במסדרון הצר של הקומה השמינית בבית החולים רמב"ם בחיפה, פרמדיקית של מד"א מובילה אלונקת אמבולנס עמוסה בארגזי קלקר אטומים ומסוגרים. על גבי הארגזים מדבקות צהובות, הנושאות את הכיתוב 'סכנה זיהום'. זהו עוד משלוח של מטושים, אותם מקלוני בדיקה הנראים כמו קיסמי אוזניים, המגיעים אל עובדי המעבדות הביולוגיות־וירולוגיות שבמרכז הרפואי הגדול בצפון. כאן תינתן האבחנה המקצועית בנוגע לכל דגימת רוק, וייקבע אם בעליה מצטרף לתחלואת הקורונה בישראל.
"אנחנו מצפים גם לשתי בדיקות נוספות, מבית החולים בני ציון", מכריזה ד"ר מורן שוורצוורט־כהן, מנהלת המעבדה הווירולוגית, ומכינה את עובדות המעבדה העסוקות לקראת הבאות. בשבועות האחרונים, אנשי המעבדות הביולוגיות ברמב"ם ובמרכזים רפואיים נוספים עובדים מסביב לשעון, בתנאי לחץ ועומס שמעולם לא הכירו. הם ניצבים בחזיתו של אירוע חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל, נדרשים לענות על ההיקף הגדל והולך של הנזקקים לבדיקה.
"מצד אחד אנחנו מלאי סיפוק מעצם הידיעה שאנחנו בקו הראשון של המערכה נגד המגפה הזאת, אבל אני לא מצליחה לישון בבית לנוכח המציאות שמתגלית בפניי", אומרת ד"ר שוורצוורט־כהן. "אתה מבין את היקף התחלואה וזה מאוד מתסכל אותנו. כוח האדם שלנו מוגבל, ואנחנו לא יכולים לשחוק אותו יותר מדי כי הוא נדרש למקצועיות שיא בהליך הבדיקות. עם זאת, אני יודעת שהמערכות שלנו טובות ורגישות ויעשו את העבודה בצורה הטובה ביותר".
היא בת 40 ואם לשניים, ולאחר כל משמרת מתוחה ומאתגרת היא נדרשת להסיר מעליה את שכבות הבידוד ואת מסכת הפנים והכפפות, ולשוב לילדיה הממתינים לה בביתה שבזכרון־יעקב. שם היא צריכה לדאוג שגם הם מוגנים ועומדים בהנחיות הבידוד של משרד הבריאות. הביקורים בבית נמשכים שעות ספורות, ואז היא חוזרת לערמה הבלתי נגמרת של המבחנות הממתינות לזיהוי.
אני והצלם יוסי אלוני עולים על חלוקים, כפפות ומסכות פנים, ונכנסים אל קודש הקודשים של המעבדה הביולוגית. אנו צופים באנשי המעבדה פותחים את ארגזי הקלקר שהגיעו זה עתה מרחבי הצפון, ומתחילים בהליך הכנת המבחנות לבדיקה. מנהל מערך המעבדות המיקרו־ביולוגיות הוא ד"ר יובל גפן (45), שעובד בה מאז שנת 2008. הוא לוקח אותנו לסיור מודרך, ומשתף אותנו בהליך בדיקת הקורונה.
"בימים האחרונים אנחנו רואים כאן קרוב למאתיים דגימות ביום, ומנסים להגדיל עוד ועוד את היכולת שלנו", מתאר ד"ר גפן. לדבריו, צוואר הבקבוק העיקרי הוא הליך פתיחת הדגימות שמגיעות אל המעבדה. "אנחנו מקבלים אותן ממד"א ארוזות בצורה קפדנית מאוד. שלב הפתיחה וההכנה הראשונית הוא בעצם השלב המסוכן ביותר, כי אנחנו נחשפים לדגימת הרוק וצריכים להיות ממוגנים בצורה מקסימלית. בכל אריזה ישנה המבחנה הראשונית, שנמצאת בתוך שקית אטומה, שהיא עצמה בתוך מכל פלסטיק, וכל הדבר הזה נכנס למעין צידנית אטומה מקלקר קשיח שנותנת הגנה מאוד מחמירה. דגימה כזו שמתפזרת ואנחנו שואפים את הטיפות שלה, היא דבר מסוכן מאוד. זה דבר שאנחנו חייבים כמובן למנוע".
