו, זו זכותו ואין לנו שום בעיה עם זה. אנחנו מפעילים גם מערך תגובה מיידית, שכולל הכשרה של הציבור הרחב עם פרויקט 'נאמני חיים', ולא מעט תושבים בכפרים הצטרפו ליוזמה הזאת. אנחנו מגייסים רופאים ואחיות שגרים בכפרים ומעבירים להם ציוד וטכנולוגיות, כדי לתת מענה מיידי עוד לפני שהאמבולנס הגיע למקום".
מהן ההנחיות שלכם לצוותים בשטח שנתקלים בעימות מול צוותי אמבולנס של חברות פרטיות?
"ההנחיה ברורה: לא רבים ולא מתעמתים. מנכ"ל מד"א מורה לצוותים לנהוג ביחס קולגיאלי לכל הארגונים, ולעבוד לפי הוראות הבכיר בשטח. אם באמבולנס הפרטי יש רופא אז הוא המפקד, ואם יש לנו פרמדיק בשטח וגם לחברה הפרטית, הסמכות המקצועית היא שלנו על פי נוהלי משרד הבריאות. אם המצב הפוך, ואני מגיע עם ניידת טיפול נמרץ ואמבולנס פרטי מנסה להתחיל לעשות קצת 'אבו עלי' בשטח, אנחנו לא רבים ומציעים תמיד לנסוע איתנו. אם יש מישהו שיש לו שיקולים זרים, אני לא אשבור דלתות ולא אלחם בו. אחר כך אנחנו מתחקרים את האירוע, ובמידת הצורך מעבירים את התחקיר למשרד הבריאות. יש גם חברות שאנחנו עובדים איתן בשיתוף פעולה הדוק, ויש אנשים הוגנים בתחום שיודעים לפנות למד"א כשמשהו מסתבך גם אם כבר פינו את המטופל".
גלר מציין עוד כי במד"א מתמודדים עם מקרים שבהם ארגוני הצלה חוסמים את דרכם ומונעים מהם לפנות חולים: "ניידת טיפול נמרץ שלנו הגיעה לבני־ברק לתינוק בן שנתיים שסבל מקוצר נשימה. ארגון התנדבותי אחר שהיה באירוע אמר לאבא שלא כדאי לו לנסוע עם מד"א כי ניקח ממנו כסף. הצוות שלנו ביקש מהם בנימוס, כשהילד נמצא בקוצר נשימה, שהילד לפחות ייבדק בניידת טיפול נמרץ, והם לא יגבו ממנו כסף ולא יכריחו אותו להתפנות באמצעותם. זה לא עזר. לרוב על האמבולנסים שלנו יהיו מתנדבים שיש להם עניין רק בהצלחת חיים. הם מתנדבים וגם העובדים בארגון לא מקבלים שום פרמיות או עידוד לבצע דווקא הובלות לבית חולים ולהכניס אגרות למד"א".
"צריך יותר פיקוח, אבל אני לא מסכים עם ההגדרה של המצב כמערב פרוע", אומר יאיר חברוני, מנהל תחום הפיקוח והרישוי של אמבולנסים במשרד הבריאות. "האירועים שציינת הובאו לידיעתנו ואנחנו בודקים אותם. מד"א הוא גוף ההצלה הלאומי של ישראל, ואף אחד לא ייקח את זה ממנו. יש לו מערך כוננים, ניידות טיפול נמרץ, אמבולנסים רגילים ומסוקים. בתחום גופי ההצלה הפרטיים העסק שונה. הצעת חוק שאמורה להסדיר את הנושא עומדת על הפרק כבר כמה שנים ולא מגיעה לחקיקה, אבל הפעילות מוסדרת היום באמצעות נהלים שמשרד הבריאות הוציא, ואנחנו אוכפים את הרגולציה. יש רשימה מפורטת של תנאים שגובשה לאחר עבודה מקיפה ומעמיקה ורק מי שנמצא מתאים יכול לפתוח תאגיד אמבולנסים. אני בעצמי הולך לראות את האמבולנס ואת הציוד עד אחרונת התחבושות. אישור ההפעלה לחברת האמבולנסים הוא לא אוטומטי, ובכל שנתיים הם נדרשים להציג עמידה בתנאים ובנהלים וביצוע רענונים לצוותים. אם יש תלונות הן נבדקות ברצינות".
חברוני משמש מפקח ארצי יחיד על כל שירותי ההצלה בישראל. "לצערי אני לא יכול לעקוב אחרי כל מקרה", הוא מודה. "הייתי רוצה שיהיו הרבה יותר מפקחים, אבל זו המציאות. למרות המגבלות והקשיים, יש כאן מנגנון שבודק כל תלונה ולעתים הצדדים נקראים להגיע ולתת הסברים, ולפעמים גם נענשים. ברור שהדברים היו נראים אחרת אם היו לי עשרה אנשים".
