מחנה יהודה, חמישי, 9:35
קשה לחשוב על מדד טוב יותר לחוסר העניין בבחירות ממה שראינו ושמענו בסיבוב שלנו השבוע בשוק מחנה יהודה. שנה לאחר שהיינו פה לקראת בחירות אפריל 2019, חזרנו לאחד ממעוזי הליכוד הגדולים כדי לבחון את הלכי הרוחות, וגילינו בעיקר אי אמון במערכת ובסיכויי ההיחלצות מן התיקו הבין־גושי. אווירת בחירות? שלטים של המועמדים? אין כמעט על מה לדבר. הסוחרים בדרך כלל מתמסרים לדקלום האני מאמין הפוליטי שלהם, אבל הפעם הם העדיפו להמשיך בשגרת היומיום. גם מי שדיברו איתנו לא החליטו על שינוי כיוון פוליטי: הנאמנות למחנה חזקה מדי. את הניצחון, נדמה, יקטוף מי שיצליח למשוך לקלפי את המצביעים שנשארו בבית, או בדוכן בשוק, בפעמיים הקודמות.
מרדכי שוורץ, 26, ירושלים
קלפי: הלכתי להצביע פעמיים, לימינה, אבל עכשיו אני שם ליכוד. חלאס, צריך לתת סופית את הכוח לביבי. אני מרגיש שזה הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי שלא נגיע לסיבוב חמישי או שישי. אם אנחנו רוצים פעם אחרונה של השטות הזאת, צריך להצביע לביבי.
לאן: לא תהיה אחדות, נצטרך להגיע להכרעה. צד אחד לא רוצה את הערבים בפנים, צד שני לא רוצה את החרדים. הם לא יוכלו להגיע להסכמה, וזה פשוט לא יקרה. כל אחד יישאר בפינה שלו. אתה לא תאמין לי, אבל אני מפחד על גנץ עכשיו, עם הממד החמישי. הוא דיבר ודיבר על ביבי, ועכשיו הכול חוזר אליו. זה מביך. אין מה לעשות, מדינת ישראל אוכלת תמיד את הגדולים. עדיף תמיד שתשתוק, כי אתה לא יודע מה יחזור אליך מחר או בעוד שנה־שנתיים.
צאו להצביע: אם כולם יצאו להצביע נוכל להיגאל מהסיפור הזה. אני לא איזה איש ליכוד מטורף שמעורבב בעניינים, אז אני לא יודע כמה באמת לא הלכו, אבל מאמין שיש כאלו. השנה האחרונה הפחיתה את האמון בפוליטיקאים, אבל אני חייב להגיד שכמי שאין לו איזה עסק גדול, אתה לא מרגיש את ההשפעה של הקיפאון של הממשלה. אני יכול לבחור לא לבחור – עברה בראש מחשבה כזאת, אבל צריך להבין שזה לא הפתרון. אם ימנים לא יצאו עכשיו לקלפי, לא נגיע לשום מקום.
אברהם לוי, 70, ירושלים
קלפי: ליכוד הייתי וליכוד אשאר. תראה, אני חירותניק. גדלנו עם בגין זכרו לברכה, שעות חיכינו לו לנאומים. אז מה נראה לך, כל כך מהר נחליף? לא יקרה.
לאן הולכים: תראה מה זה, עברה שנה ובאתם שוב. עצוב מאוד שעם ישראל לא מחליט שמאלה או ימינה. מפלגה אחת אשמה, לא גנץ ולא ביבי. אני מאשים את ליברמן. הייתה לו הזדמנות להחליט, או ימין או שמאל, והוא פשוט לא בחר. גם הפעם נגיע לצערי לסיבוב רביעי. כל הסוקרים אומרים שהגושים נשארים, העם לא מכריע. אני אומר לליברמן: לך כבר עם מישהו, לא משנה מה. לא חבל על הכסף שהולך לפח במקום לחלק לנזקקים, לחולים? אני לא כועס עליו, אני מבין שהוא פוליטיקאי, אבל עדיין אני מבקש: תחליט.