ד"ר יובל גפן: "כל בדיקה חיובית עוברת מבחן נוסף, כדי לוודא שלא שגינו. ואז יש שרשרת ברורה דרך משרד הבריאות איך מעבירים את התוצאה. זה לא שאני מתקשר לחולה ואומר שיש תשובה חיובית לקורונה"
ד"ר גפן מנסה לסבר מעט את אוזנינו בנוגע לעולם החיידקים והווירוסים, עולם שיש בו טובים יותר וטובים פחות, וגם כמה מלאכי חבלה לא קטנים. הקורונה בהחלט עונה על ההגדרה הזו. "ההבדל בין וירוסים לחיידקים", הוא מסביר, "הוא שווירוסים הרבה יותר מורכב לגדל בתרבית על צלחת פטרי, כמו במשטח גרון. כדי להביא לזיהוי של וירוסים בכלל והקורונה בפרט, בהליך הבדיקה שעושים האחיות והרופאים בבתי החולים, לוקחים באמצעות מטוש דגימת רוק משלושה משטחים בו־זמנית, שני הנחיריים והגרון. כל השלושה נכנסים לתוך מבחנה אחת, המכילה נוזל שהוא מעין חומר משמר. כשהמבחנות מגיעות אלינו אנחנו צריכים לפתוח אותן בזהירות גדולה מאוד, ואז להוסיף להם חומר מנטרל שהורג את הווירוס והופך את המבחנה לבלתי־מסוכנת. רק אז אנחנו יכולים לעבור לעבודה בתנאי מעבדה רגילים עם כפפות וחלוק, ולא זקוקים עוד למערכת הממוגנת". הזמן הנדרש לפתיחת כמאתיים מבחנות הוא כשעתיים.
בשלב זה מתחיל החלק המקצועי של אנשי המעבדות. "אנחנו ממצים מהדגימה את החומר הגנטי, שמכונה RNA, ועליו מבצעים מבחן מולקולרי שבו אנחנו מזהים רצף של חלק מהגנום של הווירוס, שהוא ייחודי לווירוס הקורונה הנוכחי – קוביד 19. התוצאה שאנחנו מקבלים, יודעת לומר לנו בוודאות האם הווירוס הזה חיובי לבדיקה".
זיהוי דגימה חיובית לקורונה נעשה מתוך אחריות גדולה. "כל בדיקה כזו עוברת עוד מבחן נוסף שבודק עוד רצפים גנטיים שונים, כדי לוודא שלא הוצאנו תשובה חיובית שגויה. רק אחר כך אנחנו יכולים לקרוא לה דגימה חיובית, ואז יש שרשרת מאוד ברורה דרך משרד הבריאות איך מעבירים את התוצאה. זה לא שאני מתקשר לחולה או אפילו לרופא שלו ואומר שיש דגימה חיובית לקורונה. יש שרשרת שעולה עד פרופ' סיגל סדצקי, הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות, שמקבלת כל תוצאה חיובית אליה אישית, אפילו בשלב זה כשאנחנו עומדים על למעלה מ־400 חולים (נכון למועד שיחתנו, י"ק). אם אנשי המעבדה מקבלים תוצאה גבולית בין חיובי לשלילי, הם יחזרו עליה שוב ושוב עד שיקבלו אימות לאבחנה".
ממעבדה אחת לעשרים
בימים האחרונים העניק משרד הבריאות לשורה של מעבדות ברחבי הארץ היתרים לבצע בדיקות קורונה כדי להדביק את הביקושים הגואים ולהתמודד מול החרדה הלאומית, כאשר עוד ועוד אזרחים שחשים בתסמיני חום וכאב מבקשים להיבדק. עד לאחרונה הבדיקות נעשו במשורה ובאישור מיוחד ותחת קריטריונים מחמירים. לפני חודש הייתה בישראל מעבדה אחת בלבד שביצעה בדיקות קורונה, בבית החולים שיבא. בהמשך נפתחו מעבדות גם ברמב"ם ובסורוקה. נכון לסוף השבוע הנוכחי, העבודה הזו מתבצעת בלא פחות מעשרים מעבדות ברחבי ישראל.
היקף העבודה של המעבדות ושאלת הצורך בהרחבתן חוללו השבוע ויכוח ציבורי ומקצועי נרחב. השר נפתלי בנט למשל, מוביל את הקו שלפיו הרחבה מסיבית של הבדיקות תסייע במיגור התפשטות הנגיף, שכן הנשאים יאותרו ויבודדו וכך גם מוקדי ההדבקה. על פי גישה זו, בדיקה נרחבת, גם של אנשים ללא תסמינים או שלא בהכרח באו במגע עם חולה קורונה, תרחיב את הסיכוי לגלות מוקדם אנשים שנדבקו, וכך יהיו להם פחות הזדמנויות להדביק אחרים. בדרך זו יהיה אפשר אולי לעכב את התפשטות המחלה, ואולי גם לשחרר בהדרגה את המשק ואת החברה הישראלית.
פרופ' סיגל סדצקי : "הבדיקות הן כלי מאוד חשוב אבל הן לא טיפול במצב. התחלנו בביצוע בדיקות לאנשים בסיכון גבוה ומאותרים, ואנחנו ממשיכים בביצוע בדיקות בניטור גם קהילתי יותר"
אך צמרת משרד הבריאות, וכך גם אנשי המעבדה שאני משוחח איתם, עומדים על כך שלא זהו הפתרון המרכזי למאבק בנגיף וכי אין מנוס ממדיניות הבידוד החברתי הנרחב, וכמובן הקפדה על בידוד ביתי לחייבים בכך, או לכל מי שמגלה תסמינים.
ביום שלישי בערב, בעת ההצהרה לתקשורת במשרד ראש הממשלה, הבהירה בכירת משרד הבריאות פרופ' סדצקי כי "הבדיקות הן כלי מאוד חשוב אבל הן לא טיפול במצב. התחלנו בביצוע בדיקות לאנשים בסיכון גבוה ומאותרים, ואנחנו ממשיכים בביצוע בדיקות בניטור גם קהילתי יותר". על פי פרופ' סדצקי, לבדיקות אצל אנשים שהם א־סימפטומטים, כלומר שהקורונה עדיין איננה מתבטאת אצלם בתסמינים חיצוניים, אין משמעות רבה, שכן אדם עשוי להיות שלילי לקורונה בעת נטילת הדגימה ולמחרת חיובי. "עם זאת", אמרה פרופ' סדצקי, "נרחיב את הבדיקות ונשנה את מדיניות הבדיקות עם האירוע המתגלגל. המצב הוא מורכב ולא פשוט, ואני יודעת שכל אחד מאיתנו ואנחנו כעם ואומה עמדנו בפני מצבים קשים, ואני בטוחה שנעמוד בו בעוצמה".
נוכח הביקורת הציבורית הבהיר גם נתניהו כי מספר הבדיקות יגדל בימים הקרובים ל־3,000 בדיקות ביום לפחות, וייתכן שאף ל־5,000. "זהו מספר הבדיקות הגבוה ביותר בעולם ביחס למספר האוכלוסייה, ואפילו מדרום קוריאה", ציין ראש הממשלה. בדנמרק, למשל, לא בודקים כלל קורונה לחשודים, מלבד מאושפזים במצב קשה.