צאו להצביע: המון לא הלכו להצביע בפעם הקודמת, אני מכיר אישית לפחות 20־30 שאמרו שהם לא רוצים ללכת גם הפעם. אני מקווה שהפעם הם ילכו, חבל מאוד לבזבז את הקול. אני מתחנן בפניהם. עוד מעט לא יהיו תקציבים לחינוך, לבתי חולים. אי אפשר לנהל מדינה ככה. שרים תקועים. העם חייב להחליט. כבר אמרתי לילדים שלי ולשאר המשפחה, אתם יודעים מה אני רוצה ומה אני חושב שנכון, אבל גם אם אתם לא חושבים ככה – אני עדיין רוצה שתלכו להשפיע ולהצביע. מחר צריך לעשות פתרון בעזה, מי יאשר את זה? תוכנית המאה, כן, לא, מה שזה לא יהיה – צריכה להיות ממשלה עם יכולת הכרעה.
שחר קינסבורג, 25, גבעת־שמואל
ארבל אלון , 25, הוד־השרון
קלפי:
שחר: הצבעתי לימינה פעמיים, אבל אני לא סגור למי אצביע. כנראה שוב פעם לימינה, אבל עוד לא חשבתי על זה לעומק. לא היה לי זמן. אני לא חושב שאצביע לכחול לבן, ההתלבטות היא או ימינה או ליכוד. אין מצב שלא אצביע.
ארבל: הצבעתי פעמיים למפלגת העבודה והפעם גם. אבל ברור שמצביעים, אין שאלה.
לאן הולכים:
ארבל: חד־משמעית, בחירות רביעיות. לא מרגישה שמשהו באמת עומד להשתנות. לא יודעת איך נצא מהפלונטר הזה. אני לא יודעת על מי אני מפילה את האחריות, אין לי מישהו ספציפי. הייתי שמחה לממשלת אחדות, אבל בלי ביבי. אני מעדיפה שילכו לבחירות רביעיות אם האפשרות היחידה היא לתת לו להיות ראש ממשלה שוב. לא רוצה שהוא יהיה שם.
שחר: אני מעדיף שייגמר הבלגן הזה, בממשלת אחדות שתסגור את הסיפור. אבל כמו ארבל אני חושב שאנחנו הולכים לבחירות רביעיות.
צאו להצביע:
שחר: שמעתי על אנשים שלא הולכים להצביע, אבל לא הרבה. בודדים. מי שאני מכיר הם בעיקר כאלו שגרים בדירות שכורות, והכתובת שלהם היא אצל ההורים. הם אומרים לעצמם, מה, עכשיו אני אתחיל לנסוע, ובשביל מה? הרי בעוד חצי שנה שוב יהיו בחירות.
מחמוד אבונהם, 34, סילוואן
קלפי: הלוואי שיכולתי להצביע. ניסינו אני ואשתי בבחירות האחרונות פעמיים, במשרד הפנים. יש לנו תעודות זהות כחולות, אבל לא הצליחו למצוא לנו את הכתובת שאנחנו אמורים להצביע בה. הלכתי, חיפשתי, אמרתי להם: אני תושב ישראל, רוצה לבחור. הפעם כבר לא אנסה, אין סיכוי, אמרו לי אסור לך. אני רוצה לשלוח שאלה לנשיא המדינה, למה לא. נראה לי שלתושבי העתיקה ו־48' לא נותנים להצביע למרות שיש לנו תעודת זהות כחולה. אם הייתי הולך להצביע אני חושב שהייתי שם את מי שאני חושב שהולך בדרך הכי טובה, וזה נתניהו, הוא שליט טוב. לא הייתי שם משותפת ולא הייתי שם גנץ. הוא איש של מלחמה ולא של שלום.
לאן הולכים: וואלה לא יודע. עכשיו טוב, כשנתניהו מחזיק את הממשלה אתה לא רואה פיגועים, אתה לא רואה בלגן. אתה מדבר פה עם בן אדם שחי עם היהודים כבר עשרים שנה. עד שהוא הגיע היה פה לא טוב. הוא גם ותיק במקצוע ויודע מה לעשות. לא כמו ההוא הגבוה שיצא רמאי ונכנס לבית סוהר, אולמרט. היה שנה־שנתיים ועשה מלחמה פה מלחמה שם. נתניהו הביא את העסקה של טראמפ, הוא צריך להיות גם זה שסוגר אותה. אני גם מאמין שהעם הישראלי יבחר בו, אחרת הוא דפוק. אנחנו בלעדיכם לא חיים ואתם בלעדינו לא חיים.
צאו להצביע: יש הרבה כמוני שרוצים ולא מצליחים, אני יודע את זה. לא מפחד לדבר ולא מפחד להגיד את מה שאני אומר.