במשרד הבריאות חוששים כי עודף בדיקות ללא שליטה עלול להגביר את השאננות בחברה הישראלית, ולהביא להפרת הנחיות הבטיחות המחמירות. ביום רביעי הבהירה פרופ' סדצקי כי למרות הכשרתן של עשרים המעבדות לביצוע הבדיקות, אין בכוונת המשרד להשתמש במלוא היכולת לביצוע בדיקות בקרב חולים ומי שמבקשים להיבדק מטעמי 'הרגעה' או בשל מחלה שלא עונה על תסמיני הקורונה. "אני מזכירה ש־98 אחוזים מהחולים שיש להם חום ושיעול, זו הצטננות, שפעת או מחלות חורף עונתיות אחרות", ציינה.
מדיניות משרד הבריאות לעת עתה רואה בבדיקות הקורונה שתי מטרות: איתור ואבחנה של מקרים מוגדרים שניתן להניח כי מדובר בקורונה ויש לאמת זאת, וכן ביצוע מדגם אוכלוסייה במטרה לבחון את התפשטות המחלה, וזאת בהתאם לחומרת המצב. בשלב הנוכחי של היקף התחלואה, אמרה פרופ' סדצקי בהתאם לנתוני יום רביעי, "אין לי מה לפנות למדגם של כלל האוכלוסייה מכיוון שיש לי מעט חולים וטווח הטעות גדול, ולכן לא אקבל מדגם מייצג". לעומת זאת, "במדגם נבדקים מקרב כל האנשים שיש להם חום למשל, אני חושבת שנכון לבדוק, ואכן התחלנו לבדוק בשבוע שעבר בדיוק את אלו".
ד"ר מורן שוורצוורט־כהן מזדהה עם המדיניות הזו ומסבירה מדוע הגדלת היקף הבדיקות בהתאם לדרישה הציבורית היא עניין מורכב. "אם נבצע דגימות לכל תושבי ישראל נניח, התוצאות השליליות שרוב האוכלוסייה תקבל עלולות להפוך אותה לשאננה. הבידוד עוזר לנו להקטין את היקף ההתפשטות של המגפה. קשה להסביר את זה לציבור הרחב, שתוצאות הבדיקה רלוונטיות רק לרגע שנלקחה. לכן יש לערוך את הבדיקות רק תחת קריטריונים מסוימים".
העיניים של הרופאים
"אני כמובן יכול להבין את החרדה הציבורית, אבל אני לא מומחה באפידמיולוגיה ולא יודע להגיד האם היא מוצדקת ונכונה", אומר לנו ד"ר גפן. "אבל בסך הכול מההתרשמות שלי, ההיערכות של משרד הבריאות לכל המשבר הזה היא מצוינת והדרישות שלנו מקבלות מענה". עם זאת, הוא מעיר בזהירות כי "המעבדות הרפואיות לא זכו בשנים האחרונות לתשומת לב מערכתית מרשימה. חוסר בכוח אדם וחוסר במכשור וציוד מתקדם הם לצערי פרקטיקה מוכרת. ועם זאת, אנחנו עובדים בסטנדרטים בינלאומיים סופר־גבוהים, ומספקים בכל יום אלפי תוצאות מדויקות ואמינות".
הגדלת מספר הבדיקות להיקפים גדולים נתקלת בקושי של מחסור בכוח אדם, אך נעשים מאמצים לנייד עובדים קיימים בתוך המעבדות מתחום אחד לאחר. במקביל נבחן שילוב מתנדבים ממעבדות המחקר. "אנחנו לא עובדים כאן 24 שעות ביממה, מכיוון שכרגע אנחנו לא ערוכים מבחינת ציוד ומכשור שמגביל אותנו", אומר ד"ר גפן. "אנחנו מנסים להדביק את הפערים וקיבלנו כבר מכשור נוסף למעבדה, שמאפשר לנו להגדיל את כמויות הבדיקות. כולנו יודעים שמערכת הבריאות בישראל מצויה בקשיים רבים, זו מערכת מורעבת תקציבית ואנחנו צריכים לחזק אותה. אני מאוד מאמין במערכת הציבורית וחושב שהיא מוכיחה את עצמה בימים אלה למרות הכול".
המקרים הדחופים והקריטיים ביותר שמגיעים למעבדה, אומרת ד"ר שוורצוורט־כהן, הם דגימות של מאושפזים בבית החולים שנחשדים לפתע כי נדבקו בקורונה. "אנחנו צריכים לבדוק כמה שיותר מהר, כדי לדעת האם צריך לבודד אנשים וצוות רפואי שהיו איתם במגע".
ד"ר מורן שוורצוורט־כהן: אם נבצע דגימות לכל תושבי ישראל נניח, התוצאות השליליות שרוב האוכלוסייה תקבל עלולות להפוך אותה לשאננה. הבידוד עוזר לנו להקטין את היקף ההתפשטות של המגפה
על אף נוהלי המיגון הקפדניים, אנשי המעבדות יודעים כי עבודתם כרוכה בסיכון. שתי נשות מעבדה במרכז הארץ אובחנו באחרונה כחולות בקורונה, וטרם ברור אם נדבקו במהלך עבודתן. "כשאני שומעת על חברות שנדבקו ואני גם מכירה אותן, בוודאי שזה מלחיץ כי מקור ההדבקה עדיין לא ברור", אומרת שוורצוורט־כהן. "אנחנו עובדים פה בצורה המוגנת ביותר, והמגע שלנו עם הדגימה הוא מינימלי. יש פה עוד גורמי סיכון ואי־אפשר להקל בהם ראש, אבל אנחנו משתדלים להגן על עצמנו עם ביגוד ונשמיות ומגן פנים ועוד". גפן מסכים ומוסיף: "אנחנו באמת מקווים שעבודת המעבדה שם היא לא הגורם להדבקה".
אנחנו יוצאים מהמעבדה הסגורה, ובדרך עוצרת אותנו אחת מוותיקות המעבדות הביולוגיות ברמב"ם. "אני בת 66, ומגיל עשרים עובדת פה במעבדות", היא מספרת. "אני מסתובבת עם וירוסים כל החיים שלי, וכזה דבר עוד לא היה. ברור שאנחנו מפחדים, זה משהו שאתה לא יודע איך מתמודדים איתו ומה הוא יכול לעשות".
"נגיף הקורונה אולי לא נורא יותר מווירוסים אחרים, אבל מדובר בווירוס חדש שאנחנו לא מכירים ולא יודעים בדיוק איך הוא מתנהג", אומר גם ד"ר גפן. "לכן אנחנו לא רוצים לקחת סיכון. ברור שהוא מידבק בצורה משמעותית, ואנחנו חוששים שאם לא נזהה מספיק חולים ובמהירות, ההפצה תהיה מהירה יותר. מאחר שאנחנו יודעים שיש חולים שמצבם עלול להסתבך, אנחנו רוצים להקטין את כמויות החולים שמסתבכים כדי שהמערכת הרפואית תוכל לתת להם מענה. אבל שלא נתבלבל, אנחנו נמצאים בפתחו של אירוע משמעותי מאוד עם חוסר ודאות גדול".
העבודה במעבדות הווירולוגיות דורשת תארים מתקדמים, ומרבית עובדיהן מחזיקים בתארים שניים ושלישיים. עם זאת, תנאי העבודה בהן לא עודכנו זה שלושים שנה, והשכר בהן נחשב מהנמוכים במערכת הבריאות הישראלית. יותר ממחצית מעובדי המעבדות הם בעשור החמישי והשישי לחייהם, והם מנועים מלעבוד ישירות מול הנגיף המדבק בשל השתייכותם למעגל הסיכון. עם תום המאבק בקורונה, הם מקווים, יבינו בישראל את חשיבות תפקידם.
"אנחנו פועלים בעיקר מאחורי הקלעים, וזו ההזדמנות שלנו להזכיר שאנחנו במידה רבה העיניים של הרופאים. בלעדינו אין שום יכולת להבין אם מי שעומד מולך הוא חולה קורונה או נדבק בווירוס מסוג אחר לגמרי, ומכאן תחושת השליחות", מסכמת ד"ר שוורצוורט־כהן.
